שיר בהשראת ספר שופטים י"א וציורי גוסטב דורה: הכרתי את הציור בשחור לבן, וראיתי עיבוד של הציור בצבע בספר לימוד - מניפת הבנות בראש הגבעה נראתה לי כפרח שנפתח - ודמות בת יפתח במרכז התמונה, לב השושנה.
שושנת הדמים / הרצל חקק
הַזִכָּרוֹן הַזֶּה
יָאִיר. הַמַּרְאֶה הַזֶּה כְּמוֹ צִיּוּר,
כְּמוֹ לִבּוֹ שֶׁל הַשִׁיר.
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר צוֹפָה. הַמַּלְכָּה עַל הַגִּבְעָה
מְשׁוּחָה בִּצְבָעִים, בְּמַיִם.
כָּךְ צִיֵּר אוֹתָהּ גּוּסְּטַב דּוֹרֶה:
נְשָׁמָה חַפָּה, רַגְלָהּ יְחֵפָה.
צִיּוּר מַזִּיל דִּמְעָה.
גִּבְעוֹלֵי נָשִׁים וְגִבְעָה, שׁוֹשַׁנָּה שׁוֹתְתָה:
פִּרְחֵי חֵן, הַבָּנוֹת בִּמְחוֹל מוֹתָהּ, הַלֵּב
מְלַבְלֵב בְּצָהֹב נִפְצָע, נִפְלָא,
זוֹ בַּת יִפְתָּח, נְזִירִית מִכְּאֵב, זוֹ אַיָּלָה,
אֵיךְ נִגְזַר גּוֹרָלָהּ,
עֲווֹן לֹא נִסְלַח.
אַיָּלָה הַנְּסִיכָה, מוֹרָא לֹא עָלָה
עַל רֹאשָׁהּ. קְדוֹשָׁה וְאִשָּׁה.
אֵיךְ תָּקוּם לְהוֹשִׁיעַ רְבָבוֹת
וְנָבַל כִּתְרָהּ שֶׁל מַלְכַּת הַלְּבָבוֹת.
שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים וְהִיא עַתָּה
בְּזֹהַר הַגִּבְעָה. בִּבְתוּלֶיהָ הִיא עוֹלָה.
נְסִיכוֹתֶיהָ לְצִדָּהּ. כָּל הָעָם
שֶׁלָּהּ.
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר יוֹדַעַת. אַיֶּלֶת הַנָּשִׁים
תִּנְבֹּט בַּזִּכָּרוֹן נְצָחִים.
יִזֶּה דִּמְעָהּ בְּשַׁחֲרָהּ, בַּזְּמַנִּים. דַּם בְּתוּלֶיהָ
בּוֹכֶה. שִׁירֶיהָ דְּוַי, לֹא נִסְלָחִים.
שׁוֹשַׁנַּת הַבָּנוֹת. הַלֵּב אֶינֶנּוּ.
סֵפֶר שׁוֹפְטִים בְּלִי זֹהַר מִלְכוּת.
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר בּוֹכָה
אֶל חַיֵּינוּ. זְהַב הַיָּמִים מְטַפְטֵף, שָׁחוּט.
שׁוֹשַׁנַּת הַדָּמִים מְדַשֶּׁנֶת לְבָבוֹת. וְשִׁירָהּ
עוֹד צוֹבֵעַ בְּקָרִים כְּמוֹ הָהֵם. וְשׁוֹתֵק.
וּמְדַמֵּם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
