במהלך שנות עבודתי כמנהל השקעות שכיר, וכן מאז שהפכתי ליועץ אישי ואני הבעלים של העסק והבוס של עצמי, יצא ויוצא לי לפגוש במהלך פגישותיי במגוון רחב של אנשים. הפגישות הן פגישות עבודה עם לקוחות פוטנציאלים המחפשים מענה לניהול הסיכון בתחום ההשקעות בניירות ערך סחירים.
כפי שכבר העליתי ברשומות קודמות - יש בידי הלקוח שלוש אלטרנטיבות לניהול הסיכון:
1. יועץ ההשקעות בבנק
2. בית השקעות
3. יועץ השקעות אישי
את הבנק כולם מכירים, ואילו יועץ ההשקעות הפרטי - מעטים מודעים לקיומו.
את בית ההשקעות כולם מכירים ובמיוחד את בתי ההשקעות הגדולים. למי ששואל מה זה בית השקעות גדול אציין את בית ההשקעות הגדול בישראל -
פסגות - המנהל נכסים בהיקף של מעל 100 מיליארד שקל. מי לא מכיר את פסגות? בית השקעות גדול ומכובד העוסק בכל תחומי ניהול הסיכון.
בתי השקעות מוכרים וגדולים נוספים הם בית השקעות מיטב/דש, כלל פיננסים, הראל פיננסים, אקסלנס,
אלטשולר שחם, ילין לפידות, תמיר פישמן, אי.בי.אי ועוד. כל בתי ההשקעות מתחרים על כספו של הלקוח ומכאן שמחובתם לדאוג להיות תמיד במודעות הלקוחות. בתי ההשקעות מנהלים עשרות מיליארדי שקלים.
ה"שואו" של בתי ההשקעות הגדולים - מועיל ללקוח? לכל בתי ההשקעות שלל בעלי תפקידים - מנהלי השקעות, אנליסטים, מתווי מדיניות, דירקטורים, משווקי השקעות ומנהלים בכירים. לכל בתי ההשקעות משרדים מפוארים ומזמינים, ובעלי התפקידים הבכירים נוהגים ברכבים הנכונים.
האם כל ה"שואו" מועיל ללקוח? האם מסמן לו כי כספו יטופל כיאות? האם יקבל יחס אישי כמובטח? מכיוון שאני מתחרה על כספו של הלקוח בדיוק כמו בתי ההשקעות (אם כי בממדים ובאופנים שונים) לתדהמתי גיליתי כי ישנם לקוחות פוטנציאלים שההכרה, הגודל, סוג הרכב והמשרד אכן מטים את הכף לטובתם. לא פעם נתקלתי בלקוח ששאל "היכן סוללת האנליסטים שלך?" או אימרה אחרת כגון: "למה ה-BMW לא חדשה מהניילון?".
אם ברושם עסקינן, אזי יועץ השקעות אישי אינו הכתובת. או שאולי כן? ואם הגודל, ההכרה, סוג הרכב וכמות האנליסטים כן קובעים, האם זה בא לידי ביטוי בביצועים של בתי ההשקעות? מי שתוהה מה התשובה לשאלה זו מוזמן לבחון את ביצועי קרנות הנאמנות השונות של כל בתי ההשקעות ולאחר מכן יוכל להגיע למסקנות חד-משמעיות.
בהצלחה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
