|
|
הקזינו במונטה קרלו. לשועי עולם [צילום: Wigulf/ויקיפדיה]
|
|
|
|
|
ביציע המפואר של אולם הקונצרטים אי-אפשר היה שלא להבחין בישישה בת ה-80, הלבושה במיטב מחלצותיה, כשהיא מאופרת ומחובקת בזרועותיו של צעיר יפהפה, בן 25. ישישה אחרת, קצת יותר מבוגרת, ישבה באולם הסמוך, ליד שולחן ההימורים, כשהיא עוקבת בדריכות אחר תעלולי הרולטה, לראות מה יעלה בגורל אלפי האירו שהניחה על השולחן. ובחוץ, בכיכר הגדולה, חנו להן עשרות מכוניות מדגם רולס-רויס בלבד.
אלה הם רק אחדים ממראותיו האופייניים של הקזינו במונטה-קרלו, אולי המפואר שבבתי ההימורים עלי אדמות, שבהם חזינו במו עינינו. את כרטיס הכניסה אליו, במחיר של 20 אירו, הינך מקבל עם הצגת הדרכון ו...החליפה שלך. הוא מקנה לך זכות לחזות בשועי-עולם, המהמרים כאן נון-סטופ, ובו-זמנית גם בתצוגת אופנה מנקרת עיניים המתקיימת באולם הקונצרטים הסמוך.
קפיצה מהגג
ישראלים כמונו, שנזדמנו למקום, חשו מעט שלא בנוח למראה הפאר הרב הזה. "כל אשה כאן שווה מיליונים" - העיר, בציניות לשמה, סשה, טכנאי מהרצליה, שהגיע לכאן עם בת-זוגתו, ארנונה, מורה במקצועה.
בשני אולמות ההימורים ישבו המהמרים בתלבושת הימור מיוחדת, אותה הם שכרו ב"חדר ההלבשה" הסמוך, כשמסביב לשולחנותיהם התקבץ קהל של מאות סקרנים כמונו. מראה הישישה, בת ה-80, חסרת השיניים, היושבת בראש השולחן, עורר חילוקי-דעות קשים, אבל כשהינך מתקרב מעט, אתה עשוי להשכיל יותר. ליד הישישה מוצב בקבוק-ויסקי גדול, ממנו היא לוגמת מפעם לפעם, ומן הצופים שבשורה הראשונה אתה יכול לשמוע שאחותה של ישישה זו שמה לא מכבר קץ לחייה בקפיצה מגג הקזינו - והיא לא יחידה - לאחר הימורים מרתוניים, ללא הצלחה יתרה, ליד שולחן הרולטה.
קיבה מקרקרת
אתה מתמלא פלצות וחרדה וממהר לצאת החוצה, אל האוויר הצח. הבניין הסמוך לקזינו הוא "הוטל דה פריז" - מלון הפאר של מונטה קרלו. השעה שעת-ערב מאוחרת, ובמרפסת המלון נופשים, לצלילי תזמורת מונטה-קרלו המיתולוגית, כל ה"מי ומי" של העולם הגדול, כמו אילי נפט, בצד מתכנני אופנה, ויהלומנים בצד תעשייני גרוטאות. ובפנים, באולמות עטורי נברשות של זהב ובדולח, כבר נמים את שנתם מעול היום מהמרים עייפים. לינה כאן, לאדם ללילה, עולה 500 אירו, טבין ותקילין.
ואנחנו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הולכים לישון במלון מן השורה - כן, מסתבר שיש גם כאלה - ופוגשים בו אנשים מן השורה, כמוך וכמוני, שנאלצים לקום למחרת בבוקר על קיבה מקרקרת, ורוצים לאכול משהו, אבל נזכרים שבמונטה-קרלו אין, בעצם, חנות-מכולת ואף לא סופרמרקט לרפואה. בלית ברירה אנחנו בורחים מכאן, כל עוד נפשנו בנו, לניצה הסמוכה, בירת הריביירה, ומוצאים סוף סוף מסעדה כדי לשבור בה את רעבוננו.
