המעילה הגדולה בניל"י

מנחם פרידמן, לשעבר מנכ"ל בנק לאומי בריטניה, מואשם במתן הלוואות בסך 25 מיליון שקל כאשר שימש כמנהל הסניף הראשי של הבנק, וזאת על-פי מסמכים שידע שהם מזויפים. על-פי כתב האישום, פרידמן פעל תמורת שוחד שקיבל מן הלווים.

בנובמבר 2004 הורשע שבס, בהרכב של תשעה משופטי בית המשפט העליון, בשתי עבירות של מירמה והפרת אמונים. זאת, לאחר שבדצמבר 2000 הורשע בבית המשפט המחוזי, בינואר 2003 זוכה בעליון אך בדיון נוסף הורשע. המדינה התחייבה מראש שלא לבקש לגזור עליו עונש מאסר, והוא נדון רק למאסר בפועל.

בשנים 2002-1997 מעלה אתי אלון ב-271 מיליון שקל מכספי הבנק למסחר, בו עבדה כפקידה בדרג בינוני (סנגית מנהל מחלקת ההשקעות בסניפו היחיד של הבנק). היא פתחה 206 חשבונות פיקטיביים בהם העמידה הלוואות "גב אל גב" פיקטיביות (כנגד פקדונותיו האמיתיים של הלקוח בחשבונו הקיים) ומשכה את הכסף לידיה. מ-202 חשבונות אחרים (מתוך 1,300 חשבונות שהיו בבנק) גנבה אלון כספים באופן ישיר. את רוב הכסף העבירה אלון לאחיה, עופר מקסימוב, לכיסוי חובות הימורים. את המעילה טשטשה אלון באמצעות העברת הכספים בין חשבונות בבנק, בניתוק הקשר בין הלקוח לבנק ובהבטחה לריבית גבוהה מהמקובל כדי למנוע מהלקוחות למשוך את כספם.

לי זיתוני נדרסה למוות בתאונת פגע וברח כאשר חצתה את הכביש במעבר חציה בתל אביב באוגוסט 2011, בהיותה בת 25. ברכב הפוגע ישבו קלוד איזק ואריק רוביק, אזרחי צרפת, אשר עוד באותו יום נמלטו למדינה זו. צרפת הודיעה שהחוק המקומי אינו מאפשר להסגיר אותם לישראל, למרות לחץ ציבורי כבד בישראל ובצרפת. בעקבות זאת הגישו הוריה של זיתוני תלונה נגדם למשטרת צרפת אשר פתחה בחקירה.

בשנת 2005 התגלה, כי שופטת השלום החיפאית הילה כהן זייפה פרוטוקלים, וכך יצרה מצג כאילו דיונים התקיימו בזמן שהם לא נערכו משום שהיא איחרה לאולם. בית הדין המשמעתי לשופטים הרשיע את כהן והטיל עליה עונש של נזיפה, והיא הועבר למחוז הצפון. שרת המשפטים, ציפי לבני, העבירה את הנושא לדיון בוועדה למינוי שופטים אשר בנובמבר 2005 החליטה להדיח את כהן, בצעד מהנדירים ביותר בתולדות מערכת המשפט הישראלית.