חג הפועלים במסורת ישראל (א')

קריאה המגייסת הון אנושי עובד למחייתו לצאת ולהביע את דברו והתנגדותו הנחרצת לשליטת ההון, אנו מוצאים בדבריו של הנביא ישעיה בפרק ב' (8) - "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם".

זו קריאה להתגייס למאבק על דמותה של החברה, להיות חברה מושתתת על שוויון חברתי וחלוקה שווה של המשאב הלאומי היקר ביותר, הקרקע.

קריאה המגייסת את החברה העובדת להביע מחאה וסלידה מאצולת ממון , החיה על גבה של חברה עובדת , אנו מוצאים בקריאה של הנביא עמוס בפרק ד (1) - "שִמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן , אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן, הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים ...".

לפנינו שתי קריאות מתריסות נגד מציאות מאופיינת בקוטביות חברתית ומחאה לנוכח העדר חלוקה שוויונית של המשאבים הלאומיים -החברתיים.

המחויבות העליונה היא לעבר האדם העובד

במציאות שלנו כיום, כשרווחת לה מציאות של עובדי קבלן במערכת יחסי עבודה במדינת ישראל כמציאות לגיטימית, המאפשרת העסקת רבבות שכירים ללא תנאים סוציאליים, ובמקרה הטוב תנאים סוציאליים מגומדים בעקבות השביתה האחרונה, תוך העדר ביטחון תעסוקתי לאדם עובד, ראוי שנאמץ גם את קריאתם של חכמי המשנה לצמצם את כוחו של המעסיק ולתת את עיקר הכוח לקהילה-לחברה
.

נאמץ את הגישה לפיה המחויבות העליונה היא לעבר האדם העובד, כדרישת המשנה במסכת בבא מציעה, פרק ז' משנה א' - "השוכר פועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו לא להשכים ולא להעריב - אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון - יזון". לפנינו איסור הלכתי מוחלט וברור בדבר הרעת תנאי עבודה של עובד. פגיעה בהסכמי עבודה זו פגיעה בצו הלכתי.

מי שאצה לו הדרך לבצע "רפורמה", שיש בה פגיעה בהישגי ציבור העובדים וזכויותיהם, שיקרא את האיסור המפורש לכך במשנה בבא מציעה , פרק ז' משנה א'. משנה המחייבת גם בין היתר מעסיק לתת ארוחה מזינה לכל עובד במהלך יום העבודה. חובה להקפיד לא להעסיק עובד מעל המותר על-פי חוקי העבודה, וכמובן לא לפגוע בהישגיו הסוציאליים. וזאת תוך החמרה רבה אם מדובר בתנאי עבודה, המקפחים עובד זר חסר כל הגנה.

פרשת "קדושים" בספר ויקרא מייחדת מקום מכובד לזכויות אדם עובד. זה מודגש בציוויי פרשה, הפורסת איפיוני קדושת החברה שלנו - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר". (ויקרא י"ט ,13). פרשת "קדושים" מזהירה, שכל פגיעה בשכר אדם עובד ובזכויותיו הסוציאליות, או הלנת שכרו, כל אלה מהווים פגיעה קשה ברבדים של קדושת עם ישראל.

הרחבה לצו שקראנו בפרשת "קדושים" נמצא בספר דברים בפרשת "כִּי תֵּצֵא", פרק כ"ד (14-15) - "לֹא תַּעֲשׁוֹק שָׁכִיר ... בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׁכָרוֹ ...". ואם תהיה הפרה של הסדרי עבודה, פגיעה בזכויות העובד ובשכרו, על כך נקבע - "וְהָיָה בְּךָ חֵטְא".

הרמב"ם הגדיל לעשות בתביעה כלפי החברה היהודית לראות באדם העובד את הנכס היקר ביותר שיש לה כחברה. הרמב"ם תובע מכל מי שמעסיק שכיר במפעל שלו , שיתייחס אליו כמו שנדרש מ"כָּל הַקוֹנֶה עֶבֶד, שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ "כְּקוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ" וזאת תוך דרישה להשוות את תנאי העבודה של השכיר למעמד של האדון - "להשוות לו במאכל, במשקה ... שנאמר: כי טוב לו עמדי, שלא תהיה אתה אוכל פת נקי והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש ..." (הרמב"ם, הלכות עבדים, פרק א' הלכה ו').

חברות - המעסיקות עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו ומנפיקות שכר מנהלים מרקיע שחקים - עוברות עבירה הלכתית. פגיעה בהון האנושי היקר ביותר שיש לחברה מתקבל אצל הרמב"ם כעבירה הלכתית.
אני כמי שמסיבות בריאות לא אוכל כנראה להיות עם ציבור העובדים באחד במאי, אהיה אתו בלבי, כאשר אני יודע, שמסורת ישראל על מכמניה היפים תהיה שם בכל הדרה ויופיה, היא תאמר שם את דברה, היא תשמיע את הערצתה לאדם העובד, כמו שביטא הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י' הלכה י"ח, עליה ארחיב את הדיבור ברשימה הבאה.