השנה חידון התנ"ך התקיים בסימן האחדות והצדק החברתי היהודי, אך האירוע שהתקיים בירושלים סימל דווקא פגיעה בצדק, באחדות ובממלכתיות שמסמל התנ"ך. התנ"ך שייך לעם ישראל והיהודים כולם צריכים להרגיש חיבור לספר החשוב הזה שנושא בתוכו את "הגנים היהודים", שאמורים להיות המצפן בליבו של כל יהודי. ברוח זאת נהג לומר דוד בן-גוריון - "שכל יהודי, מאמין או כופר בעיקר, אמור למצוא בתנ"ך "את מקורותיו, שורשיו ההיסטוריים והמוסריים". במציאות של היום רק מיעוט מרגישים קרובים לספר החשוב הזה, כשרבים מהיהודים בעולם ומהישראלים מרגישים ריחוק וניקור כשמדברים על התנ"ך.
בעבר חידון התנ"ך נחשב לאירוע ממלכתי גדול מאוד שבו נכחו חילוניים ודתיים יחדיו "מסביב" לתנ"ך, היום החידון הפך להיות אירוע של פרופגנדה עבור חוגי הימין הקיצוני, ושל פוליטיקאים שרוצים לקרוץ לחוגים האלה. לא קשה היה להבחין שמעט מאוד חילונים הגיעו לאירוע "הממלכתי" הזה, ושהמסר שיצא מחידון התנ"ך הוא מסר של פילוג במקום מסר של אחדות. התנ"ך מכיל בתוכו כל כך הרבה חוכמה וצדק, שמהם אנחנו צריכים ללמוד, וחבל שנתנו למיעוט קיצוני לגזול את האוצר הזה שהשאירו לנו אבותינו.
הצביעות של הימין הקיצוני
היהדות היא מקור גדול לערכים של צדק חברתי, אבל ערכים אלה נדחקו לטובת אידיאולוגיה ימנית קיצונית שנוגדת את ערכי הצדק של התנ"ך. היהדות נותנת כבוד גדול לגר (כאשר התנ"ך מצווה על היהודים לאהוב את הגר ולא להונות אותו (דברים י, יט), לא ליצור עליו לחץ (שמות כ"ב, כ) ולזכור שגם אנחנו היינו גרים במצריים, ולכן עלינו להיות רגישים למצבם (שמות כ"ב). חז"ל טען שהעובדה שהמילה גר מוזכרת במקרא 36 פעמים, מעידה שאחד הציוויים החשובים במקרא הוא להעניק יחס שוויוני לגרים שחיים בקרבינו. חוקי המקרא אוסרים לקפח את שכרו של הגר או לרמות אותו; מחייבים את בעלי הקרקע הישראלים להעניק לגֵר מנוחה בשבת, לשתף אותו בשמחת החגים, להעניק לו מן היבול, וגם לדאוג לו למשפט צדק.
מפליא שדווקא הימין הדתי בישראל מתעלם מציוויים אלה, לטובת אידיאולוגית ארץ ישראל השלמה, שבשמה פוגעים במיעוט הערבי. שר החינוך ביזה את עצמו ואת התנ"ך השנה בחידון התנ"ך, כשבירך לקול קהל
מתנחלים משולהב על הקמת התנחלויות נוספות, כשהוא מעודד את חוסר הצדק שנעשה כלפי הפלשתינים. חוסר השוויון כלפי המיעוט הערבי, גזל האדמות, ומעשים אלימים כלפי הערבים, סותרים את המסר התנכ"י, ולכן מדובר בצביעות של הימין בישראל שמחבק את התנ"ך אך מתעלם מהציוויים שנוגעים ליחס לגר.
התנ"ך וצדק חברתי
התנ"ך הוא ספר שכולל בתוכו הרבה מסרים ערכיים חשובים שצריכים להנחות את העם היהודי במאבק ליצירת חברה צודקת יותר, אבל בגלל שהפקרנו את התנ"ך לקיצוניים בימין ערכים אלה נזנחו. המחאה לצדק חברתי שהייתה בקיץ האחרון התעלמה לחלוטין מכך שהצדק החברתי במדינת ישראל צריך בראש ובראשונה לנבוע מהערכים היהודים של צדק, שמקבלים ביטוי גדול מאוד בתנ"ך שלנו.
בתנ"ך ישנה התייחסות לכל הבעיות החברתיות שעליהם יצאנו למחאה בקיץ האחרון, היחס לגר (לא רק לערבים גם ל
עובדים זרים), היחס ליתומים ולאלמנות (לחלשים כולם בחברה), שאלות של חלוקת משאבים הוגנת בחברה, ועוד נושאים שיכולים לעזור לנו לעצב כאן חברה צודקת. לא במקרה אבות הציונות - הרצל, ז'בוטינסקי, בן-גוריון ואחרים - השתמשו בתנ"ך כמצפן לחברה יהודית צודקת, ודיברו על כך שהחברה הזאת תהיה "אור לגויים". הרצל דיבר על ערבות "הדדית ושוויון", ז'בוטינסקי דיבר על "חמשת המ"מים" (מעון, מזון, מלבוש, מורה ומרפה) ובן-גוריון דיבר על "סולידריות" חברתית, והמשותף להם היה שהם שאבו את עקרונות הצדק שלהם מהתנ"ך והמוסר היהודי.
וויתרנו בקלות מדי על התנ"ך שבעבר היה המצפון המוסרי של המנהיגות שלנו ושל כל אדם יהודי, ועכשיו הפך לספר פרופגנדה בידי מיעוט ימני קיצוני. התנ"ך לא מטיף לשנאה ולגזל כפי שרוצים שנאמין אנשי הימין ופוליטיקאים פופוליסטיים, אלא לצדק חברתי כבוד כלפי הגר ויצירת חברת מופת ברוח המחאה החברתית שהייתה פה בקיץ האחרון. אם אנחנו רוצים למצוא את הדרך לחברת "מופת", אנחנו חייבים לחזור למקורות שלנו ולפתוח שוב את ספר התנ"ך שנגזל מאתנו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
