יעקב ברזילי, סופר ישראלי בדבלין

שישים שנה אחרי, וכל התמונות, חדותן נשמרת. גם הזיכרונות קורמים עור וגידים.

ויש מי שרותם את הסוסים לפני העגלה ומבקש מהעגלון לנסוע בכיוון הנגדי, אל קו ההתחלה: להתנדנד בעריסה, לשחק מחבואים ביער, ובליל הסדר לשאול את 4 הקושיות, ובין לבין למרוח דבק על הכיסא של המורה למתמטיקה, ולפזר מלח על עוגיות הפרג והתפוחים של משלוחי המנות בפורים. ואם הזמן יתיר, לשתות ממעיין הנעורים, בטרם ייסתם עליו הגולל." ("עד נר ראשון של בוקר"/ יעקב ברזילי)

הסופר והמשורר יעקב ברזילי פרסם ספרי שירה ופרוזה. הרומן "עד נר ראשון של בוקר" תורגם לאנגלית בשנת 2007. לאחרונה הסופר הוזמן לדבלין במסגרת האירוע לכבודו של ראול ולנברג בשנת הולדתו ה 100, במסגרת אירועי הזיכרון לראול ולנברג הוצג ספרו באנגלית, ספר שכתב ניצול מיהדות הונגריה. האירים ביקשו להכיר את הסופר יעקב ברזילי ולשם כך הוזמן למפגש עם קהל בדבלין, אירלנד.

ספריו של יעקב ברזילי נוגעים בקטבים של חייו, הקוטב האחד שאליו קשור הסופר הוא קוטב ילדותו בימי השואה. קוטב חוויות האובדן הקשות שחווה בילדותו. קוטב אחר קשור לחוויות האהבה וההתעוררות, שחשובים בחיי המשורר. בדבלין זכה המשורר להערכה ולכבוד בזכות הקוטב הנובע מן הפצע המדמם עוד מימי השואה, ועם כל הכאב יש במפגש עם קוראים שרחוקים מאתנו סוג של מפגש אוהב.
התעניינתי בקורותיו של יעקב והחלטתי שצריך להביא לידיעת הציבור את פועלו של יעקב ברזילי וגם את ההכרה אשר לה הוא זוכה בקרב הקהילה הבינלאומית.

ספרו של יעקב ברזילי שתורגם הוא הרומן "עד נר ראשון של בוקר", העלילה מתרחשת בשלוש ארצות: הונגריה, אוסטריה, גרמניה. תוחם תקופה של שתים עשרה שנה 1945-1933.

לספר שני מאפיינים בולטים: כתוב אסוציאטיבית, לא כרונולוגית, משלב הומור עם שואה, נכתב על בני אדם שהיו גם בסיטואציות של הומור. הספר תורגם גם להונגרית, יצאו שתי מהדורות בבודפשט. משמש כבסיס לאופרה הליברית, שנשען על הספר. הספר כלול במחקרים על יצירתו באוניברסיטת בר-אילן. הוצאת הספרים בלונדון מוציאה ספרים הקשורים לנושא השואה. והספר שנשלח בעברית, התקבל לתרגום ולהופעה באנגלית.

"...אני שהיתי כל הזמן במטבח - בבטנה של אמי - ואם גם לא ראיתי דבר, שמעתי הכול: את ביעבוע הסירים על האש, את פרכוס תפוחי האדמה בתוך המים, שרקדו לצלילי להבות רוחשות תחתם, ואפילו את המריבות הקטנות, שפרצו מדי פעם בין אבי לאמי, שהכניסו מעט צבע לחייהם. במחצית השנייה של חודש מרץ, התחיל להימאס עלי בית המעצר בבטנה של אמי, וב 29 בו ברחתי..." ("עד נר ראשון של בוקר"/ יעקב ברזילי)

בכנס הבינלאומי בדבלין שבאירלנד דובר רבות על פועלו של ראול ולנברג שהציל כ 20000 יהודים בבודפשט, תוך סיכון נפשו, הייתה לו אובססיה של הצלה ללא ליאות. למרבה הצער הגיע להונגריה כדיפלומט שבדי, לאחר שיהודי ערי השדה כבר הושמדו. היה הבולט בין חסידי אומות עולם מעטים בהונגריה.

עוד דובר בדבלין על גורלה המיוחד והמצמרר של יהדות הונגריה, שהייתה אחרונה להשמדה. זה קרה שנה אחרי המפנה הגדול בסטלינגרד, שלושה חודשים לפני פלישת צבאות המערב בנורמנדי. יהדות של קרוב לשמונה מאות אלף נפש שיכלה להינצל. במקום לדאוג לעצמם לאליבי, הגרמנים עסקו בהשמדת יהודים עד היום האחרון, תרתי משמע.

יעקב ברזילי מספר שספרו תורגם להונגרית לפני שתורגם לאנגלית. מלבד זאת שירים רבים שלו תורגמו לספרדית, איטלקית, גרמנית, הונגרית ואנגלית.

במה האירוע הזה רומם את רוחך?

יעקב-היוזמה לאירוע באה מההונגרים, שצירפו את השבדים והישראלים. עצם קיומו של האירוע בעידן של הכחשת השואה, אנטישמיות ואנטי ישראליות, 70 שנה אחרי השואה, בהשתתפות מרצים רבים מארצות שונות, רוממו את רוחי.

במכתבו אליי כששב לארץ כתב לי יעקב ברזילי שהצליח לשנות את יחס המקומיים לישראלים, כיצד זה קרה , חקרתי אותו?
יעקב-אירלנד היא ארץ עוינת לישראל. שגרירותנו העלתה חרס בידיה במשך שתים עשרה שנה, בניסיונה החוזר ונשנה עם עיריית דבלין, להזמין אמן ישראלי. היה חרם טוטלי, לא היה קשר עם השגרירות, למעט ניסיונותיה ללא הצלחה. סגנית השגריר הסבירה לי שלאחר הצגת מועמדותי, הסכימה העירייה לארח אותי בספריה העירונית, תוך ציון שמה של השגרירות הישראלית. הרצאתי זו בספריה העירונית, הייתה בנוסף להרצאתי באוניברסיטת טריניטי, לכבודו של ולנברג. קרוב לוודאי שאחרי שבירת החרם בהופעתי, העירייה תסכים לשתף פעולה עם שגרירותנו בהזמנת אמנים נוספים מישראל.

"...פנתה המורה אילונקה לתלמידים ואמרה, שכל מי שאוהב יותר את אמו, ירים את ידו. יער של ידיים התרומם באוויר. ועכשיו ירים את ידו - אמרה המורה - כל מי שאוהב יותר את אביו. כמות הידיים שהורמו אל-על, הזכירה לי יער, שמרבית העצים בו אוכלו בשרפה גדולה, ובקושי נשארו בו עצים בודדים לפרוח וללבלב. אני כשלעצמי לא השתתפתי בהצבעה. מורתי חדת העין הבחינה בכך, ושאלה אותי למה לא הרמתי את ידי."כי אני אוהב את הורי במידה שווה" - עניתי. ולא הייתי בטוח בכנות תשובתי." ("עד נר ראשון של בוקר"/ יעקב ברזילי)

זו כל התורה, סופר ישראלי עשוי להיות שגריר מעולה לתרבות העברית שמתקיימת כאן בארץ.
יישר כוח, יעקב.