ביקורת: "רודף השמלות" - לצחוק עד דמעות

אם אתם מעוניינים לשכוח מעט את דאגות היום-יום, האיום האירני, מטחי הטילים, ייקור הדלק ואפילו את תקלות הרכבת - הרי שרודף השמלות ידאג לכך שתקבלו עווית של צחוק פרוע למשך כשעתיים, בהם תחוו עלילה הזויה ומטורפת, וכשתצאו למציאות שבחוץ, עדיין יהיה נסוך חיוך טיפשי על פניכם ותיזהרו לא להיתקל באושר בית הלחמי, אפילו לא לשאול אותו "מה העניינים", אחרת תהיו צפויים לגשם שלא בעיתו, אבל על כך בהמשך.

המחזאי והבמאי האמריקני צ'ארלס מוריי כתב את הקומדיה על בסיס עיבוד חופשי למחזה של אמן הפארסה הצרפתי ג'ורג' פיידו. המחזה מועלה לראשונה בישראל בבית צבי ברמת גן והוא בעצם קומדיית מצבים פרועה ומטורללת, שבה כולם מחליפים זהויות ומסתבכים בשקרים שגורמים להילולת צחוקים רועמת.

הבמאי מורדי גרשון הצליח להפיק, בזכות להקת השחקנים המוכשרת, קומדיה שנועדה רק לבדר ולהצחיק ובימינו, לפעמים גם זה מאוד רצוי ונחוץ.

העלילה עוסקת ברופא בשם דר' הרקול מולינו שלוקה בחרדת ביצוע רק כיוון שאשתו מכנה אותו בשם חיבה מביך, לטעמו, והוא מעדיף ללון בחדר נפרד. בראשו עולה מחשבה על בגידה חד פעמית ברקדנית של מועדון לילה פריזאי, הנשואה לחייל פרוסי קנאי . הרופא מעדיף לא להסתבך יותר מידי , אלא שהדבר רק מסבך אותו ואת כל המשתתפים, בשקרים ובתהפוכות שונות ומשונות.

גיבורי ההצגה הם טיפוסים משונים ובין היתר חותנת שאיש לא היה רוצה ליהנות מארוחת שבת על שולחנה, האישה הנבגדת המיתמרת לגבהים , חולה בליקוי דיבור המרסס עצמו לדעת ושוטף את פני המשתתפים ביריקות והוא ממש ראוי לרישום בספר השיאים של גינס.ועוד זוג משרתים, חייל פרוסי עצבני וברקע ריקודי הקאן-קאן של אופנבך.

דורון רכליס הוא הרופא , גיבור העלילה והוא מגלם את התפקיד בכישרון רב , מצליח להסתבך בשקריו ללא מצמוץ וסופג מטחי רוק בגבורה רבה. דורון מצליח להציג משחק ראוי, מוקפד ומשובח.
אפרת שנפ כאיבון רעייתו היא שחקנית מצוינת. בזכות קבקבים סמויים בעלי עקבים אדירים היא מתנשאת לגבהים מרשימים ומוסיפה בכך לגרוטסקה שבהצגה. משחקה עדין וקולח, היא מעצבת משחק נכון ומוצלח מאוד.

יעל צ'חנובר כחותנת של הרופא , אימה של איבון, היא אימת השחקנים. התלבושת שעוצבה לה היא מלאה מאוד ולקוחה כאילו מספרי קריקטורות מראשית המאה. יעל מפגינה משחק נהדר ומשכנע ואין ספק שהיא יכולה להיות אפילו מלכת גרינלנד אם רק תרצה בכך, וכפי שהיא מוצגת בשוגג במחזה.

אלעד קונפינו כגוסטב, בעלה של הרקדנית, מגלם חייל פרוסי מופרע , המלהג בגרמנית רצוצה, אבל מפגין משחק קומי ממעלה ראשונה, מצחיק ומבדר ומשחקו הוא ללא דופי.

טל אליה היא המשרתת מארי והיא מגלמת דמות ענוגה, אך דעתנית, משחקה הוא יפה מאוד, מוצלח ומשובח.

הראל אלקלעי כמשרת אטיין הוא חביב ומשחקו ראוי ונאות. דמותו הולמת את התפקיד ומשחקו יפה.

רותם שוורץ היא נערת מועדון הלילה והיא מגישה משחק מוקפד והולם את התפקיד.

אושר בית הלחמי - מוצלח באופן מיוחד בדמות החולה

אושר בית הלחמי הוא מוצלח באופן מיוחד בדמות החולה, שלוקה בהפרעות היגוי ודיבור. איך הוא מצליח לאגור כמויות רוק בפיו והוא מתיז ומרסס אותן לכל עבר ואבר וודאי מגחך בליבו בהנאה צרופה כאשר חבריו ללהקה מוחים כל העת את פניהם מהגשם הבלתי צפוי הניתך עליהם. משחקו הוא מצוין וייחודי.

לי-היא ברזל מלמד אחראית לנוסח העברי העכשווי והקולח. במבי פרידמן עיצב את התפאורה המוצלחת מאוד.פרננדו מאייחייקר עיצב תאורה מעניינת וראויה לסצנות השונות. דנה ברלינר עיצבה תלבושות נהדרות ותקופתיות, כולל הברקות גובה ושמלת החותנת. ברק אולייר אחראי למוזיקה ההולמת המתמזגת ברקוד הקאן קאן והמוסיפה חיוניות לעלילה. איריס לנה אחראית לתנועה המרשימה, בייחוד בקטעי המחול הקבוצתי המוטרף.

ההצגה היא קולחת בדרך כלל, ייתכן שהיה מקום לקצר אותה ואפילו לוותר בזכות זאת על ההפסקה . עם זאת, השחקנים מפגינים הרמוניה ומימיקה מוצלחת ומשחק שנועד , כמובן, להצחיק.
לראות, לצחוק עד דמעות, ולשכוח די מהר בצאתנו אל מציאות היום יום שבחוץ.