תעתועים בשם החוק: קומבינת האחוזים

בתביעות בגין ליקויי בנייה, המרכיב הפסיכולוגי הוא מהותי ומשפיע, ולעיתים חורץ גורלה של תביעה.

אירוע א':

קבוצת דיירים בזכרון יעקב הגישו תביעה בגין ליקוי תכנון ובנייה נגד קבלן. בית משפט השלום בחדרה שדן בתביעה, דחה את עיקר התביעה והתובעים על-פי פסק דין זה נותרו בחסרון כיס, ובאווירת דיכאון ומפח נפש, שכן היו בטוחים בצדקת תביעתם.

במקביל, התנהל תיק תביעה של דייר אחר הגר באותו מתחם, ולאור הכישלון המתואר לעיל - סוכם בין אותו דייר לבין החברה הקבלנית על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

בינתיים, הדיירים שהפסידו את עיקר תביעתם בבית משפט השלום הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, ובערעור - התהפכה הקערה על פיה, והם זכו בתביעה, אלא שאותו דייר אשר הושפע מפסק הדין של בית משפט השלום - כבר לא היה יכול לעשות מאומה, לאור הסכמתו למחיקת התביעה (המוצדקת).

מדובר בע"א 4661-03-09 בודנר נ' גורגה, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ש' שטמר, בר זיו, ד"ר ע' זרנקין, פורסם בפדאור ובמאגרי נבו.

עד כאן תיאורו של אירוע א'.

ישנה מערכת משומנת, המנוהלת על-ידי קבלנים ונתמכת על-ידי מלחכי פנכותיהם, אשר מקדמת את "קומבינת האחוזים", לפיה הדיירים מקבלים בממוצע 10%-15% בלבד מסכומי תביעותיהם בנושאי ליקויי בנייה. מדובר בתעמולה זולה ודמגוגית, שכל מטרתה היא לשלול מציבור רוכשי הדירות את זכויותיו החוקיות.

כמבוא להסבר דלקמן - אעלה שאלה רטורית: וכי אחוזי הזכייה בתביעות נזקי גוף הם גבוהים?

ולגופו של עניין: יועלו לקמן כמה עובדות שכיחות, הלקוחות מתוך כלל ושלל תיקי ליקויי בנייה הידועים לי:

התביעה היא לביצוע של תיקונים, וכסעד חליפי - פיצוי כספי. הנתבעים, כעמדת פתיחה, מעוניינים לתקן את הדירה מושא התביעה ולבטל את הליקויים, ואף עושים זאת הלכה למעשה. האם נלקחות בחשבון ההוצאות של הקבלן בביצוע התיקונים, כאשר נקבע אחוז ההצלחה בתביעות? התשובה היא - לא.

אירוע ב':

דיירים מכפר חנניה תבעו חברה קבלנית בגין ליקויי תכנון ובנייה, ובאמצע הדרך סוכם כי החברה הקבלנית תבצע תיקונים בדירת התובעים - במדרגות הפנימיות, בממ"ד ובפירטי הסדקים והרטיבות. החברה הקבלנית התחייבה לשאת בהוצאות מימון שיכונם של התובעים בבית מלון למשך תקופת התיקונים.

החברה הקבלנית העסיקה בדירת התובעים, במשך שלושה שבועות, צוות עובדים בן שישה פועלים, שעבדו בדירת התובעים ברציפות, תוך העברת ציוד וריהוט שהיה בדירה לחצר.

האם הוצאות שיכון התובעים במלון + הוצאות העברת הריהוט והציוד + הוצאות העסקת פועלים ומן הסתם גם מנהל עבודה במשך שלושה שבועות - נלקחו בחשבון בפסק הדין, כהוצאותיו של הקבלן בתיקון הליקויים, נרשמו היכנשהו ותועדו כדי שה"סטטיסטיקה" תתחשב בהוצאות אלו?

התשובה היא לא. מדובר בע"א 4661-03-09 בודנר נ' גורגה, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: ש' שטמר, בר זיו, ד"ר ע' זרנקין, פורסם בפדאור ובמאגרי נבו.

ידועים מבחנים סטטיסטיים המעוותים את המציאות לטובת מי שמזמין מבחנים אלה, וכאשר נקבע "אחוז ההצלחה" בתביעות בגין ליקויי בנייה, באופן בלתי מקצועי, בלתי מעמיק, ומתוך מגמה ברורה להמעיט בשיעורי ההצלחה - התוצאה ידועה מראש.

יש לדעת כי קיימת תלות בין שיעורי ההצלחה לבין הצוות המוביל את המהלך. אני לא ערכתי מבחנים סטטיסטים כלשהם בתחום זה, אך ברור לי כי קביעה פסימית - היא יעד הנתבעים, יוצרי "קומבינת האחוזים", שמטרתה שקופה וברורה. ממשרדי יוצאות חוות דעת מקצועיות, ובחלקן - עם שיעורי הצלחה של 100% - ולא מדובר במקרים בודדים/חריגים. המבחן אינו מבחן האחוזים, אלא הוא מבחן נכונות הטענות - כאשר מומחה בית המשפט מיומן ומהימן. וכשאינו כזה - יש השפעה מכרעת לחקירתו, ולרמתם של כתבי בית הדין (סיכומים).

צר כי גורמים במשק הבנייה בישראל מבזבזים משאבים על מלחמה פסיכולוגית נגד הדיירים, במקום להתרכז ולהתמקד בניסיון כנה לביטול בנייה בלתי חוקית, ולמזעור ליקויי בנייה, דבר שעשוי להועיל לא רק לציבור רוכשי הדירות אלא גם לקבלנים עצמם.

אסיים בציטוט דבריו של השופט צבי א' טל בהקדמתו לספר "בקורת איכות בבניה" מאת א' בן-עזרא וש' ספקטור שראה אור בהוצאת "שי": "ליקויי בנייה - פגיעתם רעה. פגיעתם רעה בקונה, ופגיעתם רעה בבונה. עוד בימי קדם, בתפילתו הקצרה של כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקודשים ביום הכיפורים, היה מתפלל 'על אנשי השרון שלא ייעשו בתיהם קבריהם'".