הוויכוח סביב לימודי האזרחות בבתי הספר התנהל עד כה בין הימין לבין השמאל. ויכוח נוקב זה אף הוביל לפסילת ספר הלימוד שהונהג כעשור שנים - "להיות אזרחים בישראל"; ואילו כעת הרוחות סוערו בעקבות אופן הצגתו של נושא שהיה נדמה שהוא מצוי במרכז הקונצנזוס - העלייה וממדינות חבר העמים בכלל מרוסיה בפרט.
ספר לימוד הנוכחי "יוצאים לדרך אזרחית", הציג את "העלייה הגדולה" מבריה"מ לשעבר כאילו מדובר בגל הגירה של רוסים אתניים העונדים צלבים, שונאים ערבים, נטולי קשר ליהדוּת. הספר בקש לברר את הלגיטימיות של חוק השבות.
בזכות הסערה הציבורית, ספר הלימוד "יוצאים לדרך אזרחית" הגיעה לדיון מיוחד בכנסת, ושם הצהירה מנכ"ל משרד החינוך כי השימוש בו יבוטל באופן מיידי.
הספר בוטל - הסטיגמה נשארה
הספר הפוגעני אומנם בוטל, אבל סטיגמות וגזענות הפכו מזמן למוצר נצרך ונפוץ בחברה הישראלית. לכל עלייה הדביקו סטיגמות: מרוקאי - סכין , רומני - גנב; פרסי - קמצן, וכן הלאה. גם על העלייה מברה"מ נבנו תילי תילים של סטיגמות. כמה מהן מוזכירים כאן.
ב-25 בדצמבר 1992, בערוץ הראשון, בתוכנית "יומן השבוע", הועלתה טענה כי ל-50% מהעולים רישיון נהיגה מזויף. אחרי כמה ימים פרסם ה
עיתון ידיעות אחרונות נתונים אחרים: רק 4.3% מהעולים קנו רישיון נהיגה.
ב-22 בינואר 1993 פרסמה אותה תוכנית כי 50% מהעולים אינם רוצים לשרת בצה"ל. למחרת כינס צה"ל מסיבת עיתונאים ובה דחה את טענות הערוץ הראשון: רוב העולים רוצים להתגייס לצה"ל, ושני שליש מהם אף שואפים להיות קצינים.
עברו עוד שלושה שבועות והופיע סקופ חדש: המָפִייה הרוסית משתלטת על מדינת ישראל. משטרת ישראל בראשות המפכ"ל דאז,
יעקב טרנר, פרסמה הודעה שלפיה "הפשע בקרב העולים איננו יותר גבוה מאשר בשאר האוכלוסיה".
ב-24 במאי 1994 טענה שרת עבודה והרווחה אורה נמיר כי "לחלק מהעולים מחבר המדינות יש נורמה של גילוי עריות". בראיון לעיתון
הארץ (2.10.1994) דיווחה נמיר כי "שליש מהעולים קשישים, שליש נכים, וכמעט שליש - אימהות חד-הוריות". נמיר הוסיפה שהיא רוצה למנוע בדרך אדמיניסטרטיבית את בואם של עולים "בלתי רצויים".
באותו היום נערכה ישיבת הממשלה וראש הממשלה דאז,
יצחק רבין, שאל: "נניח שאת צודקת, את רוצה עלייה סלקטיבית?". "אני חושבת שכן", השיבה נמיר. רבין ענה בכעס: "אני לא מבין, איך אמורים לעשות את זה בלי לשנות את חוק השבות. העלייה היא נשמת קיומה של מדינה. אין עלייה סלקטיבית - ואוי לנו אם נגיע לכך". שר הקליטה דאז יאיר צבן הציג לפני הממשלה נתונים שלא תאמו את נתוניה של נמיר.
השד העדתי - סיכון לקיומה של ישראל
מאז חלפו שנים רבות, אולם גם היום מייצרת סטיגמות חדשות. חייבים לדעת שקל הרבה יותר לבנות סטיגמות מאשר להרוס אותן. האלימות של האינתיפאדה ומלחמת לבנון השנייה, שנתפסו כאיום קיומי, העמידו בצד את העימותים הבין-עדתיים בחברה היהודית. איום קיומי משותף זה מוטט את המחיצות בין העולים לוותיקים. ה"רוסים", יוצאי בריה"מ לשעבר, שנהרגו בפיגועים, נלחמו ונפלו בקרבות כמו כולם, חזרו להיות בשר מבשרנו. היום - מי שמוציא שוב את השד העדתי מהבקבוק עם כל הסטיגמות חסות הבסיס - מסכן את קיומה של מדינת ישראל.
