"במלחמה הזאת אנחנו כבר הפסדנו"

הפרו את פקודות חיל האוויר האמריקני

שתי חיילות בחיל האוויר האמריקני, שהצטלמו מיניקות את ילדיהן במדים, הפרו את פקודות חיל האוויר - הודיע דובר של המשמר הלאומי האמריקני.

השתיים - סרג'נט טֶראן אצ'גויאן-מקאב (אם לתאומים) וסטאף סרג'נט כריסטינה לונה, שמשרתות בזרוע האוויר של המשמר הלאומי (ANG) בבסיס חיל האוויר פיירצ'ילד במדינת ואשינגטון - צולמו לרגל חודש המוּדעוּת להנקה.

תמונותיהן מיניקות במדים עוררו כעס רב במשמר הלאומי ובחיל האוויר, כיוון שהופצו באינטרנט, למרות שלחיל האוויר אין מדיניות לגבי הנקה. סביר להניח, כי אף אחד לא חשב על האפשרות, שנשות החיל יניקו בפומבי - מה עוד שבתמונות שפורסמו חשפו שתי החיילות את שדיהן כשהן במדים.

"זה שימוש לרעה במדים" - הגיב קפטן קית קוֹסיק, דובר המשמר הלאומי של ואשינגטון - "אין לנו שום בעיה עם הנקה, אך צריך להתייחס בכבוד למדים, ולא ללובשם באופן בלתי ראוי".
מעניין מה היו אומר קפטן קוסיק על אי-הסדר ועל המדים המקומטים, שחיילי צבאנו וגם קציניו מתהדרים בהם.

הקרב נמשך

ארבעים וחמש שנה אחרי שהקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים הרעיד לבבות בארץ ובעולם היהודי, נמשך הקרב על הכבוד האבוד של הלוחמים לשחרור העיר.

קצת אחרי ששככו הדי הקרבות, החליט עוזי נרקיס, אלוף פיקוד המרכז, לכנס מסיבת עיתונאים עם המח"טים, ששחררו את העיר - אורי בן-ארי, מח"ט השריון 10 הראל, אליעזר אמיתי, מפקד חטיבת-מחוז ירושלים 16, ומוטה גור, מפקד חטיבת מילואי הצנחנים 55. בתדריך לראיון הסביר נרקיס, כי לכל אחד מהמח"טים יינתנו כרבע שעה לספר על לוחמיו. נקבע, שגור ידבר אחרון.

להפתעת הכל, לא הפסיק גור לדבר כשתשעים דקות, ו"גנב" את ההצגה מעמיתיו לשחרור העיר.

"לייזר", אמר בן-ארי למפקד החטיבה הירושלמית, "במלחמה הזאת אנחנו כבר הפסדנו".

מאז נקבע, שהצנחנים כבשו את ירושלים.

כשערכתי את מערכות, כתב-העת הצבאי, העזתי להביא סיפור אחר, לרגל עשרים שנה למלחמה, והרבה גבות הורמו: הבאתי את סיפורה של פלוגת הטנקים הירושלמית בקרבות על שחרור ירושלים.

"לא היו טנקים בירושלים", אמר לי קצין בכיר, שהתיימר לדעת.

"והתמונות?!" שאלתי.

"לא מירושלים", ענה.

כיוון שתחקרתי את המאמר ואת התמונות, חייכתי. ודרך אגב, שמחתי, שלא שמו לב לביקורת הבוטה על תפקודם של מח"ט הצנחנים ושל אלוף הפיקוד, שהייתה גלומה במאמר.

כמעט בכל קרב מרובה-יחידות, יש מריבות על ההצלחות - מה עוד שמלחמת ששת הימים הייתה, כנראה, יחסית, ההצלחה האחרונה של צבאנו, ואם תרדו לעומקם של הקרבות - מח"ט הצנחנים, שבינתיים הפך לרמטכ"ל, לח"כ ולשר - יקבל הרבה מאוד כרטיסים צהובים.

במלחמות גרועות יותר - כמו מלחמת יום הכיפורים - שבהן הייתה רק מעט מאוד תהילה לחלוקה לגנרלינו המעטירים - מדירים עד היום עוצבות שלמות, וגונבים מהן בריש גלי את מורשתן. ראו, למשל, את קרבות האימים סביב השאלה מי עצר את חטיבת השריון העצמאית 25 המצרית, או סביב כיבוש החווה הסינית.

הנגנבים אשמים לא-מעט במצב - כיוון שלא עשו דבר לקבוע את פועלם בשיח הלאומי. אי-אפשר לבוא אחרי שלושים-ארבעים-חמישים שנה של בטלה ושל חוסר אחריות, ולתבוע אבהות על הצלחה, כשמישהו אחר חמס אותה בזדונו כבר מיד אחרי המלחמה.

מעט ומאוחר מדי עשה אביתר אורן (שאפילו אביו טרם היה חייל במלחמת ששת הימים) בבמחנה, כדי ליישר את ההדורים. איני מאמין, שזה יעזור. בתודעה נקבעו כבר מזמן הצנחנים ומוטה גור כמשחררי ירושלים, ושום אוגדת בולדוזרים לא תעקרם משם - גם לא בשמה של האמת.

ומי לא קם?!

כעיתונאי-חוקר בדימוס (?), איני יודע איך להגיב על החלטת היועץ המשפטי להעמיד לדין את אורי בלאו על קבלת מסמכים מסווגים מענת קם. יתר על כן, מתרוצצת בקרבי הרגשה, שזה עוד תרגיל מלוכלך (די רגיל, למען האמת) של כנופיית שלטון החוק.

לכן, אמתין בסבלנות לראות מה יעלה דבר.

ובאותו העניין - ענת קם, שגנבה את המסמכים, והדליפה אותם לאדון בלאו - בכלא. אומנם לתקופה סמלית עקב תרגיל משפטי מבריק, אבל בכלא.

אורי בלאו, שקיבל את מסמכים - יעמוד, כנראה, לדין. לימדו אותי, שסופרים את הכסף רק ביציאה מהאולם.

ומי לא קם?!

אחד, שהיה לכאורה אחראי לבלגן בלשכת אלוף פיקוד המרכז, ותחת פיקודו המוכשר והמבריק נעלמו המסמכים. וזה רק קצה הקרחון של אי-סדר משווע בלשכתו. קוראים לו יאיר נווה, ואם איני טועה, הוא דווקא קודם בדרגה,

אף אחד לא תבע ממנו דין-וחשבון על תעלולי לשכתו. ואל תספרו לי על שוויון בפני החוק. אזניי נחרכות כשהן שומעות את הבדיחות הללו - ובעיקר, כשעיניי רואות מי מקשקשים על כך בשם החונטה השלטת.

אשתו (?) של היועץ המשפטי טרם עמדה לדין על העסקת עובד זר במשק-ביתה. עוד מעט היא תיהנה, כמו בניו של מובארק, מהתיישנות. לו הייתה סתם עקרת-בית, כנופיית שלטון החוק כבר הייתה ממצה אתה את כל אורכו של החוק ואת מלוא עוצמתו.

כמו שלמדנו בטירונות - יש דרג, ויש...

מגיע לו

אבי המנוח טען, שצ'רצ'יל אמר, שדמוקרטיה היא עניין לדמוקרטים בלבד. כלומר, כדי שתהיה דמוקרטיה צריכה לשרור תרבות דמוקרטית; ולא- הדמוקרטיה הנוהלית (פרוצדורלית) הנה כנזם זהב באף חזיר.

לכן, אין דמוקרטיה ברוסיה - למרות ששלטון הדיכוי הקומוניסטי הוסר. אך הוא הוחלף בלא-דמוקרטיה אחרת, כפי שהוכיחו הבחירות האחרונות לנשיאות.

גם אצלנו קשה לראות דמוקרטיה. זו מין הצגה של החונטה השלטת, שמפעילה מנגנוני דיכוי אלימות, כדי להבטיח את שלטונה, ומתיימרת להיות דמוקרטית. ולא היא. נותרנו אוליגרכיה חשוכה.

במצרים חשבו גאוני ממשל אובמה, שההמון יעשה מהפכה. הם בגדו בחוסני מובארק, והקריבו אותו להמונים, כדי לקבל עוד מדינה, שנשלטת על-ידי האחים המוסלמים. זה מזכיר את שוטה הכפר ג'ימי קארטר, שבשם הדמוקרטיה הסהרורית שלו, חיסל את השאה באירן, כדי לקבל דיקטטורה של האייתולות, שמערערת את היציבות במזרח התיכון ומעבר לו.

קשה לראות את מובארק בכלוב הנאשמים. יחד עם זאת, הלוואי, שזה יהיה גורלו של כל מנהיג מושחת, שעשה את הונו על חשבון עמו.

יש לי המון שמות ברשימת המנהיגים, שאני כמה לראות במצבו - ובראשם, לא-מעט בעלי שמות עבריים.