האם אירופה משלימה עם הכיבוש האיסלאמי?

סדרת הקריקטורות שפורסמה בימים אלה בשבועון ההומוריסטי הצרפתי "שארלי הבדו", המתארת בין השאר יהודי חרדי דוחף עגלה בה יושב הנביא מוחמד ובעיקר את מוחמד הנביא בערום ובווריאציות שונות, מיועדת להעביר מסר לעולם, כי צרפת טרם נכנעה לאיסלאם.

היום חיים בצרפת, בלי לכלול את מיליוני המוסלמים באירופה כולה, לפחות 10 מיליון בני דת האיסלאם. האזרחים המוסלמים הם בעלי זכויות אזרח מלאות, מתנגדים בדרך כלל לחוקים בצרפת, לתרבות הצרפתית, לא נטמעים בחיים של צרפת, מתבדלים תרבותית וחברתית ומשמשים פצצה מתקתקת בין 1,000 המסגדים, בתי הספר המוסלמיים והמנהיגים הדתיים השומרים על חוקי השריעה ומתנגדים לצרפת, לחוקיה ולתרבותה.

כיבוש אירופה בידי האיסלאם התחיל בשנות ה-80 בשקט, בלי מהומות, כאשר ממשלת צרפת נתנה אישור למשפחות העובדים מארצות המגרב, לשעבר מושבות צרפתיות, להצטרף אל הגברים שעבדו שנים אחדות כפועלים השחורים של צרפת. בהתחלה הצטרפו הנשים, הילדים ואחר-כך בני המשפחות המורחבות מאלגי'ריה, ממרוקו ומשאר המושבות לשעבר שקיבלו עצמאות, כל אחת בתורה.

לאט, חוקית ובלי שפיכות דמים, הגיעו הצרפתים בני דת האיסלאם לחיות בצרפת. הם התיישבו בכל מקום שם יכלו לקבל עבודה, וכבעלי פספורט צרפתי זכו במדיניות הרווחה הנדיבה של ממשלות צרפת: בגדים בהנחה למשפחות מרובות ילדים, חינוך חינם מגן הילדים עד סוף הלימודים באוניברסיטה!, נסיעות בהנחות, מזון ובריאות בהנחות לבעלי משפחות מרובות ילדים ועוד.

הצרפתים, שבמשך דורות טיפחו ארכיטקטורה מופלאה, ספרות, אמנויות, שירה ומוזיקה, החליפו את השלטון המלוכני במשטר דמוקרטי בסגנון רפובליקה, מוצאים את עצמם - כמו כל אירופה הישנה - בבעיה חמורה וחסרת פתרון. השלטונות הצרפתים והמשטרה מנסים להעלים עין, לכבות שריפות (תרתי משמע) ולהתעלם פחות או יותר מהנוכחות המעיקה של המוסלמים שמתרבים במהירות ובתוך שנים אחדות יהיו כוח משמעותי וקובע בפוליטיקה ובתרבות של צרפת.

לא רק הממשל מנסה להעלים עין, גם העיתונות הולכת בזהירות כדי "לא לשבור ביצים", גם הפוליטיקאים מנסים לשמור על איזון כדי להיבחר על-ידי האזרחים המוסלמים בעלי זכות הבחירה. החוק נגד כיסוי ראש של נשים בצרפת שהתקבל בתקופת נשיאותו של הנשיא הקודם ניקולא סרקוזי, ציין את התמרמרות הצרפתים נגד האיסלאם המנסה להשליט תרבות אחרת במדינה המאמצת. החוק הזה גרם ליתר עוינות מצד המוסלמים ה"פגועים", נגד הצרפתים.

אללה הוא אכבר

"שארלי הבדו", שבועון המופיע למעלה מעשרים שנה כשבועון סטירי, ללא מודעות פרסום, משמש שופר בגיליון המיוחד הזה, שכבר התפרסם בעולם כולו, לצרפתים אשר לא "מתביישים" להפגין את האיסלאמופוביה (שנאת האיסלאם) ולא מוכנים לשחק את משחק הצביעות הצרפתי, האופייני, המעמיד פנים שכל בני האדם שווים וצרפת ארץ השוויון האחווה והחופש מקבלת את המוסלמים שווי-הזכויות מבלי לבקר את התנהגותם הבדלנית והתוקפנית.

יפי הנפש בכל מקום, כולל בישראל, "לא מבינים" איך אפשר לעשות פרובוקציה נוראה כזו נגד דת האיסלאם, שוכחים כי בצרפת, כמו בשוודיה ובהולנד ובעוד ארצות, יש מספיק בני אדם שלא יכולים להעלים עין מתופעה של השתלטות האיסלאם על החיים, על זכויות היתר שזוכים להן האזרחים החדשים, שכדי לא לעורר מהומות, הפגנות ושפיכות דמים, מרשים לכוהני הדת האיסלאמים ובכלל לתושבים מוסלמים לעבור על החוק ולחיות לפי חוקים משלהם, בעולם של אללה הוא אכבר ואין בלתו.

אין זו הפעם הראשונה בה מתקוממים אזרחים בארצות אירופה נגד האורחים שהפכו למיעוט כוחני, מתבדל ומתנשא. זו גם לא הפעם האחרונה. השלב הבא הוא מהומות, התפרעויות, שפיכות דמים, "הרגעה רוחות" על-ידי כוחות משטרה וחוזר חלילה. בשלב זה הצליחו המוסלמים "לכבוש" נתחים מאירופה הישנה, לגור בכל בירות אירופה ובשכונות נבדלות שהפכו לשכונות בלעדיות למוסלמים - בשוודיה, בפינלנד, בבלגיה, בהולנד, בגרמניה וכמובן באיטליה ובצרפת. אירופה ובני האיסלאם לא הצליחו ליצור עם של מהגרים כמו האמריקנים מכל העולם, הנטמעים בתרבות האמריקנית וגאים בה. אירופה הפכה להיות היבשת המסוכסכת, חבית של חומר נפץ, שופעת מלחמות-תרבות ועוינות בין אזרחי המדינות, בינם לבין עצמם.

סיפור האיסלאם באירופה, כמו שינויים רבים מכל סוג המתרחשים בעולם, הוא אחד הדברים שלא נצפו מראש על-ידי שום היסטוריון או פרשן פוליטי שגם לא צפו מהפכות שהתרחשו בעולם במאתיים השנים האחרונות. תופעה זו, כמו המשבר הכלכלי ושינויים אחרים המתחוללים בעולם עכשיו, אי-אפשר לטאטא מתחת לשטיחים.