העגורים לא בורחים

אנשי אגמון החולה הסתובבו נסערים. בכמה כלי תקשורת פורסם מחקר ולפיו עומס המבקרים באתר מביא לפגיעה בבעלי הכנף הנודדים ולהרחקתם. עובדי האגמון בגיבוי עורכי המחקר דוחים את הטענה וטוענים שממצאי המחקר סולפו, ושהאגמון נמצא בשיא פריחתו מאז ומעולם.

אגמון החולה הוא אגם מלאכותי במרכז עמק החולה שנוצר על-ידי הצפה מבוקרת של קרקעות שנחשפו בעת ייבוש החולה בשנות ה-50. לאחר שהתברר כי הקרקעות אינן טובות לעיבוד חקלאי וכי הפרויקט השאפתני לייבוש החולה היה מוטעה, הושב מעט הטבע המקורי באמצעות הצפה מחדש, בראשית שנות ה-90, של שטחים שיובשו וכך נוצר האגמון הנוכחי. אגב, המאבק נגד ייבוש החולה היה המאבק הסביבתי הראשון בישראל והוא שהביא לייסודה של החברה להגנת הטבע. שמורת החולה היא גם שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בארץ.

ד"ר נגה קולינס-קריינר וד"ר דן מלקינסון מאוניברסיטת חיפה, עורכי המחקר, טוענים כאמור שמסקנותיו הוצגו בצורה מסולפת וכי אין פגיעה בבעלי הכנף. "לא טענו שהציפורים בורחות מהאגמון אלא הצגנו נתון סטטיסטי שעל כל מאה מבקרים הן מתרחקות במטר נוסף מקרבת בני האדם", מסבירה ד"ר קולינס-קריינר. באגמון מוכיחים שבשנים האחרונות יותר ויותר עופות מגיעים לבקר, למרות העלייה הגבוהה במספר המבקרים - שנאמד בכ-400 אלף בשנה.

בתקופה הזאת של השנה מקננים וחורפים באגמון החולה מאות מינים של עופות מים ודורסים, ואת ההצגה גונבים העגורים בקריאות הגעגוע שלהם ובכמותם העצומה. מדי יום זוכים כ-35 אלף העגורים לארוחת צהריים מזינה מבוססת תירס שמגישים להם עובדי האתר, לא מתוך אלטרואיסטיות יתרה אלא מדאגה לשדות החקלאיים הסמוכים שעלולים לסבול את נחת מקורם של העופות הצווחניים. כל עגור אוכל בממוצע 250 גרם תירס ביום, מה שאומר אלפי קילוגרמים שחדר האוכל צריך להגיש.

לדברי מנהל האגמון קובי סמארנו פרויקט האכלת העגורים יימשך עד עזיבתו של אחרון העגורים באזור בחודשים מארס-אפריל. אז צפויים העגורים לשוב לקִנים המקוריים שלהם בביצות של צפון אירופה, להטיל ביצים ולהקים דור חדש של סועדים באגמון החולה ובישראל החמימה, לקראת השנה הבאה.