בוא נתפלסף על זה

הדרכים להכרת הטקסטים השונים הן מגוונות. הייעוץ הפילוסופי יכול להתקיים באמצעות לימוד של טקסטים פילוסופיים בקבוצות לימוד עם מנחה, הוא יכול להתקיים בפגישת ייעוץ עם יועץ פילוסופי והוא יכול אפילו להתקיים בשיחה בין שני אנשים שמשוחחים על תפישת עולמם. להבדיל מטיפול פסיכולוגי, במקרה הזה לא חייבים ללכת ליועץ מומחה לצורך העניין. וזו נקודה מרכזית בתפישתו של ורדי: הפילוסופיה בעיניו צנועה יותר מהטיפול הפסיכולוגי, פחות מלאה בחשיבות עצמית ובתחושה שנותן הייעוץ הוא יודע-כל. הייעוץ הפילוסופי הוא שוויוני יותר, גם לנועץ - אפילו לאותו נועץ שיש תחושה שהחיים אינם ראויים שיקומו בשבילם מהמיטה - יש תפישת עולם שהוא יכול לחלוק אותה עם היועץ. היחסים יכולים להיות סימטריים לחלוטין.

אם תפישת עולמו של אותו אחד שמצוי בדיכאון כל כך עמוק, והוא חסר יכולת וכוחות נפש לקום מהמיטה יש מעמד שווה לכל תפישה אחרת, מה יניע אותו לשנות את תפישת עולמו? איך תגרום לאדם עם קווים דיכאוניים לבחור דווקא בחלופות ולא להישאר במצבו? הרי ברגע שאתה מראה שמצבו הוא סוג של פילוסופיה אתה נותן לגיטימציה לדיכאון ואולי לא מאפשר יציאה ממנו.

"גם באמצעות פסיכולוגיה, אם האדם לא ישתף פעולה אין דרך להוציא אותו מהמקום שבו הוא נמצא. האדם חייב לרצות לצאת מהמקום הזה. זה לא חייב להיות דווקא באמצעים שמקובל להגדיר אותם כייעוץ או כטיפול רגשי. אם בחור ששוכב במיטה, בדיכאון, איכשהו יוצא משם והולך לראות את הסרט החדש של מייקל ג'קסון והסרט ממלא אותו שמחה, אז הוא בעצם הפנים טקסט פילוסופי. בהיחשפות לטקסטים פילוסופיים יש גם מקריות, כמו בפגישה מקרית בין שני אנשים או יציאה אקראית לסרט, אבל צריך להיות גם רצון להיפתח. אם אדם לא רוצה להיפתח המפגש לא ישנה. ככל שאנחנו פתוחים בחשיבה הפילוסופית הרבגונית על העולם, אנחנו מצוידים ביכולת לשנות משקפיים שגם ייצבעו את החיים אחרת וגם יאפשרו לנו לנהוג ולהחליט החלטות אחרות".

ואם טוב לאדם, הוא לא חייב להיפתח לפילוסופיות שונות?

"אם טוב לו אז אין צורך. יש צורך בחשיפה לפילוסופיות השונות רק אם האדם מרגיש לא טוב עם עצמו".

מה קורה במהלך הלימוד הפילוסופי?

"מהניסיון שלי אני למד שהפולמוס מביא מזור לנפש. בקבוצות שקיימתי הצגנו טקסטים פילוסופיים חלופיים. בניגוד למדע, שניתן בו להפריך כל תיאוריה, כאן לא ניתן. אנשים לא נדרשים להחליף תפישת עולם, אבל ניתן להתווכח ואפילו למצוא נקודות חיבור. אנשים יצאו עם אופציות חלופיות, לא עם תשובות. סוקרטס אמר: 'ככל שאני יודע יותר, אני פחות יודע'. המטרה בייעוץ הפילוסופי היא להרחיב את הספקנות הפילוסופית".

הרעיון שעליו מדבר ורדי אינו חדש. לדבריו, הייעוץ הפילוסופי קיים משחר ימי הפילוסופיה, זה 2,500 שנה לערך. יועצים פילוסופים מילאו את תולדות האנושות לכל אורך ההיסטוריה: אפלטון יעץ לדיוניסיוס השני, דקארט יעץ למלכה כריסטינה משבדיה ופילוסופים רבים נוספים יעצו לבתי מלוכה, לפוליטיקאים, לאנשי כמורה ולמעשה לכל מי שביקש את שירותיהם. התפישה היהודית - ההתייעצות עם רב - גם היא למעשה סוג של יעוץ פילוסופי, מסביר ורדי, גם אם היא אינה מוגדרת כך.

במרוצת הדורות התנתקה הפילוסופיה מהייעוץ היישומי והפכה למקצוע אקדמי קר ומנוכר מנותק מחיי היומיום. בשלושים השנים האחרונות הייתה לפילוסופיה היישומית עדנה מחודשת, וממגדל השן האקדמי היא חזרה להיות לנחלת רבים.

בארצות הברית, אירופה וגם בישראל מדריכים פילוסופיים פרטיים זוכים לפופולריות גדלה והולכת כמדריכים וכיועצים. מדובר עדיין בפרקטיקה שמחפשת את דרכה על-ידי ניסוי ותהייה, אולם לדעת רבים היא הולכת להיות הטרנד הטיפול הבא. בספרו 'הפילוסופיה של השיגעון' מפתח ורדי את הסיסטמה לייעוץ הפילוסופי, במטרה להפוך אותו למדע מסודר ובעל הכרה והערכה כטיפול בעל משמעות, וגם כדי למזער את היחס המתנשא לשיטה מצד הפסיכותרפיה המסורתית. "כתבתי את הספר", הוא אומר, "כדי לפתוח פתח בהתדיינות על טיב הקשרים בין הפסיכולוגיה והפילוסופיה".

הפסיכותרפיה בלבד, על-פי ורדי, לא מובילה לתוצאות של ממש. "מאה שנות פסיכותרפיה הראו שאנחנו גדלנו ברמת התובנות על עצמנו, אבל השינויים היו מזעריים", אומר ורדי, "הפסיכולוגיה מקנה לאדם מודעות עצמית לגבי עברו ולגבי עצמו, אבל היא לא מצליחה לחולל שינוי משמעותי, גם ביחס לתלונה שבגינה הוא הגיע לטיפול וגם ביחס לתמונה הכוללת של חייו".

ובכל זאת קורה משהו בטיפול.

"בתובנה העצמית חל שינוי. המטופל שמגיע לטיפול יודע מי הוא. אבל בפרקטיקה, בסגנון החיים, הוא נשאר עם אותן מצוקות ועם אותו סגנון חיים".

אתה מתנגד לפסיכותרפיה?

"אני לא מתנגד לפסיכותרפיה, אלא מציע את הייעוץ הפילוסופי. הייעוץ הפילוסופי לא שולל את הייעוץ הפסיכולוגי המקובל, אלא יוצר משהו אקלקטי. הייעוץ הפילוסופי הוא חלופה משלימה לפסיכותרפיה המקובלת".

ורדי הוא איש בעל תחומי עניין רבים. בדירת הסטודיו והעבודה שלו נמצאים 70 ציורי שמן גדולים ורישומים. ציוריו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובעולם. הסגנון שלו מאופיין בשילוב בין האימפרסיוניזם, הקוביזם והריאליזם וניכרת השפעה גדולה של פיקאסו על סגנון הציור.

הוא נולד במשמר-הנגב וכשהיה בן חמש, נסע עם הוריו לביקור משפחתי בארגנטינה. אביו, שהיה אז בן 30, החליט להישאר שם כדי להגשים חלום וללמוד רפואה. איתו נשארה המשפחה כולה, ושם גם ניתנה לורדי הצעיר ההזדמנות לפתח את כישוריו האמנותיים. בגיל 10 התקבל ורדי הצעיר לאקדמיה לציור תחת שרביטה של ססיליה מרקוביץ'. מרקוביץ' עצמה למדה ציור באסכולה הקוביסטית, אצל אנטואן בורדל, תלמידו של רודן.

בציורים של ורדי יש השתקפות עמוקה של נפש האדם, ניכרת בהם רגישות לכאב הזולת, למצוקות שלו ולמתרחש בנפש האדם. זה אולי סוד החיבור בין היצירות האומנותיות שלו ובין העיסוק בפילוסופיה ובפסיכולוגיה.

הוא מצייר וכותב בעיקר מתוך דירת הסטודיו שלו ולא מרבה לצאת ולפגוש את האובייקטים שמשמשים לו השראה. "בודלר אמר שציירים לא מציירים את אשר הם רואים, אלא את תמונת העולם שלהם, את המניפסט שלהם", כך מסביר ורדי את היכולת לצייר ציורים מלאי רגישות, למרות שאינו פוגש את הטבע או את בני האדם שאותם הוא בוחר לצייר.

ורדי מעיד על עצמו שלא חווה טראומות עמוקות בחייו, אולם ביצירותיו ניכר הכאב היטב. ציוריו אומנם מבטאים חיבור לסבל האנושי, אבל ורדי מדגיש שהוא רחוק מדמותו של האמן הסובל. הוא אב לארבעה ילדים, נשוי לאותה אישה כל השנים.

בורגנות במיטבה. ממש לא חיים של יוצר אנרכיסט.

"לקחתי את האנרכיזם שלי לעולם הרוח. בחיי היומיום שלי יש אלמנט יציב. אני מחויב רגשית ומוסרית לא רק למשפחה שלי, אלא גם לחברים שלי ולמדינה".

במקביל לעיסוקים אלו עוסק ורדי גם בגרפולוגיה. כבר למעלה משלושים שנה שהוא חוקר את התחום ועורך מבחנים סטטיסטיים שמטרתם לבדוק את תקפות הממצאים הגרפולוגיים. כמו-כן הוא פיתח אלגוריתם ממוחשב לתהליך קבלת החלטות באבחון גרפולוגי. את הידע שצבר ריכז בספר 'כתב היד כראי נפש'. שבעה ספרים כתב עד כה, רובם המוחלט עוסק בקשרים של דיסציפלינות שונות עם עולם הפסיכולוגיה. ספרים על ניהול, ציור, רישום, גרפולוגיה וכמובן פילוסופיה. בשונה מפילוסופים יישומיים אחרים שמתעלמים מהפסיכולוגיה, או לחלופין פסיכולוגים שמתעלמים מהפילוסופיה, ורדי אינו משליך אף אחת משתי הדיסציפלינות. הייעוץ הפילוסופי בעיניו מהווה כאמור חלופה משלימה לעולם הפסיכולוגי.

למה הייעוץ הפילוסופי הוא חלופה משלימה ולא תחליף?

"כי אתה לא יכול להבין את התפישה הפילוסופית שלך בלי להבין את המבנה הפסיכולוגי שלך. אנחנו יצורים פסיכו-פילוסופיים, לכן צריך לעשות אוריינטציה בין שתי הדיסציפלינות. הנחת העבודה היא שהאדם מפוצל לשני מרכיבים. המבנה הראשון הוא המבנה הפסיכולוגי שלנו, שמייצג את ההתנסויות שעברנו בחיים מיום לידתנו ועד לרגע זה. המבנה השני הוא התודעה. מה שמאפיין את התודעה, שהיא עוסקת בכל רגע ורגע בתחזיות לעתיד. כשאנחנו מרימים קנקן מים, למשל, אנחנו יודעים מראש מה יהיה המשקל והמוח מתכנן מראש כמה אנרגיה תושקע בהרמתו. נהיה מופתעים מאוד אם משקלו יהיה גבוה יותר או נמוך יותר ממה שציפינו. הדוגמה הזאת מלמדת שהתודעה מווסתת. הוויסות חל על כל האישיות. המסקנה מכל אלו שאנחנו יצורים פסיכו-פילוסופיים".

כלומר, כמו שהתודעה צופה מראש משקל של קנקן ומווסתת את הכוח, היא עורכת תחזיות לנושאים משמעותיים יותר.

"כל הזמן, בכל רגע נתון, המוח עורך תחזיות גלובליות יותר. התודעה עוסקת בשאלות קיומיות, כמו - מה אני רוצה מהחיים? מה משמעות חיי? מה הערכים שלי? איך העולם בנוי? המבנה הפסיכולוגי שלנו משפיע על בניית העולם הפילוסופי שלנו".

"על-פי פרויד ההתנהגות היא על בסיס סיבות מהעבר. אני מונע על-ידי דברים סיבתיים. על-פי התיאוריה האדלריאנית וההומניסטית אנחנו פועלים על בסיס תכלית, אנחנו בונים מטרה, ואז פועלים".

אם מדובר במצבים שקורים לכל אחד מאיתנו, מדוע קראת לספר 'הפילוסופיה של השיגעון' דווקא?

"הספר עוסק במדריך הפילוסופי לחיים, אבל כדי לטפל בנורמטיבי - שזה כולנו - אני מביא מצבים קיצוניים. הבנת הדיכאון מאפשרת להבין את הדכדוך; הבנת המאניה מאפשרת להבין את האופוריה; הבנת הפרנויה מאפשרת להבין את האדם בעל הגיון הברזל. מצבים קיצוניים מאפשרים להבין את הנורמטיבי, ולכן הספר מתעסק בנורמטיבי, תוך ניסיון להקנות לו כיוון חיים ומשמעות באמצעות הפילוסופיה, דרך הסתכלות במצבי הקיצון.

"בספר מופיע פרק שלם שעוסק בשיגעון, כי השיגעון הוא תולדות הפילוסופיה. האדם יוצר טקסטים פילוסופיים מבלי שלמד פילוסופיה, וכדי להמחיש זאת, מצבי הקיצון מקנים תמונות עולם פילוסופיות, שגם הן מוקצנות אצל ההוגים הידועים".

אז איך עובדת הפילוסופיה בעולם הנורמטיבי? ורדי, שכאמור עסק גם בתורת הניהול, מביא דוגמה מעולם התעשיה. "לכל חברה יש את הטכנולוגיה שלה ואת המרחב האנושי שלה, אבל היא אינה יוצאת לפעולה לפני שיש לה שני דברים: החזון - אותו אידיאל שלעולם אין מגיעים אליו, ויעדי ביניים - שנתיים, רבעוניים או חודשיים. מניהול חברות אפשר ללמוד שאם אין עתיד אין הווה. אני אומר ש-80 אחוז מהאישיות שלנו זה תחזיות וירטואליות. אנחנו למעשה יצורים עתידניים".

ויקטור פרנקל וניטשה לפניו דיברו על בניית המשמעות. אם יש לאדם "למה?" הוא יוכל לעמוד בפני כל "איך". זה היישום הפילוסופי שאליו אתה חותר?

"יש לי מחלוקת עם פרנקל. פרנקל לא מדבר על הבנת משמעות החיים. הוא אומר שהבנת משמעות החיים היא דבר סובייקטיבי; אני אומר שהפילוסופיה מקנה משמעויות אלטרנטיביות על החיים ועל צורות אושר אלטרנטיביות על החיים".

ורדי מציע שבמקום שכל אדם יחתור למציאת ייעוד סובייקטיבי בכוחות עצמו, האדם המחפש את המשמעות לקיומו ייעזר בטקסטים פילוסופיים שונים ומגוונים, שכל אחד מהם מציע תפישת עולם שונה, תכלית אחרת לחיים וייעוד שונה. הייעוץ הפילוסופי, על-פי ורדי, הוא וריאציה נוספת לטיפול הביבליותרפי. הביבליותרפיה היא שיטת טיפול שעושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה בטקסטים ספרותיים.

הציור שעל כריכת הספר משקף היטב את תפישתו. שלושה חיצים, שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר, כיווני חשיבה שונים ודרך חיים אחרת, מלמדים שאין דרך אחת נכונה. יש תפישות שונות. אבל לוורדי חשוב לחבר את הפילוסופיה לפרקטיקה: "אין ידע תיאורטי", כל ידע הוא תלוי קיום", הוא אומר.

הייעוץ הפילוסופי, על-פי ורדי מגביר את הבחירה החופשית. ככל שהאדם חשוף יותר לפילוסופיות אחרות הוא חופשי לבחור את זו שמתאימה לו. "מרגישים היום נהירה אחר מזור רוחני", הוא אומר. "רצון לדעת מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. השונה בפילוסופיה הוא שאנחנו כל הזמן עם השוט שאומר: 'אני יודע שאיני יודע' ושמשמעות החיים הוא חיפוש אחר המשמעות".

מי יכול להיות יועץ פילוסופי?

"תחום הייעוץ הפילוסופי אינו ממוסד. כדי להיות פסיכולוג קליני יש לימודים אקדמיים ותקופת התמחות והסמכה; כדי להיות יועץ פילוסופי אין צורך בכל הללו, כאן יש יותר דמוקרטיה. יש כאן דיאלוג סימטרי בין היועץ לנועץ סביב טקסט פילוסופי, לכן לא הייתי ממסד את התחום. הייתי מאפשר דמוקרטיה. הייעוץ תלוי בהסכמה של שני אנשים. אם אנחנו משוחחים על טקסט, אז זהו ייעוץ פילוסופי".

שונה מאוד מהטיפול הפסיכולוגי המסודר.

"הסט המקובל של הטיפול הפסיכותרפיסטי של פגישה של אחד על אחד למשך 50 דקות הוא לא קדוש. הוא נוצר בשל אילוצים טכניים של פרנסה, כשמקבלים מטופל אחר מטופל. זהו סט מלאכותי. ייעוץ יכול להיות גם עשר דקות והוא יכול להמשך גם שעתיים. אני מצדד בגישה שאומרת שהלמידה הפילוסופית היא הפסיכותרפיה. לא צריך לדעת מי אתה ומהו עברך; הדיון הפילוסופי הוא כבר התרפיה".

ורדי מציע למעשה להשתחרר מדוגמות החשיבה המקובלות, שעל פיהן רק גילדה מסוימת רשאית לעסוק בטיפול וטיפול אמיתי יכול להתבצע רק בתנאים מסוימים. לפעמים התנאים אינם מהווים סיוע ממשי ואולי אפילו מעכבים את שיקום האוטונומיה. הגורמים המשפיעים שיכולים גם לקלקל יכולים להיות מקום הטיפול ומשך הטיפול, או הדיסטאנס שקיים בין המטפל למטופל והיחסים הלא-שוויוניים ביניהם.

אז בוגרי החוג לפילוסופיה יהפכו להיות יועצים ותרפיסטים?

"באוניברסיטה לימודי הפילוסופיה נלמדים בצורה אקדמית ומנוכרת ולא כל מי שלומד אותם מתאים להיות יועץ פילוסופי. כשטקסטים פילוסופיים נלמדים בקבוצה, למשל, הם מציידים את השומעים באופנים שונים של פרשנות ואז יוצאים מהשיעור עם תובנה שאפשר לראות את החיים באופנים שונים. מהות הפילוסופיה היא האפשרות לראות את החיים כרשומון, כל אחד יכול לתת למציאות פרשנות משלו".

יושבים אנשים שגדלו במציאויות חיים שונות, חוו דברים שונים. הפצעים הרגשיים שלהם, המודעים ואלו שאינם מודעים, הם שונים. אתה מושיב אותם באותה קבוצה ומציע להם להסתכל אחרת על החיים דרך טקסט, כאילו אין להם עבר, זה לא עשוי להיות קצת בעייתי?

"הטענה של הייעוץ הפילוסופי היא שקודם כל אתה צריך להכיר את סגנון החיים שלך. בוא תכיר את עצמך וגם את התמונה הפילוסופית החבויה בך. ישנה פילוסופיה שאומרת שהכול אקראי ונטול טעם, שאין משמעות ואין סיבתיות לחיים. בהרצאה כזאת אפשר להביא את תפישת העולם של קאמי בספר 'הזר', וגם להגיד שהמקבילה הפסיכולוגית של התפישה הזאת היא הדפרסיה. בהמשך אני אציע גם חלופות נוספות".

וכשהאדם יראה את מגוון החלופות הפילוסופיות, מגוון תפישות עולם, מה אתה מצפה שיקרה?

"ואז הפלא ופלא, מתברר לו שלתמונת העולם שיש לו בראש באופן תת הכרתי, יש מקבילה בעולם הפילוסופיה. האדם מגלה שיש לו תפישה פילוסופית, שהוא יצר יצירה עצמית, וכמו שאמר ניטשה: 'אתה יוצר את עצמך באופן חופשי כאילו יצרת לעצמך יצירת אומנות'. ישנם אנשים שמרגישים משותקים ביכולת ליצור את עצמם. בגלל חרדה, בגלל הימנעות. אבל הפילוסופיה מציעה להם טקסטים פילוסופיים שנותנים גיבוי לאותה הימנעות שלהם ומשחררת אותם ליצור את עצמם מחדש".