"זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים". (דברים כד, ט)
זכות הציבור לדעת התפרשה על רשתות רבות ומפותלות באינטרנט. וכך מי שיש לו מה לומר אומר ובריש גלי, ולא רק עיתונאים ובעלי מקצוע שזהו לפחות מקצועם...מצפים ללייק, או לתגובה, או סתם לשיתוף להפצת המידע תחת כל פרופיל ופורום.
ההבדל הדק בין מה שעל הציבור לדעת, או אולי חובתו לדעת לבין מה שזכות הציבור לא לדעת קצת מיטשטשת בזכות/ברצון הציבור לספר. וככל שאנו מחוברים יותר – אנו יודעים יותר. רק שהרבה מזה מוטב לו לא ידענו כי זה ממש לא קשור לחיינו, אבל אנחנו התרגלנו לספר ולשתף. העיתונות כל כולה היא עניין הלספר ולשתף בגלל אותה זכות מקודשת.
אבל איך בוררים את המוץ מהתבן? מה נכון לספר או לדעת וממה מוטב להתעלם? החפץ חיים כתב ספר שלם על שמירת הלשון וזהירות מלשון הרע, בו הוא מלמד על האיסורים הרבים וההגבלות ומציב מספר תנאים להיתר לספר:
אם אדם ראה אחר שעשה נזק כלשהו לחברו, אפילו שהוא בודד ראה ואין שני עדים, מותר לו לספר. אך בתנאי שיתקיימו
שבעת תנאים:
1. צריך לראות בעצמו ולא לשמוע מחברים.
2. צריך לעיין היטב במקרה ולראות אם הוא אכן נחשב לנזק אמיתי ולא סתם נראה כך.
3. צריך להוכיח את המזיק, אולי יחזור בו וישיב את הנזק.
4. הסיפור צריך להיות מדויק ללא שום תוספת של המספר.
5. צריך שכוונת המספר תהיה לתועלת. אם יש לו הנאה כלשהי מכך, אז אסור לו לספר, גם אם כל התנאים מתקיימים..
6. אם יש אפשרות לפתור הבעיה ללא סיפור לשון הרע, אז אסור לספר.
7. אם כתוצאה מהסיפור יגרם נזק רב יותר מאשר אילו בית הדין היה פוסק לרעתו, גם אז אסור לספר.
ושמירת הלשון כה חשובה היא שהוגדרה אצל חז"ל כ"סם חיים". וכך מספרת הגמרא: (בלשון מתורגמת):
"רבי אלכסנדרי יצא לרחובה של עיר והיה מכריז ואומר: מי רוצה חיים? מי רוצה חיים והתקבצו סביבו הרבה אנשים לשמוע איזה "שיקוי פלא" יש לו למכור. אמר להם (רבי אלכסנדרי): 'מי האיש החפץ חיים' וגו' 'נצור לשונך מרע' וגו' (סור מרע ועשה טוב וגו'). (מסכת עבודה זרה דף יט,ע"ב).
ממצוות עשה איסור לשון הרע נלמד מאחת ממצוות העשה שבין אדם לחברו - מצוות "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך" (דברים כד,ט). והרמב"ן מונה איסור זה כמצוות עשה בין תרי"ג מצוות:
"זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים" – לפי דעת הרמב"ן "היא מצוות עשה ממש, כמו "זכור את יום השבת לקדשו" או זכור את אשר עשה לך עמלק" והיא אזהרה מלדבר לשון הרע.... שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת מרים הנביאה, "שלא דיברה אלא באחיה אשר אהבתו כנפשה, ולא דיברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, אלא רק בינה לבין אחיה אהרון הכהן בצנעה" ובכל זאת "וכל מעשיה הטובים לא הועילו לה. גם אתה אם תשב ותדבר באחיך, ובבן אמך תתן דופי – לא תנצל".
ומשל יפה
מביא החפץ חיים המסביר את האזהרה החמורה המוזכרת בפסוק "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים":
מעשה באדם שהיו לו שני בנים. אחר מהם היה חריף ובקי ושמו נתפרסם כעילוי בכל הסביבה, ואילו השני היה נער פשוט ורגיל. זחה דעתו של הנער העילוי והתחיל להתגאות על כל חבריו, היה מקנטרם בדברים, ולפעמים היה העניין נגמר כדרכם של נערים במריבה של ממש. דבר זה היה רע מאד בעיני אביו, ופעם - בשעה שגבר כעסו ביותר לקח את הנער והלקה אותו לעיני כל, למען ידע הוא וידעו חבריו שאין דעתו נוחה מהתנהגות זו.
לאחר מכן התחיל אחיו של העילוי, הנער הפשוט, ללכת בדרכי אחיו והתחיל אף הוא להתגאות ולהתנשא על חבריו ממש כמו שהיה נוהג אחיו העילוי. קרא האב לנער ואמר לו "שמע בני, הלא ראית מה שעשיתי לאחיך, ואף על-פי שעילוי הוא ושם של חריף ובקי יצא לו בכל הסביבה לא חסתי עליו, ובגלל מעשים מגונים אלה שעשה, הלקיתי אותו בפני כל חבריו. עכשיו יכול אתה לשער בנפשך מה גדול יהיה העונש שתקבל אתה אם כמנהגו תנהג ובדרכיו תלך.
וזוהי משמעות הכתוב "זכור את אשר עשה ה’ אלקיך למרים" ומה מרים שהייתה אחותם של משה ואהרון והיא עצמה נביאה, קיבלה את עונשה מיד ובפומבי, אנו אנשים פשוטים, על אחת כמה וכמה. ("משלי החפץ חיים").
ובתהילים ל"ד ט"ו :נאמר: '"סוּר מֵרָע", עַל כְּלַל הָעֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר "עֲשֵׂה טוֹב",.. כְּשֶׁלֹּא יִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרַע, יִתְרַבֶּה עָלָיו עֲוֹנוֹת מְרֻבִּים וְחַטָּאִים עֲצוּמִים לִמְאֹד, וְהָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל נְצִירַת הַלָּשׁוֹן הוּא שֹׁרֶשׁ וְעִקָר לְרֹב עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְגַם לְאֵיזֶה עֲוֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם".(שמירת הלשון, חפץ חיים, שער הזכירה).
החזון איש מלמד מוסר גדול בעניין "סור מרע ועשה טוב":
"שורש תיקון המידות הוא סור מרע, ונוח לו לאדם לקיים עשה טוב, אבל מן הקושי הוא לקיים סור מרע. יש מן האישים שהם עומדים הכן למסור שארית כוחם לטובת זולתם ליחיד ולציבור והם קפדניים ביותר, וכאשר פגע בהם אדם בדיבורו הקל, הם מתקצפים קצף חדל מעצור וידיהם קלות לחלק מהלומות רצח, ואוי לו למי שפגע בהם" (מתוך "אמונה וביטחון" פרק א, יג).
מכאן שהתגברות על דיבור לשון הרע קשה היא מאוד שכן, ככלל התגברות במצוות שבין אדם לחברו:
ו"תיקון המידות מייחס לאלה המצוות שבין אדם לחברו...ואמנם להיות הפגשו במלחמת המידות בדברים שבין אדם לחברו מצוייה," ("אמונה וביטחון" פרק ד, ה). שהרי פה יש אדם נוסף ותמיד תעלה המחשבה, התחושה שבגללו. הוא אשם, הוא גרם לי.
וסגולה להתגבר על יצר הפטפטנות וכל איסורי לשון הרע, היא לימוד יומי של הלכות לשון הרע. למען נזכור את האיסור. ואת אשר נעשה למרים הצדקת בדרך, בצאתם ממצרים.
