אירן - ניתוח כוונות ויכולת

העלאת רף האיומים

השבוע העלתה אירן את רף האיומים שלה. סגן הרמטכ"ל האירני הכריז כי אם תרגיש ארצו מאוימת אזי לא תחכה למתקפה צבאית עליה, אלא תתקוף ראשונה את אויביה. במקביל לאיום חריף זה פתח הצבא האירני בשני תמרונים רחבי היקף. התמרון הראשון כלל את כוחות ההגנה האווירית והוא התרחש בעיקר באיזורי האתרים הגרעיניים באירן. התמרון השני בוצע על-ידי כוחות "משמרות המהפיכה" - הזרוע הצבאית המובילה באירן, האחראית להגנה על המשטר ולהפצת המהפכה האיסלאמית בעולם (בעיקר באמצעות יחידות "אל-קודס" (ירושלים) הפרוסות בלבנון (וככל הנראה גם בעזה). תמרונים אלו מצטרפים למספר תרגילים ימיים ואוויריים ושיגורי טילים שנערכו בשבועות האחרונים.

הסיבה להחרפה באיומים

נראה כי הסיבה המרכזית להחרפה הנוכחית הינה תחושתה של אירן כי מתקפה צבאית עליה ממשמשת ובאה. תחושה זו ניזונה, בין היתר, מהתבטאויות של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק אשר בחודשים האחרונים הרבו להתייחס בצורה תקיפה ונחושה להכרח לעצור את פרויקט הגרעין האירני.

התבטאויות אלו לוו בדיווחים רבים באמצעי התקשורת על הכנות צבאיות ואזרחיות שנעשות לקראת מתקפה ועל כך שישראל איימה על מדינות אירופה וארה"ב בתקיפה בטווח הזמן הקרוב במידה ולא יוטלו על אירן סנקציות קשות. אירופה וארה"ב אכן הטילו לאחרונה סנקציות מסוימות על משק הנפט והבנק המרכזי אולם בישראל דורשים סנקציות נוספות וחריפות יותר, וטוענים שלא די בסנקציות הנוכחיות ויש להביא בחשבון אפשרות של פעולה צבאית.

שר הביטחון ברק אף הצהיר כי צריך לעצור את אירן לפני שתסיים להעביר את מתקניה הגרעיניים לרשת בונקרים החפורים היטב במעבה האדמה, שיעניקו לה חסינות מפני הפצצה אווירית. תהליך זה כבר החל באירן והוא צפוי להסתיים במהלך השנה.

גישה ישראלית תקיפה זו הביאה מספר בכירים אמריקנים - ביניהם שר ההגנה ליאון פאנטה ורמטכ"ל ארה"ב מרטין דמפסי, להעריך בצורה פומבית כי ישנה סבירות גבוהה שישראל תתקוף עוד השנה את אירן. ראש המודיעין הלאומי ג'יימס קלאפר, אף העריך בשימוע בסנאט בשבוע שעבר שיתכן ומתקפה שכזו תתרחש כבר בחודשי האביב. הגארדיאן הבריטי פרסם הערכה מפי גורמים בפנטגון ובמחלקת המדינה כי הסנקציות לא יעצרו את אירן וכי אין מנוס ממתקפה צבאית.

איומים אלו על אירן, בנוסף ללוחמה החשאית המוצלחת שמתנהלת כנגדה (חיסולי מדענים, פיצוצים וחבלות וכו'), הלחץ הכלכלי הכבד שגרם לצניחה של עשרות אחוזים בערך המטבע ולזינוק במחירי המזון (מה שמביא להגברת ההתנגדות למשטר), חרם הנפט ההולך ומתהדק (יפן והודו נערכות להצטרפות לחרם האירופי), וכן פרסומים רבים על היערכות צבאית אמריקנית ובקורים תכופים של בכירים אמריקנים בישראל - הם שהביאו לקיום סדרת התרגילים האחרונה ולהצהרה החריפה על כך שיתכן ואירן תתקוף "מתקפת מנע".

האם אירן אכן תממש את איומיה?

על-מנת לענות על שאלה זו עלינו לבחון את הרווח שעשויה אירן להפיק מצעד שכזה אל מול ההפסד שעלול להיגרם לה.

ככלל "מתקפת מנע" הינה צעד שנוקטים בו על-מנת להפתיע את היריב, להוציאו משיווי משקלו המבצעי, לשבש את היערכותו או אף למוטט אותו.

דוגמה לכך ניתן למצוא במתקפת המנע שנקטה בה ישראל במלחמת ששת הימים כאשר הנחיתה ראשונה את מכת הפתיחה, חיסלה במפתיע את חילות האוויר של צבאות ערב, ובמקביל החלה במתקפה קרקעית. במקרה זה היה למתקפת המנע ערך חשוב ביותר במיטוט יכולתן הצבאית של מדינות ערב.

דוגמה נוספת למתקפת מנע - שלא מומשה - הינה הצעת הרמטכ"ל דדו ערב מלחמת יום הכיפורים לתקוף מהאוויר את ההיערכות הסורית-מצרית. כפי שהתפרסם במשך השנים, הצעה זו הוגשה לרה"מ גולדה מאיר לאחר שהתברר בבוקר יום הכיפורים (ע"י ידיעות שהועברו מהמוסד) כי המלחמה הינה וודאית. מטרת מתקפת המנע לא הייתה מיטוט הצבאות הערביים או השמדת חילות האוויר שלהם (שהפיקו לקחים ממלחמת ששת הימים והיו מוכנים היטב) אלא שיבוש היערכותם למתקפה. הצעת הרמטכ"ל לא התקבלה בשל החשש שארה"ב לא תתמוך בצעד שכזה. על החלטה מדינית זו נמתחה בקורת קשה לאחר המלחמה.

האם יש לאירן יכולת מעשית לתקוף את ישראל בהפתעה?

בניגוד לתדמית המאיימת שאותה טורחת אירן להדגיש בכל הזדמנות, הרי שיכולותיה הצבאיות המעשיות, ובפרט בתקיפה לטווחים ארוכים, הינן די מצומצמות:

תקיפה אווירית - חיל האוויר האירני לא רכש שום מטוסי קרב חדישים מזה כ-15 שנה, ומספר מטוסי הקרב האיכותיים העומדים לרשותו הינו מצומצם ביותר ועומד על עשרות בודדות. בתחום מטוסי היירוט המדובר בעיקר במטוסי 14-F ישנים, שנמכרו לאירן עוד בתקופת השאה (לפני כ-35 שנה), ובטייסת אחת של מטוסי מיג-29. בתחום מטוסי התקיפה המדובר בעיקר הוא במספר מצומצם של מטוסי סוחוי 24.

יכולתו של חיל האוויר האירני לבצע תקיפה לטווח ארוך (שתכלול לפחות תדלוק אווירי אחד) מוערכת כמוגבלת. לכך יש להוסיף את העובדה שיהיה על אירן לחצות את המרחב האווירי הנרחב של עירק, ירדן או סעודיה (העוינות לאירן), ולחמוק ממערכות הגילוי האמריקניות המרובות הפרוסות בקרבת אירן, וממטוסי הקרב והביון האמריקנים המפטרלים דרך קבע באזור.

לעומת זאת, לרשות ישראל עומדים מאות מטוסי קרב איכותיים, אשר עוברים כל העת שדרוגים טכנולוגיים ומצוידים במיטב מערכות הנשק והטכנולוגיה ובמיטב הטייסים. מערך ההגנה האווירית נחשב לאיכותי ביותר וכולל בתוכו עשרות סוללות טילי "חץ", "פטריוט" ו"הוק" ומערך מכ"מים חדיש ומתוחכם. לפיכך הסבירות שמתקפה אווירית אירנית תצליח לחצות במפתיע את כל המכשולים הנ"ל ולהשיג הישגים משמעותיים הינו נמוך ביותר.

תקיפה יבשתית

לרשותה של אירן עומדים מאות אלפי חיילים (ויותר) בצבא היבשה, והיא טורחת להבליט את יכולתם הצבאית בתרגילים רבים הנערכים באופן בולט לעיני התקשורת העולמית. אולם מתקפה יבשתית למרחק אלפי קילומטרים אינה יכולה להגיע בהפתעה, ואף אינה באה בחשבון, הן משום שהצבא האירני יצטרך לעבור דרך מדינות ערביות העוינות לאירן (והנתמכות בידי ארה"ב), והן משום שכל כח יבשתי שכזה יושמד בתקיפות אוויריות (חיל האוויר האירני החלש לא יוכל להעניק לו חיפוי אווירי (ובוודאי שלא לטווחים הארוכים), והגנת הנ"מ הניידת העומדת לרשותו מוערכת כמיושנת ומצומצמת בהיקפה). לפיכך, אין כל משמעות מעשית לגבי ישראל לגודלו העצום של צבא היבשה האירני, ותמרוניו המרובים נועדו בעיקר להרתיע מפלישה לשטחה של אירן, וכאיום על מדינות המפרץ.

תקיפה דרך הים

לרשות אירן עומד סד"כ גדול של ספינות קרב, וכן 3 צוללות קילו מתוצרת רוסיה. רבות מספינות הקרב מצוידות בטכנולוגיה רוסית / סינית מיושנת שלא תעמוד בפני לוחמה אלקטרונית מסיבית. מכל מקום, התקפה ימית תחייב תנועה של אלפי קילומטרים של ספינות ו/או צוללות, וכן מעבר דרך תעלת ים סוף - תנועה שכזו קשה מאוד להסוות, הסיכוי להפתיע בה הינו קטן ביותר, ולמעשה ניתן יהיה להשמיד בקלות את רוב כלי השייט העוינים, הרחק מגבולות ישראל.

תקיפה באמצעות טילים ארוכי טווח

תקיפה שכזו אכן אפשרי לממש בהפתעה יחסית. את רוב ההכנות לשיגור טילים ניתן לבצע תחת מחסות, לפרוס את משגרי הטילים ולשגר תוך פרק זמן קצר יחסית. אולם יש לזכור כי מעל אירן מרחפים לוויני ריגול ומעקב מסוגים שונים - הן של ישראל והן של ארה"ב, ובנוסף מערכות המכ"ם של טילי החץ מסוגלות לאתר שיגורי טילים לעבר ישראל ממרחקים עצומים. לפיכך גם כאן לא יוכלו להשיג האירנים הפתעה מליאה.

בנוסף לכך, בניגוד מוחלט לתדמית שהתקבעה בציבור הישראלי, ושניזונה מאיומי אירן, הרי לפי דברי הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (מיל.) גבי אשכנזי, יש בידי אירן לכל היותר כ-400 טילים בעלי טווח ארוך היכולים להגיע לישראל. דברים אלו תואמים באופן מלא את הערכותיהם של מומחי מודיעין וחוקרים במכונים אסטרטגיים ברחבי העולם. איומיה של אירן להשתמש באלפי טילים הינם דברי רהב בלבד ולכל היותר ניתן לפרשם כמתייחסים לשימוש שתעשה בטילים לטווח קצר ובינוני כנגד מדינות המפרץ והצבא האמריקני (ולחסימה אפשרית של מיצרי הורמוז).

מול 400 טילים אלו מציבה ישראל את מערכת החץ הנחשבת למערכת הטובה מסוגה בעולם, ואת מערכת הפטריוט המשופר (המשמשת כגיבוי לטיל החץ).

על-פי פרסומי התעשיה האוירית (מפתחת טיל החץ) - כנגד כל טיל אירני ישוגרו 2-3 טילי חץ וזאת על-מנת להבטיח את השמדתו המליאה. במידת הצורך ישוגרו גם טילי פטריוט (ששופרו מאוד מאז מלחמת המפרץ).

גורם חשוב שיש לקחת בחשבון בהערכת יכולת השיגור הינו מספר משגרי הטילים. מקובל להעריך כי מספר המשגרים המיועדים לטילי השיהאב והסג'יל (שיכולים להגיע לישראל) הינו נמוך יחסית והוא נאמד ע"י מכוני מחקר ומודיעין ברחבי העולם בכ-15-20 משגרים בלבד. לפיכך היכולת הכוללת של אירן לפגוע בישראל באמצעות טילים אינה גבוהה.

מסיבות טכניות ומבצעיות בדרך כלל קשה להפעיל את כל כח המשגרים - במלחמת המפרץ, למשל, עמדו לרשות עירק 14 משגרים עבור טילי הסקאד, אולם המטח הגדול ביותר ששיגרה כלל 8 טילים בלבד. לכן סביר להניח שמספר הטילים שישוגר בו-זמנית לא יעלה על 10-15. מספר טילים שכזה אינו מהווה אתגר גדול עבור סוללות החץ והפטריוט המשופר.

בנוסף לכך, חיל האוויר הוכיח במלחמת לבנון השנייה כי יש לו יכולת גבוהה בהשמדת משגרי טילים ניידים (על-פי התחקירים שפורסמו לאחר המלחמה - כל משגר טילים ששיגר משטח לבנון לעבר ישראל - הושמד מיד לאחר השיגור), וזאת מכיוון שמאז מלחמת המפרץ הראשונה (לפני 21 שנה) עסק רבות בפיתוח יכולות ואמצעי מודיעין ותקיפה להשמדת משגרי טילים.

ברור, אמנם, שלאחר מטח השיגור הראשוני יחמקו המשגרים לבסיסיהם, אולם אם ירצו לשגר בשנית יהיה עליהם לעזוב את מחסותיהם. מטוסי חיל האוויר יוכלו לפגוע קשה במטוסים האירנים ולהשיג עליונות אווירית מקומית מעל אזורי השיגור, ואז לסייר מעליהם ולסכל שיגורים נוספים. בפעולה זו ישולבו אמצעי מודיעין ותקיפה מיוחדים שפיתחה ישראל - כמו מל"ט האיתן, טיל השיוט דלילה (שחיל האוויר חשף לפני שלוש שנים - לטווח 250 ק"מ, בעל יכולת יחודית לשהייה וסריקה לזמן ארוך מעל שטח האויב) ואמצעים יחודיים נוספים. ע"פ פרסומים זרים יתכן שישולבו בפעולה זו גם חיילי יחידות מיוחדות לשם השגת מודיעין, ציון לייזר ו/או תקיפת משגרים.

אמנם, על-מנת להשמיד את המשגרים הנ"ל יהיה על מטוסי חיל האוויר לטוס לטווח של כ-1500 ק"מ, אולם יש לזכור שחיל האוויר כבר ביצע בעבר תקיפות למרחקים גדולים בהרבה (בין היתר התקיפה בתוניס ל-2000 ק"מ, וכן מבצע אנטבה), הוא מתאמן לקראת משימה זו כבר כעשרים שנה, ולרשותו מטוסי קרב רבים בעלי טווח ארוך במיוחד שנרכשו במיוחד למשימות כאלו (16I -F וכן I15-F) ומסוגלים לשהות מעל שטח אירן (באמצעות תדלוק אווירי) ולסכל לפחות חלק מירי הטילים (עם הטילים שכן ישוגרו יתמודדו מערכות החץ והפטריוט). אין ספק שזהו מבצע מורכב, מסובך ומסוכן, אולם בהחלט בתחום יכולותיו ומוכנותו של חיל האוויר.

סיכום

מתקפה אירנית מקדימה הינה, כמעט בוודאות, הצעד האחרון שאירן תרצה ליישם, וזאת משום שהאינטרס האירני העליון הוא "להרוויח זמן" - באמצעות תחבולנות בינלאומית ומשחק דיפלומטי מתוחכם שנועד לאפשר לה להשיג נשק גרעיני. ברגע שתשיג אירן נשק זה אזי מעמדה ישתנה לחלוטין והיא תשיג כמעט "חסינות" ממתקפה עליה (בדיוק כפי שצפון קוריאה נהנית מ"חסינות" מול דרום קוריאה וארה"ב, וזאת בשל הארסנל הגרעיני שברשותה).

בתרחיש שבו ישראל תוקפת ראשונה את מתקני הגרעין, אין הכרח שהלחימה תתרחב לתקיפת התשתית הכלכלית האירנית, אולם מתקפת טילים אירנית מפתיעה תביא ככל הנראה למתקפת תגובה ישראלית מיידית וקשה שתכלול הן את אתרי הגרעין והן את הפצצת התשתית הכלכלית - שדות הנפט ובתי זיקוק וכו'. עוד סביר להניח שאם תותקף ישראל ח"ו אזי גם ארה"ב - שכיום מעדיפה דרכים לא-צבאיות לפתרון בעיית הגרעין - תיכנס גם היא למלחמה לצד ישראל.

במקרה שכזה גם בריטניה וצרפת יצטרפו למלחמה ככל הנראה. ברור שאירן שואפת להימנע מעירובן של המעצמות בלחימה נגדה, ולפיכך הסבירות שתתקוף ראשונה נמוכה, והאיום האירני נועד בעיקר לצורכי הרתעה. יחד עם זאת, יריב מיואש עלול לנקוט גם בצעדים בלתי סבירים ולפיכך על ישראל להתכונן גם לתרחיש שכזה, בצורה מסודרת וללא פאניקה מיותרת.

לסיכום יכולת המעשית של אירן להפיק רווח כלשהו ממתקפת מנע מפתיעה הינה מוגבלת, לא סביר שהיא תצליח לפגוע באופן משמעותי בשום מערך צבאי בישראל ואף לא לשבש את ההיערכות למתקפה כנגדה. לעומת זאת ההפסד שתספוג יהיה גדול, ולפיכך צעד שכזה הינו בסבירות נמוכה (ומ"מ יש להיערך גם אליו).

סיכונים נוספים

ככלל, ישנם סיכונים אפשריים משמעותיים אחרים בלחימה מול אירן - הפעלת טרור עולמי (מולו ישראל נערכת מזה זמן), הפעלת חמאס וחיזבאללה, ואף צבא סוריה, וכן לוחמת סייבר. בהקשר לכך חשוב לציין כי חמאס נרתע מלתקוף את ישראל בעוצמה גדולה (ובחצי השנה האחרונה אף נזהר מלשגר בעצמו) מאז מבצע "עופרת יצוקה", וכי הצבא הסורי עסוק מאוד במאבק ב"צבא סוריה החופשית" ועורקים ממנו מאות חיילים מדי יום.

חולשתה של סוריה מקרינה באופן ישיר גם על ארגון חיזבאללה, שגם הוא "הוריד פרופיל" בתקופה האחרונה. איום לוחמת הסייבר (דרך המרחב האינטרנטי) הינו איום מוחשי, אולם ישראל נחשבת למדינה חזקה בתחום לוחמה זה, הן בתחום ההגנתי והן בתחום ההתקפי. יחד עם זאת, צעדי היערכות חייבים להמשיך ולהינקט בכל הרמות.

"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל"

מעבר לכל הנ"ל עלינו לזכור תמיד כי עם ישראל זוכה להשגחתו ושמירתו המיוחדת של הקב"ה, וכמו שכתוב: "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" (תהלים קכ"א), ובמיוחד בארץ ישראל, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים י"א).