|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
הר הגעש האיסלאמי של הפילוסוף ריימון ארון <br> <br>
|
אפשר היה להאמין שעוד סיכויינו לפנינו, ושאם נמשיך להתמיד - נגיע לפתרון כלשהו ● אלא שממשלה קצרת ראות, שיכורת מדיניות של כח, המאמינה באיוולתה שהזמן פועל לטובתנו - הקפיאה כל יוזמה וניסיון ללכת בדרך יחידה זו
|
|
האינטרס של מדינת ישראל לפתור את הסכסוך [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
הפילוסוף הצרפתי ריימון ארון (RAYMOND ARON), נחשב לאחד האינטלקטואלים הבולטים של המאה ה-20 באירופה. סוציולוג, היסטוריון, פובליציסט פורה ורב השפעה, הוא פרסם ארבעים ספרים שחלקם, כמו "שלום ומלחמה בין האומות", הנם ספרי חובה לכל חוקר או עוסק ביחסים בינלאומיים. התיאוריות שהציג בספריו בנושאים סוציולוגיים ומדינים, התגלו כמרחיקות ראות גם במבחן של עשרות שנים.
ארון, בן למשפטן יהודי צרפתי, היה מנותק למעשה מיהדותו. לתפיסתו, בני אדם חיים ומגדירים עצמם במסגרות מדיניות-לאומיות בהן הם מקבלים את זכויותיהם האזרחיות ואת השתייכותם הלאומית. לעומת זאת, הדתות והתרבויות השונות הן מצב "רוחני אינטלקטואלי" בלבד היכול להתקיים במסגרת הפוליטית מדינית, אך מבלי לאפיין אותה (צרפתי קתולי, צרפתי יהודי וכו').
הוא טען כנגד יהודי אירופה, שאם הם מבקשים לתת ליהדותם משמעות אחרת מזו של "מצב רוחני אינטלקטואלי". עליהם לעלות לישראל הנותנת ליהדות אפשרות קיום בשני המצבים גם יחד. עם זאת, נמנע ארון בכל שנותיו מלבקר את מדיניותה ואת מעשיה של ישראל, ואף העז לצאת לעימות קשה עם הגנרל דה-גול והאשימו בעידוד האנטישמיות.
התמזל לי להיות תלמידו של ארון. הוא סיקרן ואיתגר אותי וחיפשתי דרך לשוחח עמו, אך הדבר התאפשר לי רק כאשר מילאתי תפקיד דיפלומטי בפריז ובקשתי, ממעמדי זה, לפוגשו. הוא קיבל אותי בביתו (מחוה נדירה אצל צרפתים), ובתום שעתיים של שיחה מרתקת ולעיתים מרגשת, יצאתי משם תוהה ומבולבל, אך מאמין בשכנועו העמוק של האיש.
ברירת המחדל שנותרה
"אין לכם שום סיכוי לשרוד שם, יושבים על לוע הר הגעש האיסלאמי" הודיע לי ארון. "הזהות הרוחנית תרבותית שלכם היא מעוט שבמעוט באזורכם והיא מוקפת זהויות עוינות. גם הזהות המדינית לאומית שיצרתם היא טיפה בים זהויות עוינות אחרות, שימשיכו לנסות להחריבכם עוד דורות! אינכם יכולים לשרוד שם אלא בשני תנאים:
האחד- שהישות המדינית לאומית שהקמתם תיפתח לקהילות מדיניות דומות מהסביבה, במסגרת שתבטיח את זכויות אזרחיה ואת זכויותיהם הרוחניות תרבותיות. השני - אם יווצרו תהליכים של התקרבות והבנה בין הזהויות הרוחניות תרבותיות של האזור, אפשר לקוות שהעוינות הקיימת תתמתן. לאפשרות זו יש היום סיכוי כשיהודים רבים יוצאים מארצות ערב, מגיעים אליכם ועשויים לשמש גשר טוב להבנה וקבלה הדדית" (ארון התכוון בדבריו לעשרות אלפי יהודי צפון אפריקה אשר נטשו באותן שנים את ארצות האיסלאם).
חלפו מאז אותה שיחה 44 שנים, ודבריו של האינטלקטואל נעשים ברורים יותר ויותר. שני התנאים שהציב, אינם מתממשים כבר עשרות שנים: פתרון של קיום קהילות שונות באותה מסגרת, נדון תחת גרסאות שונות ונכשל. "מדינה דו לאומית", "שתי מדינות לשני עמים", "הסכמי אוסלו "ועוד, הצהיבו מרוב שימוש בלתי מושכל - ונכנסו להקפאה עמוקה. ההתקרבות בין הזהויות הרוחניות תרבותיות שבקה אחרי הניסיונות של השנים הראשונות ומי שאמורים היו, לדעתו של ארון, לשמש מגשרים - יוצאי ארצות ערב - נמצאים ברובם בצד הימני של המפה אף שלא ויתרו על זיקתם לתרבות המזרח.
ארבעים וארבע שנים אינן הרבה במונחים היסטוריו-פילוסופיים, ואפשר היה להאמין שעוד סיכויינו לפנינו, ושאם נמשיך להתמיד - נגיע לפתרון כלשהו. אלא שממשלה קצרת ראות, שיכורת מדיניות של כח, המאמינה באיוולתה שהזמן פועל לטובתנו -הקפיאה כל יוזמה וניסיון ללכת בדרך יחידה זו.
כך הופכת אמרתו הנוראה של הפילוסוף על חוסר סיכויינו לשרוד על הר הגעש המוסלמי, לברירת המחדל שנותרה. קולות רעים ומאיימים עולים מתוך הלוע ומדאיגים עמים היושבים אפילו אלפי קילומטרים מכאן.
לא צריך להיות היסטוריון דגול כדי להבין שהאינטרס של מדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, הוא לפתור את הסכסוך שבינה לבין האיסלאם העולמי, גם במחיר ויתורים סבירים, בטרם התפרצות הר הגעש.
|
| תאריך:
|
22/09/2012
|
|
|
עודכן:
|
22/09/2012
|
|
יוסי קדרון
|
|
הר הגעש האיסלאמי של הפילוסוף ריימון ארון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
et
|
22/09/12 13:38
|
|
|
|
2
|
|
יואל קורנבלום
|
22/09/12 13:42
|
|
|
|
|
|
ש''י אביבי
|
2/10/12 14:55
|
|
|
|
3
|
|
ג'ורג' אורוול
|
22/09/12 14:42
|
|
|
|
4
|
|
אחי בנימין
|
23/09/12 00:23
|
|
|
|
5
|
|
אריה סופר
|
23/09/12 01:12
|
|
|
|
6
|
|
Rachel.e
|
23/09/12 11:27
|
|
|
|
7
|
|
מזכיר_המדינה
|
23/09/12 22:35
|
|
|
|
|
|
זה מרגיז-אך עובדה
|
24/09/12 00:25
|
|
אין דבר מסרס ומצמית יותר בשיח הציבורי מאשר התגובה המתנשאת הזו: איך אתה מעז להתעסק בנושא X ולא בנושא Y שהוא כמובן הרבה יותר חשוב. ואם מישהו סבור שהתגובה המבטלת הזו שמורה רק לנושאים "זניחים" כמו שעוני קיץ, הגנה על בעלי חיים, או תחבורה ציבורית, כנראה שאותו מישהו לא קיים כנס ציבורי מימיו. אם תדבר על פליטים יאשימו אותך שאתה מזניח את "עניי עירך". אם תדבר על עניי עירך, יטיחו בך שאתה מזניח את הכיבוש והפלשתינים. אם תדבר על הפלשתינים, יטענו שאתה מבריח את הבוחרים... העיקר שיהיה מה להגיד, בלי להתייחס בכלל לגופו של עניין.
|
|
|
|
|
ביום רביעי י' בתשרי, עשרה ימים לאחר ששנת תשע"ג פתחה בפנינו את שעריה, תפקוד את מדינת ישראל אווירה השמורה רק ליום הזה. הסכם של לבבות, הסכם בלתי כתוב, ישבית את התנועה בכל כבישי ישראל. ציבור גדול ימצא דרכו לתפילת כל נדרי בבתי הכנסת.
|
|
|
|
|
עד כמה לא החשיב האיסלאם האמיתי את ירושלים, ניתן ללמוד מהעובדה ההיסטורית המוצקה, שירושלים הייתה אחת הערים האחרונות שנכבשו בעת הפלישה לסוריה, אחרי מות מוחמד. היא נכבשה על-ידי קצין זוטר. העיר ירושלים לא הפכה עם הכיבוש, לבירת הפרובינציה החדשה פלשתין. כובשיה הערבים כינו אותה איליא, כלומר נוסח ערבי של השם הרומי שנתנו הרומאים לירושלים, איליה קפיטולינה. העיר גם לא הפכה לעיר מחוז. היו אלה קיסריה ואחר כך רמלה, ולא ירושלים. זו האמת.
|
|
|
|
|
הציבור האמריקני והשיטה שלו יקבעו מי יישב בבית הלבן בארבע השנים הקרובות. מי שרוצה לנתח את הנתונים היכולים להשפיע על הבחירה, קדימה - ינתח כאוות נפשו. מי שרוצה להמר על התוצאה, ברוך הבא, יהמר. בהווה - כל העתיד כולו הוא רולטה, על כן, למה לא? מי שמבקש להשביע את האלים להטות את התוצאה על-פי הרהורי ליבו הגלויים או הכמוסים, יתפלל, רצוי תפילת יחיד, בשקט, מן הכאן הפרטי אל השם הקובע איזו רשות נתונה ויאמין בכוח השפעתו על הנסתרות. אבל מי שרוצה להיכנס לזירה במכנסי משקל תרנגול ולעזור למתאגרף כבד ענק אחד להכניע בנקודות או בנוק אאוט את המתאגרף הענק האחר, ירקד כפרפר השבוי באלומות אור הבאות מגלקסיה אחרת ויעקוץ כדבורה שכילתה את עוקצה במלחמות נחילים עלובים רחוקים, ויהיה ללעג. חזות קשה.
|
|
|
|
|
על-פי דיווחים, המגזין מאדר ג'ונס (תמליל מלא של הווידאו הסוד של מיט רומני ממאי 2012) השיג וידאו מג'יימס קרטר הרביעי, נכדו של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שהדליף את הסרט כדי לנקום ברומני על ביקורתו על קרטר.
|
|
|
|
|
