הסיכונים והסכויים בבחירות הקרובות לקונגרס גבוהים, ועל השליטה המפלגתית בשני הבתים - אחרי הבחירות - מרחף סימן שאלה. הדמוקרטים מחזיקים עתה ברוב זעום בסנאט עם 53 מושבים, כולל שני מושבים המוחזקים בידי סנטורים עצמאיים, שבדרך כלל נוטים לחבור אליהם, בעוד הרפובליקנים נהנים מפער של 25 מושבים בבית הנבחרים.
הבחירות לנשיאות שיתקיימו ב-6 בנובמבר נתפסות כתלויות בעיקר במצב הכלכלה האמריקנית, בעוד מדיניות החוץ נתפסת כבעלת חשיבות משנית בלבד. במצב שבו אמון הצרכנים נמצא בשפל הגדול ביותר בכל הזמנים, וכאשר רוב האמריקנים מאמינים, כי הן הכלכלה והן מצבם הכספי האישי הולכים מדחי אל דחי, הסעיף הראשון בחשיבותו ברשימת ה"עשה" של האמריקנים, הממתינה לממשלה החדשה ב-20 בינואר 2013, נותר עדיין הענקת זריקת מרץ לכלכלה מדשדשת. תוצאות הבחירות לקונגרס ימלאו תפקיד מרכזי ביכולתם של הנשיא אובמה או של מיט רומני להיחלץ מהמצב הלא פשוט הזה.
הקרב על השליטה בסנאט קשה יותר לחיזוי
לאחר שלושה גלי בחירות רצופים - הניצחונות הסוחפים של הדמוקרטים בשנים 2006 ו-2008, וההשתלטות של הרפובליקנים על בית הנבחרים בשנת 2010 - שתי המפלגות מבינות, כי לא תוכלנה להסתמך באופן קבוע על גל לאומי שיסחף את מועמדיהן לכהונת הנשיא וגם לקונגרס. במחזורים קודמים אלה, קבוצת מועמדים הצליחה לנצח בעיקר בשל ההסתמכות על העוצמה של מותג המפלגה. השנה, בהעדר גל לאומי מכריע, הקרב על השליטה בסנאט קשה יותר לחיזוי. בעוד הדמוקרטים החלו במגננה, בניסיון לשמר 23 מושבים (לרבות אלו של שני העצמאיים) לעומת עשרת המושבים של המפלגה הרפובליקנית, חולשתם הבלתי צפויה של כמה מועמדים רפובליקנים וגמלאי מפתח השאירה את הרפובליקנים רחוקים מההשתלטות הקלה שניבאו להם התחזיות המוקדמות.
אף על-פי שהרפובליקנים צפויים להגדיל את אחיזתם בסנאט, בהתחשב בעובדה שבקרב הדמוקרטים יש הרבה יותר מועמדים מכהנים העומדים בפני בחירה מחודשת, התשובה לשאלה אם הם יזכו בדי מושבים להשגת שליטה, מסתמנת כיום כקרובה יותר לסיכויים שווים. אם התחזיות הנוכחיות, המפורטות בטבלה 1, יתממשו, הסנאט החדש יכלול 51 רפובליקנים, 48 דמוקרטים ועצמאי אחד, מושל מיין לשעבר, אנגוס קינג. מאחר שקינג צפוי לחבור אל הדמוקרטים יותר מאשר אל הרפובליקנים, הסנאט החדש עשוי להציג חלוקה של 51 מול 49, כאשר הרפובליקנים משיבים לעצמם את השליטה בסנאט. מאידך, כמה פרשנים ניבאו שבסנאט החדש עשויה להסתמן חלוקה שווה. במקרה כזה, השליטה בסנאט תהיה תלויה במפלגה שתזכה בנשיאות, מאחר שקולו של סגן הנשיא הוא שובר השוויון.
1
התמיכה בישראל: סוגיה מרכזית במאמץ להעברת קולות
על-פי רוב מדיניות חוץ אינה ממוקמת במקום גבוה בסדר העדיפויות במרוצים לקונגרס, שבהם ענייני פנים הם התופסים את המקום המרכזי. השנה הנוכחית אינה חריגה במובן זה (על-פי סקר של הניו-יורק טיימס ורשת CBS, שהתקיים בימים 11-3 במאי 2012, 4 אחוזים בלבד מהאמריקנים מחשיבים נושאים של מדיניות חוץ כבעלי משקל במסע הבחירות הנוכחי). בכמה התמודדויות מרכזיות לסנאט, הרפובליקנים הופכים את התמיכה בישראל לסוגיה מרכזית במאמץ להעביר קולות יהודיים מהדמוקרטים, במסעם להשגת שליטה בסנאט ולחזק את הרוב שלהם בבית הנבחרים.
במדינת ו
ויסקונסין, המושל הרפובליקני לשעבר, טומי טומפסון, טען כי הנציגה הדמוקרטית, תמי בולדווין, חברת הקונגרס של מדיסון מאז 1999, הצטרפה ל-53 דמוקרטים אחרים מבית הנבחרים בחתימה על איגרת בינואר 2010 לנשיא אובמה, אשר הפצירה בו להפעיל לחץ על ישראל, כדי שזו תשחרר, מסיבות הומניטריות, את הסגר שהטילה על רצועת עזה. אף אם הדברים לא קשורים בהכרח, ביולי 2012, הצביעו הסקרים על שוויון בין שני המתמודדים. סקרים עדכניים יותר מעלים, כי טומפסון מוביל ב-6 אחוזים.
במדינת ניו-מקסיקו הנוטה לעבר הדמוקרטים, ציינה הנציגה הרפובליקנית לשעבר, הת'ר וילסון, כי יריבה הדמוקרטי, הנציג מרטין היינריץ', הוא אחד מקומץ חברים בקונגרס שלא תמך בהחלטת הגינוי לדוח גולדסטון. רפובליקנים טוענים, כי קולו, לצד 21 מחוקקים אחרים שהצביעו אף הם כ"נוכחים" באותו יום, לרבות המועמד הדמוקרטי לסנאט מטעם מדינת הוואי, הנציג מאזי ק. הירונו - היו בבחינת הצבעה המתנגדת להחלטת הגינוי.
2 עם זאת, לאור ההובלה של היינריץ' בסקרים שנעשו לאחרונה, העומדת על כ-8 אחוז, יתרונו נראה יציב. המפלגה הרפובליקנית ציינה בנוסף, כי הן היינריץ' והן בולדווין זכו לתמיכה מטעם שדולת ג'יי סטריט, הידועה בנטייתה לשמאל בהקשר הישראלי-פלשתיני. שדולה זו העניקה תמיכה לכ-65 מועמדים פדרליים בבחירות הקרובות, לרבות לחברי הסנאט המכהנים שרוד בראון (דמ' - אוהיו) ודיאן פיינשטיין (דמ'-קליפורניה), ולמתמודד לסנאט, טים קיין (דמ'- וירג'יניה).
על-פי הסימנים: הרפובליקנים שומרים על מקומם
בניגוד לכך, המרוץ לבית הנבחרים מסתמן כדרמטי פחות מאשר המרוץ לנשיאות - שבו מחזיק הנשיא אובמה רק ביתרון קל - או מהמרוץ לסנאט. בבית הנבחרים כל המושבים עומדים לבחירה, ונראה כי הרפובליקנים נוטים לשמור על הרוב שלהם. אומנם הסקר הגנרי העדכני ביותר על ההצבעה לקונגרס ("רסמוסן ריפורטס", 27 באוגוסט - 2 בספטמבר 2012) מעלה, כי הרפובליקנים מובילים רק באחוז אחד על פני הדמוקרטים במרוץ לשמירת מושביהם, אך ידוע, כי המפלגה השלטת בבית הנבחרים משיגה, על-פי רוב, תוצאות טובות יותר מאשר חלקה היחסי בקולות. על-פי ההערכות של הניו-יורק טיימס, ייתכן שהדמוקרטים יצטרכו להוביל ביתרון של 3 או 4 נקודות בסקר ההצבעה הגנרי - ולא רק להשיג שוויון - כדי שיהיו להם סיכויים שווים להשגת רוב בבית הנבחרים.
3 הדמוקרטים יכולים עדיין לצאת נשכרים מן האפשרות שגישה שלילית כלפי הרפובליקנים המכהנים בשילוב עם כלכלה חלשה, עשויים להביא לתחלופה רבה בקונגרס. אין ספק, כי כלכלה במצב רע תפגע בוודאות בנשיא - ולנשיאים, על-פי רוב, היכולת להשפיע על בוחרים להצביע עבור מועמדי מפלגותיהם גם למשרות נוספות, ובכך המועמדים "נתלים על כנף מעילו של הנשיא", לטוב ולרע.
כשליש מהבוחרים המופיעים בקלפי בשנות הבחירות לנשיאות אינם לוקחים חלק פעיל בבחירות לקונגרס בשנות אמצע הכהונה של הנשיא ולא בהכרח מקדישים תשומת לב רבה למרוצים לקונגרס ונוטים להצביע על-פי השייכות המפלגתית. חרף השפעת הנשיא על בחירת מועמדים, ההשפעה של הביצועים הכלכליים איננה חד-משמעית במרוצים לקונגרס שבהם ההשפעה של הממשלה והקונגרס מפולגת.
4 נתוני העבר מעלים, כי במרוץ הנוכחי אפשר לייחס חלק מהאשמה לרפובליקנים, והמצביעים יוכלו לפצל את פתקי ההצבעה שלהם בין המועמד לנשיא למועמדים לקונגרס.
קשה לנבא השפעה של מי תהיה חזקה יותר. המספרים המדאיגים ביותר את הרפובליקנים, המכהנים כבר, במובן זה הם המספרים הנמוכים של אישורי הצעות רפובליקניות בקונגרס, הנעים סביב 12 אחוזים. אלו השתפרו רק במעט מהשפל שבו היו נתונים לאחר הדיון על תקרת החוב. (חדשות NBC/
וול סטריט ג'ורנאל, 16 - 20 באוגוסט 2012). ניסיון העבר מלמד, כי מספרים אלה היוו מדד להתנהגות הבוחר: כאשר אישור ההצעות בקונגרס היה נמוך יותר, מידת התחלופה בקונגרס הייתה גבוהה יותר. אולם עדיין מוקדם להתנבא, ועדיין אין תמונה ברורה כיצד הגישה השלילית בקונגרס תשפיע במרוצי הבחירות האישיים לקונגרס.
בקצרה, הסימנים עד כה מלמדים, כי הרפובליקנים, המכהנים עדיין, שומרים על מקומם בבית הנבחרים, ועדיין אין גורם מכריע שישנה מגמה זו. בניגוד לכך, בהעדר שינוי כלשהו בסביבה הפוליטית הלאומית, השליטה בסנאט החדש מאוד לא וודאית. המרוצים חסרי ההכרעה בוירג'יניה ובאוהיו, וההתמודדות ההופכת תחרותית יותר ויותר בפלורידה - אותן שלוש המדינות שבהן ניטש הקרב שיכריע גם את השליטה בבית הלבן - יקבעו קרוב לודאי האם החלוקה בסנאט תישאר על-כנה.
מנקודת המבט הישראלית, החלופה המועדפת היא פיצול השליטה בין הקונגרס לבין הבית הלבן - חרף חולשתו היחסית של הקונגרס בנושאי חוץ וביטחון. ביחס לאירן למשל, הקונגרס יוכל להתבטא בחופשיות ולהעביר חקיקה המטילה סנקציות קשות יותר, אך הוא לא יוכל לכפות על הנשיא לפעול. יתרה מכך, אפילו הקונגרסים הידידותיים ביותר כלפי ישראל נזהרו שלא להרחיק מעבר להפגנת תמיכה ואשור החלטות חיוביות לישראל אך "נטולות שנים" ומותירות את הנשיא עם זכות המלה האחרונה.
