צמצום היבוא של הנפט האירני לסין מהווה מכה קשה למשטר בטהרן. בייג'ין היא הלקוח הגדול ביותר של תעשיית הנפט האירנית, וסין איננה לבד. מגמות דומות מתרחשות גם בהודו, קונה גדולה נוספת של הזהב השחור מאירן. אפילו יפן שכה זקוקה למקורות האנרגיה אחרי אסונות הטבע שגרמו להרס תשתיותיה הכלכליות ולפגיעה אנושה בתחנות הכוח הגרעיניות שלה, התחייבה בפני ארה"ב לפעול לביטול החוזים עם אירן. התחייבות דומה ניתנה גם על-ידי דרום-קוריאה. הביקורים התכופים של משלחות ממשלתיות ועסקיות מהמזרח הרחוק ומהודו במדינות המפרץ מספקים הוכחות מוחשיות לשינוי.

באירן עוקבים בדאגה אחר המגמות החדשות. שליטיה הציעו לסין ולהודו הגדלת הייבוא ב-500,000 חביות ביום. אולם בבייג'ין ובדלהי סירבו להתרגש. בניגוד למערב, לא מזדרזים שם לטרוק את הדלתות בפני אירן אך שיקולים עסקיים קרים מונעים מהם להתנהג כתמול שלשום. גם מי שלא מצטרף באופן רשמי לסנקציות על אירן מתקשה היום לסחור עמה.

בעיה מספר אחת היא אמצעי התשלום. המערכת הפיננסית העולמית שדרכה מתבצעות רוב התנועות הכספיות לאירן וממנה נתונה תחת השפעה של ארה"ב ואירופה. מצב זה הביא לכך שגורמים עסקיים רבים העדיפו להתרחק מאירן עוד לפני הטלת הסבב האחרון של הסנקציות. אירן מנסה לקדם תוכניות לאמצעי תשלום חלופיים, כגון כסף מזומן, מטבעות חלופיים כמו רובל או רופי, ואף סחר חליפין. אך רוב האנליסטים מסכימים שבאמצעים אלה לא ניתן לקיים מסחר בנפט בממדים סבירים הדרושים לקיום המשטר בטהרן.

קשיי הנזילות באירן לא מאפשרים לה להציע לסין ולהודו הנחות משמעותיות במחירי הנפט כפי שעשתה בעבר. במצב זה הצעותיה של טהרן להגדלת היקף היבוא מאבדות מהרלוונטיות שלהן.

מאז שארה"ב והאיחוד האירופי הטילו סנקציות על תעשיית הנפט האירנית נחתמו עסקות אנרגיה רבות בין סין לבין מדינות המפרץ. אחת הגדולות שבהן היא הסכם שנחתם בחודש ינואר בין התאגיד הסיני Sinopec לבין מונופול הנפט הסעודי 'ארמקו'. על-פי ההסכם, ייבנה בסעודיה מפעל ענק בשם Yasref לייצור מוצרי נפט בבעלות משותפת של שני התאגידים. המפעל שיתחיל לפעול במחצית השנייה של שנת 2014 אמור לייצר כ-400,000 חביות דלק ביום. המפעל החדש ישתרע על שטח של 5,200 דונם ויספק מקומות עבודה ישירים לכ-1,200 אזרחים סעודים ולעוד כ-5,000 איש בתשתיות שמסביב למפעל.

מעבר לנתונים המספריים שמסביב לעסקה כדאי להקשיב גם למוזיקה שהייתה שם. נשיא 'ארמקו', ח'אליד אל-פאליך, ציין בטקס חתימת ההסכם כי "לאורך מאות שבשנים דרכי מסחר חיברו בין שני המרכזים שלנו ביבשת אסיה. בחיבור זה הוחלפו לא רק סחורות אלא גם רעיונות, ידע ותרבות, מה שגרם ויגרום לצמיחה רבתי של שתי הציוויליזציות". אל-פאליך דיבר על דרך המשי המפורסמת, השם שנתנו ההיסטוריונים לסדרת דרכים בין מזרח אסיה לים התיכון שבהן עברו נתיבי המסחר העיקריים בין המזרח הרחוק בין לאירופה.

המנכ"ל של Sinopec, פו צ'נגוי, דיבר על היסטוריה מפוארת של יחסי האנרגיה בין סין לסעודיה שהחלה עוד בשנות ה-90. בשנים ההן סין ניהלה מגעים עם הסעודים על הקמת בתי זיקוק בשטחה. מגעים אלה נמשכו כ-10 שנים והבשילו לבניית קומפלקס ענק בסיוע סעודי בשנת 2009. כעת הסינים מתכננים הקמת קומפלקס נוסף לזיקוק הנפט. הפעם זה ייעשה בסיוע ה-KPC, תאגיד הנפט הממשלתי מכווית.

הפנייה לכווית משקפת מגמה ברורה: הסינים לא מתכוונים הפעם להיות תלויים בגורם אחד ומפזרים את השקעותיהם בין רוב מדינות המפרץ. משרד האנרגיה בעומאן פרסם בשבועות האחרונים דוח שעל פיו תפוקת הנפט של הממלכה בחודש ינואר הגיעה לרמת שיא של 887.16 חביות ביום. המזמין העיקרי של הזהב השחור מהממלכה הייתה סין שחלקה ברכישות היה כ-53%.

כאמור, גם דרום-קוריאה מצמצמת את רכישות הנפט מאירן. אך בעוד סין מפזרת את השקעות האנרגיה שלה, קוריאה הקטנה דוגלת במדיניות הביטחון האנרגטי המבוססת על הישענות על ספק יחיד אך יציב. תאגיד האנרגיה S-Oil מסיאול חתם על הסכם עם 'ארמקו' הסעודית, שעל פיו הסעודים יספקו לדרום קוריאה נפט במשך 20 השנים הקרובות. האנליסטים מציינים שזאת עסקה חסרת תקדים. הנוהג המקובל הוא שחוזי אנרגיה נחתמים לשנה בלבד ומוארכים בהמשך אם שני הצדדים מעוניינים בכך. במקרים חריגים ההסכמים נחתמים למספר שנים בודדות.

ה-S-Oil הוא תאגיד האנרגיה השלישי בגודלו בדרום-קוריאה והוא מזקק מדי יום כ-669,000 חביות. לפי ההערכות, 'ארמקו' תספק לה כ-230 מיליון חביות בשנה, היקף כזה מהווה כ-30% מצריכת הנפט במדינה. יש לציין כי בין שני ענקי האנרגיה קיים קשר ארוך ואינטימי ביותר. 35% ממניות החברה הקוריאנית נמצאים בידי 'ארמקו'.

חברת אנרגיה קוריאנית נוספת בשם Kogas חתמה על הסכם דומה עם חברת RasGas מקטאר. גם במקרה הזה העסקה נחתמה לתקופה של 20 שנה, רק שהפעם מדובר באספקת גז. על-פי ההסכם, קטאר תספק שני מיליון טון גז מדי שנה. זאת בנוסף לכמויות גז המסופקות כעת במסגרת עסקות בינוניות טווח שנחתמו בין שתי החברות בשנים 1995 ו-2007 ותוקפן הוארך מאז.

בפגישה שהתקיימה לאחרונה בין שרי הנפט של הודו וסעודיה, אמר השר ההודי כי מדינתו שואפת להגדיל את ייבוא הנפט הסעודי מדי שנה בכ-100,000 חביות ליום. לשאיפות ההודיות יש גיבוי מוחשי בשטח. בחודשים האחרונים נחתמו מספר חוזים בין חברות אנרגיה מהודו לבין 'ארמקו' הסעודית. בחודש מרץ בלבד הגדילה החברה הסעודית את אספקותיה להודו ב-2.6 מיליון חביות. אחת החברות ההודיות שחתמה עם 'ארמקו' היא MRPL מהעיר מנגלורו הנמצאת בצפון המדינה. על-פי ההסכם, MRPL תכפיל במהלך שנת 2012 את ייבוא הנפט מסעודיה.

MRPL היא חברת בת של ONGC, חברת האנרגיה של ממשלת הודו. ההתפתחויות האחרונות בפעילות התאגיד יעידו עד כמה עמוקים הקשרים המתהווים בין הודו למדינות המפרץ. במסגרת מלחמתה של הממשלה בדלהי בגירעון הענק שלה המגיע ל-4.6% מהתמ"ג, היא נוקטת צעדים רבים ובהם הפרטה של נכסיה. אחד מהנכסים האלה הוא ONGC. מי שייהנה מכך בקרוב הן קרנות השקעה ממשלתיות מכווית ומאבו-דאבי שירכשו 5% ממניותיה. העסקה תזרים לקופת הודו 2.4 מיליארד דולר.

ה-DIFC, המרכז הפיננסי הבינלאומי בדובאי שמשמש מרכז העסקים של איחוד האמירויות כולה, פנה לאחרונה לשני הרגולטורים המקומיים: הבנק המרכזי של האיחוד ורשות השירותים הפיננסיים של דובאי. לנציגי ה-DIFC הייתה בקשה מאוד מעניינת: אישור לניהול עסקות במטבע הסיני יואן.

לבקשה של DIFC יש משמעות חשובה עבור הכלכלה הסינית. איחוד האמירויות הוא יצואן הנפט החמישי בגודלו בעולם והכלכלה השנייה בגודלה במפרץ הפרסי. במרכז בדובאי נמצאים מאות בנקים בינלאומיים, חברות נדל"ן, ביטוח ואחרות. עד כה כל העסקות במקום התנהלו בדולרים או באירו. הוספת יואן למסחר המתבצע שם יהווה לא רק אמון גדול בכלכלה הסינית אלא יחסוך לגורמים מסין זמני ביצוע בעסקות ועמלות המרה.

כבר היום סין היא יצואן מספר שתיים, אחרי הודו, לאיחוד האמירויות. לפי הנתונים שפרסמה לאחרונה רשות המכס של האיחוד, הייצוא הסיני למדינה בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2011 עמד על 11.4 מיליארד דולר.

Emirates NBD, הבנק הגדול באיחוד האמירויות, כבר הכריז שאת הנפקות האג"ח הקרובות שלו בהונג-קונג ובסינגפור הוא יבצע ביואן.

הכלכלה הסינית זוכה לאמון במדינות המפרץ, ולאמון הזה נמצא ביטוי מעניין גם בקטאר. על-פי ההסכם שנחתם בחודש ינואר בין התאחדות התעשיינים של שתי המדינות, יוסרו חסמים ביורוקרטיים בין אנשי העסקים של קטאר וסין. בנוסף, ייווצרו תמריצים לעסקים קטנים ובינוניים מסין במטרה לבזר את פעילותם לקטאר באמצעות חתימת חוזים עם חברות מקומיות, פתיחת סניפים וחברות בת בבעלות משותפת. יושב-ראש הבורסה הקטארית, חמאד אל תאני, אמר שההסכם כולל גם אפשרות של כניסת הסינים לשוק ההון המקומי.

גם במקרה של קטאר ההתפתחויות האחרונות באות לחזק את המגמות הקיימות. המסחר בין סין לקטאר גדל בשנת 2011 ב-72% והגיע ל-5.1 מיליארד דולר.

ההתקרבות בין מדינות המפרץ הפרסי למדינות המזרח הרחוק, וסין בראשן, היא כפי הנראה איננה מגמה חולפת אלא ביטוי של שינוי עמוק. בעוד במערב הביקושים לנפט יורדים באופן מתמיד, הכלכלות המתעוררות במזרח זקוקות לפיתוח מואץ של תשתיות אנרגיה. בארה"ב מדברים, בזהירות בינתיים, על ריחוק מסתמן מסעודיה. המועמדים הרפובליקניים לנשיאות מדברים על כך בגלוי, ואפילו הנשיא אובמה מבטיח עצמאות אנרגטית. גילוי מקורות האנרגיה המקומיים בארה"ב ודאי מסייע לכך.

הברית שבין מדינות המפרץ לבין ארה"ב תמיד הייתה ברית של אינטרסים, ואם אלה יפוגו, תחלוף הידידות. המציאות מזמנת לסעודים ולשכניהם בעלי ברית חדשים. הם ימצאו אותם בדמות הסינים מצד אחד, ובדמות הקואליצייה הסונית המתהווה במזרח התיכון כתוצאה מ"האביב הערבי" מצד שני.

ראשי המשטרים בסין ובמדינות המפרץ אומנם מדברים שפות שונות מאוד, אך לשניהם יש קודי חשיבה דומים. אלו ואלו רודנים אכזרים, אך בניגוד לצירי הרשע המוכרים שניהם מתנהלים בדרך עסקית קרה ומשדרים יציבות. הבדלים ברמת הצמיחה בין סין וצפון קוריאה מצד אחד ובין סעודיה לאירן מן הצד השני מדברים בעד עצמם.

המציאות החדשה יחד עם סנקציות נושכות נגד אירן, יאפשרו למדינות המפרץ לסגור חשבון היסטורי עם הציר השיעי-עלאווי, שנוא נפשן. הסנקציות לא יוכלו ככל הנראה לעצור את המירוץ לפצצת אטום, אך בטווח הארוך יתרמו להחלשה משמעותית של משטר האייתולות ואולי אפילו לקריסתו בהמשך.