מי אמר שהמשפט העברי אינו משפיע על מערכת המשפט הישראלית? קחו את ההחלטה בנושא תיק המינויים הפוליטיים של
אהוד אולמרט, תנו לה לבוש ארמי - וקיבלתם פלפול תלמודי לעילא ולעילא. אבל הבעיה היא, שבעוד שהפלפול התלמודי נועד לחדד את המוח, החלטותיה של הפרקליטות אמורות להיות מעשיות וחד-משמעיות. בעוד הפלפול התלמודי מטרתו להגיע בסופו של יום להלכה ברורה, ההחלטה הזו של הפרקליטות מובילה לבריחה מההכרעה הנכונה והראויה.
תחילה נאמר: לפני שאולמרט, מקורביו וכתביו ינפנפו כשיכורי ניצחון בסגירת התיק, כדאי לחזור ולהדגיש את שנאמר בהחלטה: אולמרט ביצע לכאורה את העבירות שיוחסו לו. הוא ביצע שורה של מינויים פוליטיים במשרדי ממשלה חשובים, כשוחד פוליטי לאנשי ליכוד. היה סיכוי סביר להרשיע אותו בעבירות הללו. אבל מכל מיני נימוקים - שמיד נדון בהם - הוחלט לסגור את התיק.
מדוע נסגר התיק? הנימוק העיקרי הוא, שאולמרט ממילא עומד לדין על עבירות חמורות הקשורות בתפקידיו המיניסטריאליים, ואין עניין לציבור בתיק נוסף. לפי ההיגיון הזה, אם כבר לפשוע - אז בגדול. כי אם אני אעשה שתיים-שלוש עבירות, ימצו איתי את הדין על כולן; אבל אם אעשה 30-20 עבירות - יש סיכוי לגמרי לא רע שבשלב מסוים יגידו שכבר אין כוח ואין טעם להתעסק איתי.
הפרקליטות מודה, כי שקלה לצרף את נושא המינויים הפוליטיים לאחד מכתבי האישום האחרים, "אלא שמשיקולים משפטיים, לוגיסטיים ואובייקטיביים מצאנו שצירוף כזה לא היה נכון או ריאלי". במילים אחרות: טעינו ועכשיו אנחנו מנציחים את טעותנו. שלא לדבר על כך שחקירת המשטרה בפרשת המינויים נמשכה שנתיים, התיק שכב בפרקליטות עוד חצי שנה, השימוע נערך רק לאחר שנה וחצי - ועכשיו ברור שהתיק הזה יוכל להידון רק בעוד זמן רב. ושוב במילים אחרות: הסחבת חילצה את אולמרט.
נימוק מוזר, שלא לומר מקומם, נוסף הוא השימוש בפסק הדין במשפטו של
צחי הנגבי. אחד משלושת שופטי השלום סבר, כי לא ניתן להעמיד לדין על מינויים שנעשו לפני אוקטובר 2004 - וחלק ניכר מהעבירות שיוחסו לאולמרט קדמו למועד זה. לפי הפרקליטות, גם את זה יש להביא בחשבון. קראתם נכון: דעת יחיד של שופט שלום, שעליה ביקשה המדינה לערער אך לא יכלה בשל שביתת הפרקליטים. ממתי דעת יחיד שכזו היא עילה לסגור תיק אחר? מדוע לא להשתמש בתיק האחר כדי להשיג בדיוק את מה שרצתה המדינה להשיג בערעור בתיק הקודם - הפיכת אותה דעת יחיד? לפרקליטות פתרונים.
סגירת התיק נגד עובד יחזקאל מוזרה לא פחות. הנימוק היחיד שניתן בעניינו הוא, שאם נסגר התיק נגד אולמרט - אין מקום להעמיד אותו לבדו לדין על עבירות שביצע בהנחיית הממונה עליו. אם נמשיך את הקו הזה, להבדיל, לא יועמדו לדין חיילים בארגוני פשיעה אם לא ניתן יהיה להעמיד לדין את ראשיהם של אותם ארגונים. זה כמובן לחלוטין לא מתקבל על הדעת. בעניינו של יחזקאל לא מתקיים אף אחד מהנימוקים שניתנו בעניינו של אולמרט, וההחלטה איננה רק בלתי סבירה; היא עלבון לאינטליגנציה.
ומילה אחרונה: למברגר מייחס את מעשיו של יחזקאל ל"רוח המפקד" שהישרה אולמרט בלשכתו. האם אין לחשוש, ש"רוח מפקד" דומה נושבת מלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה ומי שהיה סניגורו של אולמרט,
יהודה וינשטיין?
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
