שיפודים בפייסבוק (26)

אני גאה בשרים שלי. בכל אחד מהמוני השרים. כל שר ושר. כי היום התפרסם שאף שר לא בחר באאודי. כל אחד מהם בחר בסיטרואן סי5 בלבד. במכונית הפחות יקרה מבין השתיים.

האם ייתכן שהם נעשו נבונים פתאום? האם ייתכן שהם גילו באיזה מקום חבוי בתוך תוכם המחבוא האבוד בו נטמן חוש הטעם הטוב? האם הם פוחדים מאיתנו? כל אחת מהשאלות האלה הן שאלות שתענוג לשאול. ותענוג שממש מעביר בי רטט היא האפשרות שהפעם יכול אפילו להיות שהתשובה הנכונה לשלושתן היא: כן.

אהה, עכשיו אני מבין מדוע ממשלות בישראל לא מחזיקות אף פעם מעמד עד מועד הבחירות ונופלות לפני כן.

זה קורה ככה: ראש הממשלה מתעורר יום אחד, אחרי בערך שנה לכהונתו ואומר לעצמו: תיק ההשקעות שלי שוכב כבר שנה ואני רוצה לשנות אותו. אבל אסור לי. נתתי הוראות להשקיע במניות סמסונג ובשום אופן לא אפל. אני חייב להודיע שצריך לשנות את זה. אבל על-פי החוק מתור לי לתת הוראות לטיפול בהשקעות שלי רק פעם בתחילת הקדנציה, ומאז והלאה אסור לי לגעת בניירות הערך שלי.

אז מה עכשיו? לחכות עוד שלוש שנים עד הבחירות? לא חראם? הבה נבדוק את הסקרים, מה קורה לתמיכה בי? אוי לי, היא יציבה וגבוהה. כשאני חושב שהממשלה שלי לא תיפול ולכן אני לא אוכל לתת הוראה לשנות את הרכב תיק ההשקעות שלי אני לא יכול לישון בשקט.

גם היום, כמו כל יום, בשוטטות בין ערוצי החדשות של העולם שמעתי במגוון שפות: "ולמתרחש בסוריה. אתם עומדים לצפות בתמונות לא קלות".

שתי שעות בערך של נסיעה נוחה מתל אביב לכיוון צפון, אחר כך עוד שעה של נסיעה מעט מזרחה לכיוון רמת הגולן, אולי למי שנוהג לאט כמוני - עוד שעתיים של נסיעה, ואתה בסוריה.
זה קרוב. קרוב מאוד.

אנחנו רואים מדי ערב, חודש אחרי חודש, מה השכנים שלנו מסוגלים לעולל איש לאחיו. לפעמים אחיו ממש. אנחנו שומעים על עשרים, שלושים, מאה, מאה וחמישים הרוגים ליום. אנחנו לא שומעים על המון פצועים קשה, ילדים פצועים קשה, ועל בלי סוף מקרי עושק, אונס, גירוש מבתים, הברחה מבתים, שוד ועינויים ואינסוף מעללי רוע בביצוע שני הצדדים הלוחמים.

האם מישהו בעולם המערבי חי כל כך קרוב לגבול נורא כזה? לעמים מטורפי דם, קנאות ושינאה כאלה?

מיליוני פליטים סוריים בתוך ארצם, מאות אלפים מחוץ לארצם, וכמובן: ממי מצפים לעזור לפליטים? מארצות-הברית שכולם באזור שונאים כי היא מסמלת אהבה לאדם. הדבר השנוא ביותר במזרח התיכון.

זה העולם אותו אנחנו משאירים לילדים שלנו. הוא לא קשור לקיטץ' כיבוש או לנראטיבים של נאכבות. הוא קשור לחוקי חיים במקום שבו החלש נדרס.

לפעמים, כשאני מנסה להבהיר את המצב שלנו לאדם שחי רחוק מכאן, אני יודע שאי-אפשר להסביר את זה, אבל זה פחות מפליא אותי מאשר העובדה שלפעמים אני מנסה להסביר את המצב שלנו לאדם שחי ממש כאן לידי באותה ארץ ואני יודע שאי-אפשר להסביר לו. וזה כלום - הבעיה היא שגם לעצמי אני לא יכול להסביר. המוח הישראלי יוצר באופן פלאי עולם שנמצא רחוק מאוד מהגבולות. כל כך רחוק שממש טוב לו.

מזמן לא נתקלתי בסיפור משעשע כזה. קבוצה שכוללת תותחי כלכלה ישראלים מתלוננת שסידרו אותה בעסקת נדל"ן פשוטה בארה"ב.
הנה רשימת השמות שלטענתם רומו בקניית נכסים בהארלם שבניו-יורק, ארה"ב: יעקב פרי, מנכ"ל סלקום לשעבר וכיום יו"ר בנק המזרחי טפחות; הפרסומאי יורם באומן; יורם דר, יו"ר זוגלובק; עמוס לסקר מנכ"ל חברת החשמל לשעבר ועוד ענקי ניהול כספים שאני לא מצליח לחשוב על דימוי של ממולחים ומנוסים מהם.

לטענתם, אוי ויי, שיכנעו אותם להשקיע בעסקי נדל"ן בארה"ב. הרי הם עוללים תמימים ומאמינים באדם באשר הוא אדם והנה נקלעו לבין נוכלים ולכן הם נפלו בפח, כי - כלשון התביעה על-פי המפורסם בעיתונות: מי שהציגו את עצמם כ"מי שיש להם ידע ומומחיות ייחודיים בתחומים אלה" רימו אותם, ו"בנצלם את הקירבה התרבותית והידידות" עם התובעים, "רכשו את אמונם וביטחונם".

כל יום קופצות לי מודעות של מי שמציגים את עצמם כמומחים בתחום הנדל"ן בארה"ב או בברלין. אני לא כל כך טוב בעסקים כמו יו"ר בנק מזרחי טפחות, אבל לא נראה לי שיצליחו לעבוד עלי. מצד שני, אני יכול להיות בקירבה תרבותית ובידידות עם סלקום או עם בנק טפחות, אבל לא אצליח בשום אופן להונות אותם לתת לי הלוואה שלא אחזיר בריבית רצינית ועמלות או סלולרי שלא אשלם עליו אלפי שקלים בשנה. (בסדר, ממשלת נתניהו הפסיקה לפחות את ההונאה הזו).

ככל שאני קורא את התביעה של כל אדירי הכלכלה האלה כנגד מי שמכרו להם נדל"ן בארה"ב, אני שואל את עצמי מה עלי לחשוב: שהם באמת תמימים ולא מבינים כלום ורק עכשיו, כשהם ניסו לעשות עסקה בעצמם ראינו כמה קל לקרקס אותם? (ואם כך - על מה שילמו להם עד כה ובשם איזו הבנה בעסקים הם פיטרו עובדים עד כה?)
או שהם בכיינים, שעשו עסקה עם סיכון מסוים כמו כל עסקה, וכאשר פעם אחת לא הרוויחו - במקום לספוג את זה כמו כולנו - הם תובעים.

מאיר דוידזון, חברנו לפייסבוק, שלח לי תמונה וכתב: קרפדה נאה וחסודה.

נאמנים עלי דבריו של מאיר דוידזון שהיא נאה וחסודה. ככל שאני מביט בתמונה ורואה גם בעתה קלה בעיניה, אני מתחיל לחשוב שייתכן שהיא הייתה נסיכה, שגדלה לצד הנסיך הארי, אחיו הצעיר של יורש העצר הבריטי ויליאם, אבל כשהיא ראתה את התמונות ובהן מה שהוא עשה במלון שלו בלאס וגאס, חרב עליה עולמה, היא הפסיקה להאמין בנסיכים, והעדיפה, בגלל שהיא נאה וחסודה, לחזור להיות קרפדה.