אני מוכרח לשתף אתכם בידיעה אחת שהכעיסה אותי מאוד בעיתון של יום שישי. אני בטוח שרבים מכם תוהים איך זה שרק ידיעה אחת הצליחה כ"כ להכעיס אותי, אבל כנראה שהעיתון היה ממש טוב. חוץ מהעובדה שצה"ל החליט להכניס את חייליו לשכונת
מאה שערים על אזרחי. נכון יותר גל"צ. את חיילי קורס העיתונאות. אתם בוודאי תוהים למה. ובכן, כי אנחנו פחדנים. כי הכי קל לנו להתגונן כך בפני הדברים, כאשר חבורה של משתמטים קוראת לנו נלוזים, זורקת בפנינו ביצים ומתנהגת בצורה הכי לא יהודית שאפשר.
אני יודע, אני יודע. רבים מכם בוודאי יאמרו כי היה זה הפתרון המתבקש. למה לסכן את החיילים לשווא על סוגייה שהיא לא מעניינם ולא שווה להילחם עליה? זה היה הפתרון הכי קל, שניתן היה לסגור במעגל קצר נורא, מבלי לעשות יותר מידי רעש ולערב יותר מידי גורמים. זרקו עליכם ביצים בפעם הקודמת בה ביקרתם במאה שערים? לא נורא. תלבשו אזרחי ובפעם הבאה אולי יהיה בסדר.
רק שזה כן נורא. וזה נורא מ-2 סיבות עיקריות: האחת, שאין גבול לדברים שאנחנו מאפשרים לאנשי "מאה שערים" בעוד כבוד הצבא שלנו הולך ונרמס. נקווה שבאירן יהיו ביצועים קצת יותר אמיצים. שנית, איזה מין קורס עיתונאי זה, בו החניכים צריכים ללמוד על כל רבדי החברה הישראלית מבלי להבין כי רובד מסוים, מצומצם מאוד, לכאורה סופר-יהודי, מוקיע אותם רק משום שהם חיילים. רק משום שהם גויסו על-פי חוק גיוס חובה וביטחון ומגנים על הנלוזים הללו, הסופר-יהודים, שיושבים להם אי-שם בשכונת "מאה שערים" ועושים שמות?
כפי שציינתי, על-פניו מדובר בפתרון חכם. מדוע לעורר אריה מרבצו ולגרום למהומה על לא-כלום. מאידך, הפתרון הקל והמתבקש איננו תמיד הפתרון החכם. איך מסתכלים שאר אזרחי מדינת-ישראל כשצה"ל - אותו ארגון שאמור להגן עליהם ללא מורא - מתבייש להיכנס עם מדים לתוך שכונת "מאה שערים", שעם כמה שבהחלט מרגיש שם מדינה אחרת, עדיין מדובר בשטח
ישראל לכל דבר ועניין? האם אני, כאזרח, צריך להרגיש בטוח, בעוד הצבא שלי חושש מהצל של עצמו, ועוד לא התחלנו בכלל לדבר על האויבים שלנו. על אפם וחמתם היינו צריכים להכניס את החיילים על מדים. הם חיילים. לא אזרחים. ולהם יש זכות לבקר בכל מקום בו יחפצו, בייחוד כשמדובר במשהו שהוא במסגרת המקצועית שלהם.
על סף שיגעון
שנית, אולי זו בהחלט האמת האמיתית שהחבר'ה שם, בקורס העיתונאות של
גלי צה"ל צריכים ללמוד. האמת שהצבא שבו הם משרתים מפחד. האמת שהצבא והממשלה שאחראים עליהם אינם יודעים לעמוד בפני חבורה של אנשים שצריכים להיות מוקעים מתוך החברה הישראלית. צריכים להיות מוקעים מתוך המדינה. אולי זו האמת שהם צריכים לראות כעיתונאים לעתיד בגל"צ: החרדים שונאים אתכם. הם שונאים את המדינה. הם גם שונאים כל מי שמייצג ולו קצת את הציונות-לאומיות הנדרשים במדינת-ישראל. כ"כ שונאים שהם עלולים לשרוף פחים, לזרוק עליכם אבנים וביצים, ובעצם מה לא? ונחשו מה? חבורת האגואיסטים הזו יושבת על יופי של מימון ממשלתי, שיוצא מתוך הכיס של ההורים שלכם. כן, חיילים יקרים, זו המציאות הישראלית שנדרשתם לסקר. כך שראוי שתכירו אותה מוקדם ככל הניתן.
לא משנה איך נסתכל על הסוגיה של "מאה שערים", תמיד נגיע למסקנה זהה: מדובר בשכונה, עליהם השתלטו קיצונים דתיים על סף השגעון. יחד עם-זאת, מדובר בשכונה שנמצאת בשטח מדינת-ישראל. לא באירן, לא בלבנון ובטח לא ברשות הפלשתינית. באופן וודאי בשטחי מדינת-ישראל. לכן, על השכונה הזו חלים בדיוק אותם חוקים החלים על כל שאר רחבי הארץ. בין אם תושביה רוצים בכך, או לאו. אוזלת-היד של המדינה שמסרבת להתנגח בהם, על-אף שכוחה רב יותר, רק משום שהיא שואפת לשקט תעשייתי באזור במלוא פארה.
יתרה מכך, בין אם ירצו תושביה היקרים של שכונת "מאה שערים" להכיר בזה ובין אם לאו, מדובר באזרחי מדינת-ישראל. לאף-אחד אין שום זכות לתקוף חיילים - לא משנה אם הוא אזרח ישראלי או אויב. אם כמגננה להתקפה של האויב על חיילי צה"ל אנו יודעים להשיב באש, למה אנו צריכים לחשוש להתגונן כפי שהוכשרנו גם בשטחי ישראל כנגד אזרחי-המדינה שבוחרים לתקוף אותנו? כך או כך ברור: מי שתוקף חיילים בצה"ל, מקומו בכלא. ללא כל תלות במוצא שלו, בגיל שלו, באמונה שלו או בכל תירוץ אחר שהוא או עדת מייצגיו בכנסת תחשוב עליו.
את דבריי אני מעוניין לסכם בהתייחסות לכל אותם אנשי-ציבור ומייצגי המגזר החרדי בישראל על אמירותיהם על-כך ש"הפער החברתי שנוצר בישראל הוא מהנוראים שקיימים". אז כחילוני באמונה שלמה אומר, כי ההתנהגות האגואיסטית, הקיצונית, הדעתנית שלכם השניאה את כולכם על מי שבאמת שולט במדינה הזו. בכל פעם אני תמה לדעת איך מיעוט שכזה מצליח לאחוז בקרני השור ולהוביל את המדינה לאבדון. איך אמר אבי קושניר בסדרה שלו: פראייר הוא מצב של עובד-מעביד. כדי שיהיה פראייר, צריך להיות האחד שהופך אותו לפראייר שלו. והיחסים האלה תלויים ביום בו לפראייר נמאס. כי ביום הזה הוא הופך להיות פראייר מתוסכל. ובכן, אני הפכתי לפארייר מתוסכל. מתוסכל כ"כ שאני קורא לקרע החברתי הזה רק להעמיק. כי הגיע הזמן שנחליט אחת ולתמיד מי שולט במדינה הזו. מי תורם באמת למדינה הזו ומי הופך לעלוקה. להחליט שהחוק חל על כולם, ולא רק על אלו שבאמת אכפת להם. להחליט שחיילי צה"ל רשאים להגיע לכל מקום אליו יחפצו ללא חשש ברחבי המדינה. ואותו משוגע שרק יעז לחשוב על תקוף חייל צה"ל בגלל מדיו (או שמא בגלל שאכפת לו?) - דמו בראשו. אז לא. להגיע לשכונת "מאה שערים" על אזרחי זה לא פתרון. זה להיות פראייר מתוסכל. ולי נמאס להיות אחד כזה.
