בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
"ימי הזהר של זהר וגנר"
|
|
|
"ימי הזוהר" - סרט תיעודי אישי של זהר וגנר
|
אומץ רב, רעננות לא מבוטלת וחשיפה אישית בלתי-מתפשרת בסרטה של זהר וגנר - "ימי הזוהר" ● סרט תיעודי ישראלי שאהבתי ב'דוקאביב' 2012
|
מכל הסרטים שראיתי השנה במסגרת 'דוקאביב' - רציתי להרחיב יותר, דווקא על סרט זה, שלמרות העובדה שהוא לא מושלם מהבחינה האמנותית - יש בו אומץ רב, רעננות לא מבוטלת וחשיפה אישית בלתי-מתפשרת (כמעט!) - והוא מבחינתי, אף עולה בכמה תחומים על פניו של הסרט הישראלי (Home Movie) שזכה בסופו של דבר, בפרס הגדול מטעם חבר השופטים של הסרטים הישראלים. זהו סרטה השלישי בטרילוגיה אישית שהתחילה עם "זורקי" ונמשכה עם "סימני מתיחה" שהיא סדרה של שלושה סרטים אישיים חושפניים שמנסים להעמיק ולחפור באוטוביוגרפיה הפרטית של היוצרת הקולנועית, הזמרת הפרפורמרית ("זוהר וגנר והמסריחים") ומבקרת הסרטים ('עכבר העיר') זוהר וגנר. בסרט זה, שיוצג בקרוב הן בסינמטקים והן בטלוויזיה בכבלים, מספרת וגנר על שלוש וחצי שנים שהתחילו בהיותה בת 20 - עת היא שהתה בניו-יורק ועבדה כרקדנית-חשפנית במועדון חשפנות שעיקר קהלו הם (כמובן) גברים. ב"הווה של הסרט" - זוהר היא בתחילת שנות הארבעים של חייה, היא גרה עם בן-זוגה ובתה בת ה-4 בדירה בצפון תל אביב. הסרט מציג שורה של קטעי ריקוד מול המצלמה - 'מונצחים' מן השנים ההן, באיכות וידאו של השנים ההן. במקביל - היא עונה לשאלות חוקרות ונוקבות של בן זוגה (עלום השם) שמנסה לפענח את הסיבות והגורמים לעיסוקה המוחצן והחושפני באותן שנים 'זוהרות' ורחוקות מן העין של ההווה ומעיניו הבוחנות של הצופה. מה בעצם רוצה זוהר וגנר לספר?! - בראש ובראשונה היא רוצה לדווח ולהצהיר בפומבי על עיסוקה הרקדני-החושפני באותן שנים צעירות; במישור של ההווה העכשווי היא רוצה לדווח על הזוגיות הסולידית שלה ועל היותה אימא טובה וקשובה. הפקדת תיק המראיין בקולו של בן-זוגה משאירה את הסרט בחדר השינה של בני הזוג, זהו מהלך אינטימי שמאפשר לה להתקלף אט-אט ובעקביות מכל הצעיפים והכיסויים הנפשיים. היא מספרת לנו באמצעות החקירות והלחץ המתמשך של המראיין - על הטראומות שקדמו לנסיעה לניו-יורק ובעיקר - על המשמעות הפסיכולוגית והאחרת (אם היא קיימת) של העבודה שלה אז, וההינתקות שלה אז מעצמה ומסביבתה המשפחתית הטבעית. הרווח של הצופה היא מזדככת, היא מטפלת בנפשה על המסך - ולבטח במהלך העריכה וההכנה של הסרט, היא גם "הרוויחה" מזה המון (לא כסף!) לדבריה. האם גם הצופה בסרט מרוויח?! ואם כן, מה הוא 'מרוויח'?! אוכל לדבר כמובן בעיקר על עצמי. הצפייה בסרט מעניינת ונוגעת ללב. הבמאית שהיא הכוכבת הראשית גם על המסך 'בימים ההם ובזמן' הזה עושה מעשה אמיץ. החשיפה הגופנית והנפשית של אותן שנים - יוצאת אל האור ונוספת אליה חשיפה עכשווית של הנפש הבוגרת יותר. במסגרת הסרט משרטטת וגנר את כל ההוויה הנוכחית של חייה לפחות במישור החיצוני והגלוי לעין שלהם. הוריה הפרודים מזה שנים הם חלק מרכזי בנוף חייה, כמוהם גם בן זוגה הנוכחי ולבטח בתה הקטנה ו"המקסימה" בכל קנה מידה ומוכר וידוע (וכרגיל בכל סרט שבעולם בו מוצגים ילדים בגיל זה). לגבי הקהל (שאיננו אני או בת-זוגי) ניכרה התעניינות רבה בקרב הצופות והצופים - יצר המציצנות הקבוצתי בא על סיפוקו הכמעט-מלא בחשכה המשותפת. האם יש לייחל ולקוות ביצירה קולנועית תיעודית ליותר מזה?! - לדעתי, כן. לא מספיקה החשיפה של המקרה הפרטי, למרות שהיא אמיצה ואפשר גם כאילו 'ללמוד' ממנה דבר אחד או שניים; אבל לא די בה בלבד - היא לא מקרבת להשגתן של תוצאות או מסקנות נוספות. במצבו הסופי של סרט זה, הוא נשאר בגדר מקרה-פרטי של אישה צעירה ואמיצה אחת שפרשה בפנינו עוד פרק מתמשך ומשמעותי במסכת חייה. היא הביאה אל המסך של "ימי הזוהר" את 'אמריקה' שלה - והיא כמעט רק שלה.
|
|
הכותב הוא משורר, צלם, תסריטאי, מרצה לקולנוע, במאי ומפיק של סרטים תיעודיים (!) ועלילתיים (!!)
|
|
תאריך:
|
13/05/2012
|
|
|
עודכן:
|
13/05/2012
|
|
שאול דישי
|
"ימי הזוהר" - סרט תיעודי אישי של זהר וגנר
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
קולנוענית
|
13/05/12 17:31
|
|
2
|
|
הכוס כאמצעי אהבה
|
14/05/12 08:42
|
|
3
|
|
דויד תישבי
|
1/10/12 08:03
|
|
מי שחשב שמחלת הפה והטלפיים פוגעת רק בבקר, צריך כנראה לחזור למעבדה ולבדוק שוב את החישובים. כל דקה עולה כבשה אחרת על השיפוד הקואליציוני, אבל הפה סגור והטלפיים אוחזים חזק בקרנות המזבח. המוסר של הגנבים מאפשר להם לריב על אופן חלוקת השלל, להפיל זה את זה בפח, להלשין ולהפוך לעדי מדינה, רק לאחר שהשלל כבר בידיהם. לא רגע אחד לפני כן. ולכן השתיקה. אבל השתיקה יפה לחכמים, לא לגנבים
|
|
|
קיץ 1989, שעת בין ערביים. אני יושב על המדרכה מול הכניסה למסעדה שלי בתל אביב ("נרגילה"). מולי, עם כוס תה עתיר נענע, ישבה זיוה. אני עם (קפה) טורקי. ישיבת חיזור נינוחה, המבטים רכים, כשמדי פעם חשתי הנאה כשהצלחתי להצחיק אותה. פתאום הוא התקרב, היה בדרכו לאיפשהו. "אל תסתובב, הנה יוסי בנאי" היא אמרה לי. סובבתי את מבטי. הוא התקרב עוד, ועוד, עד שהגיע אלינו ממש, ואז עצר, ורכן.
|
|
|
גור קורן כתב מחזה על עצמו, שרק לאחר מות סבו, הרגיש שהוא צריך לתקן עוול שנגרם לסב, בספר שעומד לצאת לאור וגיבורו הוא חברו של הסב לתלאות ימי מלחמת העולם השניה. העלילה כולה היא החיפוש אחר הדמויות מסיפורי הסב. אותן הוא פוגש בדימיונו תוך היתקלות באנשים שונים. חלקם הם הסב בסיטואציות שונות, חלקם חבריו מאז, והכל תוך מבט מלא הומור עצמי לעיתים סרקסטי ולרוב מלא נשמה יהודית, מטובלים במילים ביידיש.
|
|
|
רק לפני ארבע שנים גמרנו עליה את ההלל, והנה עכשיו היא מתגלה במלוא-קלונה. הדברים אמורים ב"מרתה" התל אביבית, שבבית ציוני אמריקה בתל אביב - לשעבר מסעדת-גורמה לשמה, שהפכה למסעדה בינונית למדי.
|
|
|
ספרו החדש של משה אופיר, "אחת שאלתי", הוא תענוג! עברית עכשווית בלולה בלשון העתיקים - תנ"ך ומדרש, כאב וחיפוש והרבה הומור. מצאתי עצמי קורא לאחרים בקול קטעים מצחיקים.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
עמרי מניב בערוץ-12 הביא צרור של הקלטות של שיחות בין שקד לבין נוה הוא לחץ למנות את איתן אורנשטיין לנשיא המחוזי בתל אביב שקד נכנעה והצביעה בעד אורנשטיין
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|