מעשה נבלה

התנהגות פרקליטות המדינה וממשלת ישראל בעניין הבעלות בקרקע של גבעת האולפנה (ומגרון ועוד יישובים אחרים) היא מעשה נבלה שמתאים למשטרים השפלים והארורים ביותר. להלן ההסבר לכך.

בג"ץ קבע שעל המדינה להרוס את הבתים בגבעת האולפנה בבית אל עד ה - 1 ביולי, 2012 (אגב, צריך הרבה רשעות ושנאה כדי לצרף שופט ערבי להרכב שדן בסוגייה פוליטית כמו היישובים ביהודה ושומרון).

בג"ץ לא קבע כי האדמה שייכת לערבי מסוים. בג"ץ לא יכול לקבוע זאת מאחר שזהות הבעלים וזכות הבעלות בקרקע נמצאת עדיין בדיון בבית המשפט המחוזי. בג"ץ לא שמע עדים ולא ניהל משפט לקביעת העובדות - לבג"ץ אין סמכות לנהל משפט לקביעת העובדות.

בבתים המיועדים להריסה גרים מאות אנשים, נשים וילדים. הבתים שייכים להם. הם רכשו את האדמה והשקיעו בבתים את כל חסכונותיהם וחסכונות הוריהם. הם קיבלו את אישור המדינה לבנות את בתיהם; הם לקחו משכנתאות לרכישת הבתים ועליהם יהיה להמשיך לשלם את המשכנתה לבנק גם אחרי הרס בתיהם.

האם בג"ץ - בית משפט גבוה לצדק - לא חשב שמן הצדק הבסיסי היה לצרף את בעלי הבתים ויושביהם כצד לדיונים בבית המשפט? האם לא הייתה לבעלי הבתים ויושביהם הזכות האלמנטרית, יסודית, אנושית, חוקית, להשמיע את עמדתם בבג"ץ כנגד אויבי המדינה, הערבים והשמאלנים, שקיבלו מבג"ץ מעמד של צדדים בקרקע ובבתים שאינם שלהם?

בג"ץ נימק כך את החלטתו הנ"ל כך: "בעקבות הודעת המדינה (שתהרוס את הבית הבנויים על "קרקע פרטית") ניתן פסק דין בעתירה (הראשונה בשנת 2011).

וכך נאמר בפסק הדין של בג"ץ: "רשמנו לפנינו את הודעת המדינה מיום 01.05.2011 ואת ההודעה שנמסרה היום בפני בית המשפט, כי בעקבות החלטה שנתקבלה בישיבה בראשות ראש הממשלה ושרים נוספים בממשלה, וכן היועץ המשפטי לממשלה, לפיה בנייה על קרקע פרטית תוסר, להבדיל מבנייה על אדמות מדינה; הוחלט כי הבנייה ... תוסר בתוך שנה מיום הגשת ההודעה האמורה...".

מי החליט כי האדמה עליה נבנו הבתים היא "קרקע פרטית"? תשובת בית המשפט (הגבוה, לצדק!!!), ציטוט מפסק הדין:

"טענות שהעלתה משיבה 6, קריית הישיבה בבית אל, לגבי רכישת הקרקע באמצעות תנועת ההתיישבות "אמנה", נבדקו על-ידי המדינה ונדחו. לגישת המדינה, כפי שהוצגה לבית המשפט במהלך הדיונים בעתירה, מאחר שהמבנים הוקמו על מקרקעין מוסדרים הרשומים בספרי הטאבו, אין תוקף לטענות רכישה כל עוד לא שונה הרישום. עוד נמסר על-ידי המדינה, כי לא נתבקש רישיון עסקה לרכישה הנטענת, ובהיעדרו של רישיון כאמור, העסקה - ככל שהייתה - אינה תקפה (הודעה מטעם המדינה מיום 10.1.2010)" (סוף ציטוט).

כלומר, בית המשפט מקבל, ללא כל דיון או בדיקת העובדות, את עמדת המדינה לגבי הבעלות בקרקע. ומדוע דחתה המדינה את הטענה כי הקרקע נרכשה על-ידי אנשי בית אל? - תשובת המדינה שנתקבלה על-ידי בית המשפט: הרישום בספרי הטאבו לא הושלם!!

אז מה??? עשרות אלפי בתים במדינה נמצאים במצב שהרישום "לא הושלם" - האם תהרוס המדינה את הבתים?? האם כל צרוע וכל זב שיטען לבעלות בבתים אלו יקבל מבית המשפט צו הריסה נגד הבתים האלו??

אם הרישום עדיין "לא שונה" - האם הדבר מהווה הוכחה כי לא נעשתה עסקה??, האם בג"ץ בכלל מבין כמה זמן נדרש כדי להשלים רישום באדמות בשטחי יהודה ושומרון?? האם בג"ץ לא יודע כי גורמים פוליטיים במשרד הביטחון ובממשל האזרחי ביו"ש (המאוייש על-ידי מספר לא מבוטל של ערבים) מעכבים בכוונה תחילה את הליכי הרישום??

האם הודעת המדינה כי היא דחתה את טענת אנשי בית אל מהווה בכלל נימוק משפטי??, האם הטענה מהווה בכלל נימוק הגיוני?? האם פרקליטות המדינה היא הגוף המוסמך לקבוע מי הבעלים במקרה של מחלוקת - האם לא בית משפט השלום הוא הגוף המוסמך??

הנימוק השני שניתן על-ידי בג"ץ מדהים ברשעותו לא פחות מהנימוק הראשון. הנימוק היה כי: "לא נתבקש אישור לעסקה" ולכן הרכישה אינה תקפה.

כלומר ייתכן מאוד שנעשתה עסקה ושולם עבור הקרקע. הבעלים, יהיו מי שיהיו, קיבלו תמורה מלאה עבור הקרקע והסכימו להעבירה לבעלות אנשי בית אל. אך קרה דבר נורא: לא ביקשו רשיון לעסקה.

ולכן צריך להרוס את הבתים. האם אדם נורמלי היה מעיז להגיע לנסקנה כזו??

האם מן הצדק הבסיסי ביותר לא היה להורות לאנשי בית אל לתקן את הפגם המינהלי ולהגיש בקשה להיתר?? וכמו-כן להורות למדינה להנפיק את ההיתר ללא דיחוי??

במאמר מוסגר - מדוע בכלל צריך היתר מהמדינה לעשות עסקת מקרקעין ביהודה ושומרון?? האם אנשי יהודה ושומרון הגרים במקום הם אזרחים סוג ב'?? האם המדינה בכלל רשאית להתערב בעסקות מקרקעין הנעשות על-פי חוק בין אנשים פרטיים??

מי הירשה לפרקליטות להתחייב להרוס בתים של אזרחים שומרי חוק (כן, שומרי חוק - בניגוד לפרקליטות, לממשלה ולבג"ץ)?? מי הירשה לבג"ץ להסתמך על הצהרה ממשלתית שאינה מוסמכת בעליל לתיתה?? הממשלה אישרה את הקמת הבתים ועל סמך אישורה נבנו הבתים!! אם הממשלה רשאית להצהיר בבית המשפט שהיא שינתה את עמדתה והיא לא מאשרת את הבנייה - האם הממשלה אינה רשאית לשנות שוב את עמדתה? האם הודעת הממשלה היא "הלכה למשה מסיני" ואין אפשרות לשנותה??

האם יהיה זה מתחת לכבודו של בג"ץ להכיר בטעותו ולשנות את החלטתו? האם "סופיות הדיון" הוא עיקרון כה חשוב גם במחיר הריסת בתיהם, רכושם ומרכז חייהם של מאות אנשים?? האם כאשר ברור שבשאלת זהותם של הבעלים לא התקיים כל דיון ממשי יש ערך לעיקרון "סופיות הדיון"??

שופטי בג"ץ אינם מבינים טוב יותר מחכמי התלמוד מהו עיקרון משפטי ומה משמעות "סופיות הדיון". הם וודאי אינם מתקרבים בכלל בחכמתם או בהגינותם לרמת חכמי התלמוד. לעומת שופטי בג"ץ, נמסר לנו בתלמוד כי ארבעה מגדולי האמוראים לא היססו לחזור בהם מעמדה קודמת ולהצהיר, במספר מקרים, כי: "דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי".

לקבוע כי יש להרוס את בתי גבעת האולפנה (ומגרון ואח') יכול רק אדם חסר לב, חסר מוסר אנושי, חסר מצפון, חסר הבנת המשמעות של "שלטון החוק" ובעל יצר הרס בלתי נסבל. זהו מעשה נבלה שלא יאומן במדינה יהודית שאמורה להראות מידה מינימלית של מוסר, צדק ושמירת חוק.

הכנסת רשאית וחייבת לבטל את ההחלטה המרושעת הזאת בהקדם, לפני שייגרם נזק בלתי ישוער להתיישבות, למעמד הכנסת ולמעמד הממשלה.