|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דווקא ביום שבו מובל חיים חפר למנוחת עולמים ראוי לצטט את דבריו שפורסמו בידיעות אחרונות בעיצומה של מלחמת ששת הימים, ביום א' בסיוון תשכ"ז (09.06.67), יום אחרי שחרור חברון ויומיים לאחר שחרור ירושלים
|
|
חיים חפר. ביטא את התחושה האמיתית שהייתה בעם [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
בראש השנה תשע"ג הלך לעולמו המשורר והפזמונאי חיים חפר, המזוהה עם רבים מאד מן השירים האהובים ביותר עלינו, ובעיקר עם שירי מלחמת הקוממיות. האיש אשר חי וחווה את מלחמת השחרור ומוראותיה, ואשר היה שותף לתחושת הגאולה שהביא עמו שלב ב' של מלחמת השחרור, כלומר מלחמת ששת הימים, פנה בהמשך חייו לדרך כל שמאלן והקצין שמאלה. דווקא ביום שבו מובל חיים חפר למנוחת עולמים ראוי לצטט את דבריו שפורסמו ב ידיעות אחרונות בעיצומה של מלחמת ששת הימים, ביום א' בסיוון תשכ"ז (09.06.67), יום אחרי שחרור חברון ויומיים לאחר שחרור ירושלים. חפר תיאר אז מפגש דמיוני בין יצחק רבין, רמטכ"ל צה"ל בשלב ב' של מלחמת השחרור, לבין דוד המלך, מי שהביא לראשונה את ירושלים לשלטון ישראל, כשלושת אלפים שנה מוקדם יותר. תחת הכותרת "היינו כחולמים" כתב חפר:
"בחודש אייר בשנת תשכ"ז, היה הדבר
ויבואו הרמטכ"ל ופמליתו אל קבר דוד על ההר
ויעמדו לפניו בבגדים מעופר עפר
וימחו ממצחם את נחל הזעה הניגר
וינשמו עמוקות ויצדיע הרמטכ"ל ויאמר
אדוני המלך, הר הבית שוחרר".
בהמשך שם חפר בפי רבין תיאורים יהודיים וציוניים של לוחמי תשכ"ז, אשר ייצגו את היהודים בכל הדורות בבואם לשחרר את ירושלים והר הבית:
"לא אנחנו לבדנו שחררנו את ההר
לא אנחנו לבדנו עשינו את הנס
ולא רק בזכותנו הדגל מתנוסס
ואף כי לוחמינו הסתערו כאריות
לא הם בלבד פרצו את שער האריות
לא הם בלבד לחמו ברימונים וסכינים
מלחמת בית-לבית
וקרב פנים אל פנים
ולא רק דמם נשפך בסמטאות האבנים
לא, אדוני המלך, כי אתם צעדה
חטיבה שלמה של לוחמי מצדה
ואנשי בר-כוכבא הגיבורים והאמיצים
נלחמו לצידם בקשתות ובחיצים
וליד אלה שמענו היטב את הצעדים
של כל הנרצחים והטבוחים והשדודים
של כל אלה שמתו מכיוון שהם יהודים
ולידם צעדו כהולכים בסך
כל עולי הגרדום ולוחמי תש"ח
כל חללי הלח"י והאצ"ל והפלמ"ח
"ויבנה בית-המקדש במהרה בימינו"
ונפרוץ את החומה ולא פסקנו מלכת
כי השיר הזה בלבנו כמו אש מלחכת".
דווקא ביום שבו מובל חיים חפר למנוחת עולמים ראוי לצטט את דבריו אלה שביטאו את התחושה העמוקה והאמיתית בעם, לפני שזו טומאה בהבלי ה"שלום", שגם חפר נסחף בהם וגם רבין הופל במלכודת שלהם, שאותה טמנו לו "הפשפש שעלה למעלה" וחבר מרעיו. |
|
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2001-2005
|
|
| תאריך:
|
19/09/2012
|
|
|
עודכן:
|
19/09/2012
|
|
רון בריימן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
הניה
|
19/09/12 15:18
|
|
|
|
|
|
שיר כה קולע וכה
|
19/09/12 16:37
|
|
|
|
2
|
|
ביהדות ולכן נמוג.
|
19/09/12 20:45
|
|
|
|
3
|
|
בתיה
|
19/09/12 23:50
|
|
|
מוזר ומפתיע שבאינדקס דברי החיוב, בצמוד לרשימת ה"למרות". הוא לא כלל את הטקסט הקבוע שלו: הפשיזם, המיליטריזם, הסכנה לדמוקרטיה, לשילטון החוק, לחופש הביטוי ולזכויות אדם וכמובן את עיקר העיקרים: הכיבוש, הכיבוש, הכיבוש.
|
|
|
|
|
ההיגיון של הטרוריסטים משני הצדדים גבר על קולו של ההיגיון ושל הרוב המוחלט שחפץ בחיים. הטרוריסטים הפלשתינים ומשרתיהם היהודיים בתוך ממשלת ישראל, הם אחים לנשק. אלה וגם אלה אומרים "כולה שלי". הפסיכופתים עטורי חגורות הנפץ שנהגו להתפוצץ בבתי הקפה ובאוטובוסים הישראלים, קיבלו שירות מעולה מנציגיהם בכנסת-ישראל שהכשילו כל יוזמת שלום
|
|
|
|
|
"בלי הבדל דת גזע ומין" - אין לי צל של ספק כי כאשר הוקמה מדינת ישראל לא היה גם אחד מבין החותמים דאז על מגילת העצמאות אשר באמת רצה שגם ציבור ערביי ישראל, הללו אשר לפחות בימים ההם היו חד-משמעית ציבור זר ועויין - יהיו גם הם חלק מ"המדינה היהודית" ואזרחים לגיטימיים ושווי זכויות בה. איש מאיתנו לא רצה, אבל לא הייתה כמובן שום ברירה אחרת. לא הייתה ולא תיתכן שום דרך אחרת. כאשר מוקמת מדינה בגבולות מסוימים, הדרך האפשרית האחת והיחידה היא לקבוע כי כל המתגוררים בשטחה ביום הקמתה, ומאי נפקא מינא "מי היה כאן קודם" ומאי נפקא מינא מי מהם מתגורר שם מאות שנים ומי הגיע אך לפני שבוע, כל המתגוררים בשטחה ביום הקמתה- "בלי הבדל דת גזע ומין"- יהיו לאזרחיה, שווי זכויות, ובעלי זכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט.
|
|
|
|
|
לצערי, הדמוניות של האחר, הפלשתיני, שאיתו אני מייחל לבנות שתי מדינות - לו ולי - על אותה כברת ארץ, היא בעוכרנו, היא חובטת קשות בערכים המוסריים שלנו כחברה וגם פוגעת באחר שיש לו כמיהות לאומיות ותרבותיות, כמו שיש לנו.
|
|
|
|
|
לימודיי הגבוהים היו בנושא "מדעים אסטרטגיים" שזו למעשה התעסקות בנושא "עתידנות", תכנון לטווח ארוך עם מבט "מעבר לאופק" - דהיינו, לחזות התקדמות ו/או סיום של תהליכים נוכחיים. ואכן, ככל שנצמדתי לתהליכים קיימים, התחזיות שלי להתפתחויות היו נכונות. מצד שני, כישלונות היו נחלתי כאשר ניסיתי לחזות אינטואיטיבית תהליכים אזוריים או גלובליים, "משהו גדול" שכולם דיברו או כתבו עליהם "שהגיע הזמן שהם יקרו"...
|
|
|
|
|
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
