מכל העסקאות שבהן היה טננבאום מעורב, מאלה שהמשטרה יודעת עליהן ומאלה שלא יודעת, בשל אישיותו המניפולטיבית והקרימינלית - העסקה שחתם עם מערכת הביטחון, צה"ל והמשטרה, עם שובו מידי החיזבאללה - היתה הטובה ביותר, והוא יכול בהחלט להתהדר בעסקת חייו.
לא מעט תודות עליו לתת לפרקליטיו המנוסים עו"ד אלי זוהר ורועי בלכר, שהובילו קו הגנה מוצלח הן מבחינה משפטית והן מבחינה ציבורית ויח"צנית - כשהציגו אותו כקורבן כמעט תמים - של המאבק הישראלי עם החיזבאללה, שנחטף בשל היותו ישראלי וקצין בכיר במילואים.
הסניגוריה והיח"צנים הדגישו את חולשתו, מחלותיו, את הסכנה לחייו בשל טיפול רפואי לקוי - ושמו בפרונט את ילדיו ובתו עם הנכד שלא ראה את סבא. מבחינת ההצגה של הסוגייה הסבוכה לעיתונות והציבור - הקו הצליח והתוצאה הברוכה הגיעה בימים אלה.
בפועל, מדובר בקצין בכיר במילואים בדרגת אל"מ שבתחילת הקריירה היה, כנראה, קצין מצליח עם קשרים טובים והקידום שלו היה מהיר במסגרת המילואים - בו הטיפוס למעלה איטי יותר.
במקביל, החיים הטובים מנעמי הכסף, נשים, יין, הימורים, עסקים מפוקפקים, סחררו את ראשו - עד כדי שלב בו היה מוכן למכור את נשמתו "לשטן" - נוסח נסראללה ישירות או בעקיפין. קשריו עם ערבי ישראל, סוחר סמים ובעל קשרים בארץ ובחו"ל ובריחתו ללבנון, שם הפך לצייד ישראליים, ומפתה לחטיפות מטעם החיזבאללה - לא הרתיעו את טננבאום להמשיך איתו את הקשר העסקי הפלילי - ובשל תאוות בצע פשוטה וברורה - זנח את כללי הזהירות, השכל הישר ונפל כפרי בשל לידי החוטפים, שזיהו בקלות את נקודת התורפה שלו - כסף כסף ועוד כסף.
בחזרתו לארץ במסגרת העסקה עם החיזבאללה הוא תפס טרמפ על גופות שלושת החיילים שנחטפו בצפון - שהחזרתם ארצה היתה הכרח אנושי צה"לי ומוסרי. אך לעומת החיילים שבזמן החטיפה נהרגו בשירות המדינה והמולדת, טננבאום נשאר חי בשל חמדנות על חשבון נאמנות למדינה ולצה"ל.
צריך להיות תמים ובעל חזון מוגבל, להאמין שטננבאום במצבו הרפואי הרעוע, יכול היה להסתיר מפני חוקרי החיזבאללה האכזריים סודות צבאיים ואזרחיים ולדלג על "מידע" רגיש שהיה ברשותו - מבלי שהמטומטמים האלה ירגישו ובכך להציל את כבודו כקצין וג'נטלמן ולבכות בזרועות משפחתו "לא בגדתי במדינה" - האמנם?
הגישה של מערכות הבטחון, שחקרו את טנבבאום עם חזרתו לארץ, היתה בגישה מוטעית ושגויה. הנחת העבודה היתה צריכה להיות, שהוא מסר את כל "המידע" שברשותו מא' ועד ת' עם תוספות, ולא שהוא יספר וישכנע את החוקרים שלא סיפר את כל הידוע לו והצליח לפי טענתו "לעבוד" על החוקרים ולדלג על מידע רגיש שהיה ברשותו.
יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, ח"כ שטייניץ, ח"כ רמון, אהוד יתום - איש שב"כ בכיר שמבין בסודות וחקירות, וגם רבים אחרים - התנגדו לעסקה עם טננבאום ודרשו להעמידו לדין על כל העבירות הן הביטחוניות והן הפליליות והאזרחיות - אך מערכת הביטחון, הסתבכה בחתימת "עסקה" עם טננבאום וסניגוריו, בצורה פזיזה מהירה ולא מספיק אחראית - ולכן לא יכלה לסגת מחתימתה מבלי לאבד כבוד והערכה עד שליועץ המשפטי לממשלה, לא היתה ברירה כמעט, אלא לאשר את העסקה הגרועה.
טננבאום מצידו - כך הוסבר לנו בתגובה מסר את כל הידוע לו ואת כל מה שמסר לחזבאללא, כדי שמערכת הביטחון תוכל למזער את הנזק הביטחוני, מבצעי, ולתקן לשנות את המערך הביטחוני ואת התגובות המתבקשות.
כשהיועץ כותב שהאיש "מניפולטיבי" - פירושו שהוא הבין, שיכול להיות שהוא "עבד עליהם בעיניים", בלשון העם שהוא שקרן ותחמן ויכול להיות שהסתיר או העלים ממערכת הביטחון - קטעים מרשיעים.
איך שלא יהיה - מבחינה פלילית ביטחונית - הוא בהחלט יכול לשמוח ולרקוד - למרות שהסיפור מבחינת תביעות אזרחיות רק מתחיל. ואם לא יהיה הפתעות ביטחוניות בעתיד - הוא בהחלט יכול לסמן "וי" לעצמו בקטע הזה.
________________
הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, ופרשן משפטי בהווה.