בחצר האחורית של אלוהים

"מה את יודעת על החיים שלי? מה את יודעת גיברת? יושבת לך כל היום במשרד ממוזג ומנהלת תיקיות. אני תיקיה בשבילך. לא אדם. רק מספר זהות. מתי תפנימי שמאחורי המספר הזה 0712345689 יש חיים? מתי תפנימי שהמספר הזה משמאל לימין איננו רק מספר?

אני בא אליך גיברת חשבת שכר, את הכתובת שלי, את שמתעסקת עם הימים, הלילות והשעות שלי . מחשבת במחשב לא בראש. המוח נאטם לך מאז הומצא המחשב. אני יודע חשבון פשוט. עבדתי בחברת השמירה במפעל ל"במבה" בחולון ביום. משעה 06.00 עד 16.00 זה עשר שעות גיברת. במפעל המכוניות טויוטה אני שומר מ17.00 עד 05.00 בבוקר זה שלוש עשרה שעות גיברת עם אחוזים. עשרים ושלוש שעות הבנאדם עובד מסביב לשעון ומקבל לקראת חג הפסח 1,000 שקלים.

יש לי בעלים אחד חברת "השמירה", אז איך את כותבת לי עבודה יחידנית לא, כשכל החודשים אני עובד בעבודה יחידנית בלבד? מה אני אביא ב-1,000 שקלים הביתה ויש לי משפחה גדולה? עובד כמו חמור, לקחת לי את נקודות הזיכוי שלי....לקחת לי את החיים שלי....במה אאכיל את ילדיי? מה זה פה, נתת מתנה למס הכנסה את המשכורת שלי? איך עשית ככה מחקת לי את החיים גיברת?"

האיש שבא להשיח את לבו בפניי, מיבב. בכיו קורע לי את הנשמה."איך דבר כזה קורה, אני עובד ככה מסביב לשעון חמש שנים, מביא משכורת של 3.400 שקלים. עובד כמו חמור. ער לילה לילה ולא עוצם עיניים במשך היום לדקה"...

"אתה לא ישן בכלל. מאיפה יש לך כוחות להישאר ער כל הימים והלילות?" והאיש מוחה דמעותיו מרים את ראשו ואומר ככה אני מנצח את המחלה שלי. יש לי התמכרות לקלפים. פעם הייתי שחקן פוקר הכי טוב בבאר שבע. הייתי מרוויח הרבה כסף ואף אחד לא היה יכול עלי. בעלי המועדונים היו ממש מפחדים ממני.הייתי גומר להם את כל הכסף...ככה היה בקזינויים באילת. אנשים פחדו ממני. היו נשארים עם התחתונים ביד. הייתי עם הקלפים אחרי שעות העבודה שלי במוסך. אני כמו שאת רואה אותי, יש לי ידיים טובות במוסך.

אפילו תעודה של מכונאי רכב מוסמך יש לי בבית. מוסך אלברט בבאר שבע היה פעם שם. היום זה מוסך של החבר הכי טוב שלי. קנה אותו ממני בזול, אך הציל את החיים שלי. כשהגיעה המאפיה הרוסית לארץ, אלה סגרו לי את הברזים. אמר לי איש אחד עשיר, היו נתלות עליו איזה שתי פרגיות על כל כתף, אחת יותר יפה מהשניה, אמר לי, "אלברט, אתה איתי ואני מביא לך קליינטורה כבדה ואנחנו מתחלקים 70% אני ואתה 30% " את מבינה לבד, שאני לא הסכמתי שככה ישתלטו על החיים שלי.

לאט לאט נעלמו האנשים שהייתי משחק איתם. לא באו למועדונים. לא היו מתקשרים אלי למשחק. ירדתי מהר מאוד מהאוורסט שלי. התאווה והחשק למשחק לא עזבו אותי. אני במו ידיי הסתבכתי עם מאפיונרים באילת. המאפיה הרוסית השתלטה תוך פחות מארבעה חודשים על כל המקומות שבהם הייתי משחק להנאתי. וקשה מאוד לוותר על משחק שהוא להנאה. גם בתי המלון בבאר שבע, אילת, ערד העבירו בעלויות כל הזמן. המשחקים שלי שהייתי מוזמן אליהם היו מקומות מפוארים לאט לאט הפכו להיות בתוך בתים. שיחקתי עד שהרגשתי שאני נחנק. שאני משועבד למשחקים. כבר אין הנאה יש תלות כמו תלות בסם.

הייתי מכור לקלפים. השתלטו לי על החיים. ככה הייתי מגיע לעבודה שלי בלי חיים ממש, עייף ומוזנח. ראיתי רק קלפים לפניי. לא ראיתי כלום. החיים הם גלגל פעם את למעלה ופעם את למטה..." הוא מורה לי באצבעו. מניף אותה כמו הנפת מנצח עם שרביט על תזמורת דמיונית. "לילה אחד אחרי שניצחתי את בעלי הבית הם תפסו אותי והכניסו לי מכות רצח. זרקו אותי ליד רהט. ככה מלא דם. לא ראו פנים ממש. הם דקרו אותי בבטן וזרקו אותי בחול של רהט. בבוקר מצא אותי כלב של אחד הבדווים שמה. הזעיקו משטרה ואמבולנס. הייתי בטוח שאני מת. היו מדברים אלי ואני הייתי שומע אבל לא יכול לענות. הייתי חבוש בידיים וברגליים כמו מומיה של המצרים האלה..הייתי בטוח שאני בחצר האחורית של אלוהים וגם הוא מדבר אלי ואני לא מבין כלום. חצי שנה נאנח מכאבים. חצי תחול השאירו לי הנבלות האלה ואת חיי.

אחד הרופאים שפעם הייתי מטפל באוטו שלו, טיפל בי והפגיש אותי עם הפסיכיאטר של בית החולים. מאז אני אצלו בשיחות. לקח אותי תחת חסותו..בלי כדורים..רק שיחות נפש כאלה...כמו שאני מדבר איתך עכשיו. הצעד הראשון להתגבר על ההתמכרות הזאת היא להתרחק מזה בכלל. יעני לתפוס מרחק מהקלפים. לעבוד במשהו שמעולם לא עבדתי בו .

הצעד השני להתגבר על הפיתוי שצריך להיות ער בלילה. הצעד הזה מאוד קשה לי. כל בן אדם היה עובד שמונה שעות והיה הולך לישון, אני לא יודע מה יש לי בגוף. אני ער המון שעות. כבר ניסיתי כדורי שינה כל הסוגים וכל התוצרות מישראל ומחוץ לארץ שום דבר לא מרדים אותי. אז אני מצליח לנמנם שעה אחת בין חמש בבוקר לשש בבוקר ומתעורר מיד לעבודה ב"במבה". אני ישן שעה בבוקר. עובד כמו חמור. מפטרל מסביב למפעל. פעם גיליתי פירצה בגדר והזמנתי את בעל הבית. מאז סומכים עלי. זו רוטינה של חמש שנים ואני בסך-הכל רוצה להביא משכורת הביתה. מי יכול לחיות עם 1000 שקלים החג הזה? הגיברת מכירה אותי חמש שנים ויודעת שזו המשכורת היחידה שלי. אז איך היא מקלידה במחשב עבודה יחידנית לא? בחיי שאני לא מבין את זה.

יש לי חמישה ילדים, כולם נשואים. אני סבא לעשרה נכדים, מה אקנה בחג עם סכום כזה? עשתה ממני צחוק הגיברת הזאת, מה רצתה שאהיה עני בפתח ואבקש צדקה מארגון לתת, איזו בושה להתייחס אלי כאזרח סוג ב'?

זו דוגמה אחת של הקלות הבלתי נסבלת של עובדי ציבור, המקלידים טעויות במקום פרטים נכונים ולא לוקחים אחריות על מעשיהם. הרבה פעמים אנחנו שומעים את המושג הזה "טעות אנוש", כשלוקחים החלטות שגויות כדי לסתום לנו את הפה ולאטום את מחשבתנו. החג הזה א' יחגוג את החג עם ילדיו ונכדיו כמו אזרח סוג ב' כהגדרתו.

את הביוקרטיה יוצרים פקידים. את טעויות האנוש גם יוצרים פקידים. אז מי לוקח כאן אחריות?