כמו רבים אחרים מבני דורי, חשבתי שהדרך היעילה להשפיע ולהשתתף היא במסגרת הצטרפות למפלגת השלטון, הליכוד. למען הגילוי הנאות אזכיר ששימשתי מנכ"ל אח"י, מפלגתם של אפי איתם והרב
יצחק לוי, ובמערכת הבחירות הקודמת ניהלתי עם חבריי את המטה הדתי-לאומי בליכוד.
עד לאחרונה נראה היה שהציונות הדתית הפוליטית במתכונתה הנוכחית, ההיסטורית-קלאסית, הולכת בדרך אִטית ובטוחה אל מותה הציבורי. שנים רבות מדי של סגירת השורות, של חניקת יוזמות, של התנהלות הישרדותית ולא צומחת ושל הרחקת הדור הצעיר מהיכולת לתפוס עמדות מרכזיות בהנהגה, גרמה לרבים מאיתנו לרעות בשדות זרים.
בשנה האחרונה התנהלו במקביל שני תהליכים שגרמו לי ולרבים מחבריי לשקול מחדש את משנתנו הפוליטית. לראשונה, הבית הפוליטי הציוני-דתי הסכים לפתוח את שורותיו, לצאת למפקד, לקרוא לכוחות חדשים ורעננים להצטרף ולתת הזדמנות למי שמתפקד לקבוע את פניה ודמותה של הציונות הדתית לשנים הבאות, וזאת באמצעות בחירת היו"ר וחברי הרשימה לכנסת.
במקביל, תוך מעבר על פני תמרורי אזהרה שרק עיוור יכול להתעלם מהם, החלה לחלחל ההבנה כי הליכוד הוא לא מה שחשבנו. בסוגיות ציבוריות רבות כשל הליכוד במבחן פעם אחר פעם והוכיח שאולי הוא נבחר ונמצא בשלטון, אך למשול אינו יכול, או גרוע מכך - אינו רוצה.
החל מנאום שתי המדינות בבר-אילן, עבור בהקפאה הלא-מובנת (מישהו זוכר את תרחישי האימים ואת הסיפורים על לחץ בינלאומי שהתבררו כולם כעורבא פרח?), דרך כישלון הניסיון להעברת החוק למינוי שופטים - כאשר ההתייחסות המאדירה לבית המשפט העליון ולשופטיו מצד שרי הליכוד היא לא פחות ממביכה - וכלה בכישלון הניסיון להעביר את חוק העמותות המגן על עצמאותה של המדינה, בכל אלו הוכח ש"רק הליכוד יכול" להתנהל בשלומיאליות מרגיזה במקרה הטוב ובהתעלמות מזלזלת מהציבור שבחר בו במקרה הרע.
ומעל הכול עומדת ההתייחסות, או יותר נכון חוסר ההתייחסות, של הליכוד לציבור הציוני-דתי. בשנים האחרונות, תוך עבודה קשה, נחושה ומסורה יצר הציבור הדתי-לאומי קבוצות לחץ חזקות בתוך הליכוד. קבוצות אלו הן אומנם בעלות השפעה, ושרים שהם ידידי אמת של הציונות הדתית כגדעון סער ו
סילבן שלום אף משלבים איתן ידיים ומובילים להישגים, אך הציונות הדתית לא מצליחה ולא תצליח להשתלב בעמדות הנהגה בליכוד. שם פשוט לא סופרים אותנו. מעמדה של הציונות הדתית בליכוד מקביל למעמדה כמפלגה דתית-לאומית בשנים האחרונות: קבוצת לוביסטים טובים ומוכשרים, שטוב להם לשבת בקרון האחורי. בקטר יושבים אנשים וקבוצות אחרות. כישלון חוק ההסדרה יוכיח. באופן מדהים, הציבור הציוני-דתי כלל לא נספר בשום שלב משלבי תהליך קבלת ההחלטות.
מדוע המהלך בליכוד נכשל?
הסיבה המעשית היא שנתניהו יכול בכל רגע נתון להקים את הליכוד החדש (מבלי להזדקק אפילו לשנות את שמו), כפי שעשה
אריאל שרון - לקחת את מחצית חברי סיעת הליכוד, את
אהוד ברק וכמה פליטים מקדימה ולהותיר את חברי הכנסת הימניים של הליכוד במפלגה ריקה ועזובה. התוכנית נבדקה בסקרים והיא מוכנה לפעולה. נתניהו רק מחכה לעילה המתאימה.
הסיבה העמוקה יותר היא שה-דנ"א של הימין הדתי אינו ה-דנ"א של הליכוד. הבסיס השורשי-תורני שלנו רחוק מהבסיס הז'בוטינסקאי של הליכוד. בעיניו של הליכודניק הטיפוסי השתלבותנו בליכוד נראית כהשתלטות חיצונית הנידונה לכישלון ולא כחבירה בין שותפים.
הגיע הזמן לומר בקול ברור: פנינו להנהגה, הגיע הזמן לתפוס פיקוד, ואת זה אפשר לעשות רק מתוך הבית של כולנו, הבית היהודי.
