מוזר ומפתיע שבאינדקס דברי החיוב, בצמוד לרשימת ה"למרות". הוא לא כלל את הטקסט הקבוע שלו: הפשיזם, המיליטריזם, הסכנה לדמוקרטיה, לשילטון החוק, ל
חופש הביטוי ולזכויות אדם וכמובן את עיקר העיקרים: הכיבוש, הכיבוש, הכיבוש.
המאמר מפתיע אפילו את
גדעון לוי עצמו שכותב: "אני מתקשה להאמין שכך אני כותב", וכך הוא כותב: ישראל לא המדינה הכי גרועה. חברת מהגרים שבנתה מדינה שיש לה במה להתגאות. החירות של תושביה מרשימה. האמנות תוססת. האקלים נוח. החופים והנופים מרשימים. האנשים נחמדים. התיירים נפעמים ממנה. הדיפלומטים מתגעגעים אליה. הישראלים מדווחים שטוב להם. הוא אפילו מוכן לומר שיש ראשי מדינות גרועים מ
בנימין נתניהו שלנו. מדינה שזכתה בעשרה פרסי נובל, בשלוש זכיות באירוויזיון והמצאת הטפטפות. הוא מסכם וכותב: "נדמה לרגע שזו אולי ארץ נהדרת, למרות הכל".
גדעון לוי צודק. ישראל היא באמת ארץ נהדרת למרות גדעון לוי וה"ארץ".
זו לא התפכחות שראויה לסלחנות דברי שבח חד פעמיים אלה לישראל של גדעון לוי, אינם התפכחות! אינם חשבון נפש אמיתי! אינם נכונות להודות בנזקים העצומים שהוא גרם לישראל במאמרי השטנה והביקורת הארסית שלו כלפי המדינה, ממשלותיה וחייליה! דבריו אינם מתקבלים אפילו לא באמירת "סליחות" שיכולות כביכול לכפר על כל העוולות שהוא גרם. התפכחות אמיתית משמעותה התכחשות לכל מה שכתב בעבר.
מי אתה גדעון לוי האמיתי? בעיני כל אזרח, פטריוט ציוני ובר דעת, גדעון לוי הוא תועמלן הסברה פלשתיני, היושב בתוכינו וכותב נגדינו, מתוך הרגשת "שליחות הומניסטית" נגד "ישראל המיליטריסטית של הכיבוש. מאות מאמריו, אותם כתב ב
הארץ במהלך כל שנות עבודתו כעיתונאי, היו דלק בשירות תעמולת אויבינו ושונאינו בכל העולם וגם בישראל. מאמריו תיארו תמיד את ישראל וממשלתה ככשלון, אסון, חידלון וריקבון. מאמריו משופעים בדברי שטנה של ביקורת קטלנית וארסית נגד ישראל, האשמה לדעתו בכל בגלל הכיבוש, הכיבוש, הכיבוש. הוא תמיד הצדיק, הבין ותמך בפלשתינים, והאשים רק את ישראל.
כל אירוע חיובי או שלילי, עצוב או שמח, בכל תחומי החיים, שהתרחשו בישראל, גדעון לוי מצא תמיד קשר וסיבה לדברים בגלל הכיבוש, הכיבוש, הכיבוש. מעולם הוא לא מצא כל זכות והצדקה לטענות ולסבל של הישראלים בגלל הטרור הפלשתיני.
אם גדעון לוי רוצה אולי באמת להתכחש לכל אשר כתב, ולחזור לקונצנזוס הלאומי והציוני, לאחר שנלחם נגדו ופגע בו, עליו להתפכח באמת ולהוכיח זאת מעתה במאמריו בהארץ.
