אחת לשנה מפרסמים אמצעי התקשורת את טבלת השכר של הבכירים במשק. הם עושים זאת בעקבות הדוחות הכספיים שכל החברות הציבוריות מחויבות לפרסם עד סוף חודש מארס. הדוחות של העונה הזו עם דוחות לרבעון הראשון של 2012 וסיכום שנת 2011. בתוך הדוחות האלו יש סעיפים, חבויים בד"כ המלמדים על עלויות השכר של חמשת בעלי התפקידים הבכירים בחברה. זוהי העונה שבה שוב מדברים רבות על הפערים העצומים שיש בחברות אלו, בין בעל השכר הגבוה ביותר לבין בעל השכר הנמוך ביותר.
זה היה אחד הנושאים של המחאה החברתית שהייתה פה בקיץ שהובילו לדוח טרכטנברג, שהובילו לכל מיני מסקנות והצעות חוק שהעמידו את כל הטייקונים במצב לא נוח. טענות הנגד לטרוניות שנשמעות בעקבות פרסום הדוחות האלו, היא שהמנכ"לים העשירים המתוגמלים היטב, עובדים בחברות שיש להן בעלי מניות. וכל עוד המנכ"ל מצליח להשביח את ההשקעה של בעלי המניות, כלומר להגדיל את חשבונות הבנק שלהם, הם מוכנים לתגמל אותו בחזרה ביד נדיבה. בחברות שהתוצאות העסקיות שלהן חיוביות, היד נדיבה עוד יותר ולפעמים נדמה לך שהשמיים הם הגבול.
שיקולים פיננסים בלבד
וזו בדיוק הבעיה. השיקולים של בעלי המניות הם פיננסים בלבד. כאשר הם בוחנים מתן הטבות לצוות הניהול, הם לא ממש מתחשבים בשביעות הרצון של הלקוחות מהחברה, מהתדמית שלה, מאיכות השירות. למשל, בודדים מהם ירימו טלפון למרכד השירות של החברה, וימתינו כאחד הלקוחות דקות ארוכות עד שמוקדן מותש ועצבני יענה להם.
כל עוד אין שום קשר בין איכות השירות, שביעות רצון הלקוחות, כל עוד הלקוחות ממשיכים לשלם את המחירים הגבוהים בד"כ שחברות אלו גובות. במצגות למשקיעים ובמסעי פרסום ינאמו בעלי החברה נאומים חוצבי להבות על חשיבות השירות ועל "הלקוח במרכז".
לא במקרה חלק משיאני השכר הם מנכלים ממגזר התקשורת.. חברות הכבלים, ה
סלולר, התקשורת בכלל, הן דוגמה מצויינת לכך. כמעט רובן סיימו השנה ברווח, בעלי המניות של אותן חברות מיהרו לתגמל את מנהליהן ברוחב לב. זאת למרות שידוע הוא שרמת השירות ואיכות השירות בחברות אלו ירד פלאים בשנתיים האחרונות. לאף אחד מהמנהלים שלהם אין שום סיבה אמיתית להשקיע דולר אחד נוסף בשיפור השירות. במרבית המגזרים, כבלים, סלולר וטלפוניה נייחת אין ממש תחרות. יש דיבורים פתיחת שווקים, אבל זה עדיין לא מורגש.
דוגמה מוחשית למציאות היא סטלה הנדלר, יו"ר חברת הוט שדורגה במקום הראשון בטבלת שיאני השכר לשנת 2011. כל הדברים הטובים, ברמה הפיננסית שקרו לחברה זו, נזקפים לא מעט לזכותה. היא אכן קיבלה חברה במצב לא טוב והפכה אותה לחברת תקשורת ממוצעת, שאי-אפשר להתעלם ממנה. אבל האם השיפורים, השינויים הארגוניים באו לידי ביטוי בשיפור השירות ללקוח? מה פתאום. ההיפך הנכון.
ולא במקרה. הרגולציה שהשר כחלון מפעיל עליהם, המאמצים שלו לפתוח את השווקים כדי להוריד מחירים, נתקלים בתגובות אלימות מצד בעלי החברות האלו. מצמצמים מוקדים, מתחילים לגבות כסף עבור שירותים שהיו ניתנים בעבר, סוגרים תוכניות הטבה ומנסים למכור לך שירותים שבעבר בכלל לא היית חולם לשלם עליהם. בעלי המניות של חברות התקשורת, כמו הגז, כמו יצרניות המזון, יכולים להרשות לעצמן להתנהג כך.
אבל אין לנו תלונות רק להוט ולבעלי המניות שלהם. זוהי תרבות הניהול בישראל של שנת 2012. SHOW ME THE MONEY ושהלקוח ימשיך להמתין על הקו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
