בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
מעריב הפך לפמפלט של תעמולה פוליטית חד-צדדית ואנטי-לאומית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
תראו מה קורא במעריב
|
'בוגר מעריב' על העיתון שהיה הנפוץ במדינה: ההידרדרות החלה כשמעריב כשחדל לשמש עיתון יהודי, לאומי, ציוני ● מעריב עדיין יכול להציל את עצמו, אם ישוב להיות שקול, אחראי ואמין
|
איציק ינאי - ז"ל באופן סופי
|
יוסי אחימאיר
|
לפני חודש בדיוק הלך לעולמו איציק ינאי, מי שהיה מופקד בימים עברו על עריכת העמוד הראשון בעיתון מעריב; הלך בשקט, בלי שאיש ידע; בלי שבמותו "עשה כותרת" * מי מבין עורכי וכתבי העיתון דהיום מכיר את השם איציק ינאי? דומני שאפילו השם קרליבך בשבילם הוא רק שם הרחוב בו שוכן בית מעריב
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
הימים הנוראים שהסתיימו זה עתה, לא הסתיימו לגבי עובדי עיתון מעריב, העיתון שהתהדר פעם בסלוגן שהיה נכון לשעתו: "העיתון הנפוץ ביותר במדינה" (מישהו עוד זוכר?). עוד צפויים לא מעט 'ימים נוראים' בתחום התעסוקתי והמקצועי, לעובדי העיתון שהידרדר עקב שורה אינסופית של מעידות מערכתיות ומינהליות, לשפל המדרגה, ומצא עצמו מדדה הרחק מאחורי ישראל היום וידיעות. קריסת עיתון אינה אירוע משמח. כבר אמר הנשיא האמריקני השלישי תומס ג'פרסון: "לו הייתי נאלץ לבחור בין מדינה שיש בה ממשלה ואין בה עיתונות, לבין מדינה שיש בה עיתונות ואין בה ממשלה, הייתי בוחר באפשרות השנייה". אין דמוקרטיה ללא תקשורת. אבל לא כשמדובר בעיתון שהפר בריש גלי, יום אחרי יום, בשנים האחרונות, את אושיות החוזה הלא כתוב שבין העיתון לקורא. בעוד שהקורא ציפה לקבל עיתון רציני, שקול, אמין ואחראי, הוא מצא לפניו פמפלט של תעמולה פוליטית חד-צדדית, אנטי-לאומית. הצרה היא שהתחושה הזו היא מנת חלקו של ציבור רחב. סקר 'מדד הציונות' שערך לפני שבועיים השבועון 'מוצש' של מקור ראשון באמצעות מכון 'מאגר מוחות', העלה שמעריב חדל מזמן להיות מה שהגדירוהו עורכיו ומייסדיו קרליבך, דיסנצ'יק, שניצר, רוזנפלד ואחרים: "עיתון יהודי, לאומי, ציוני". מאז זרמה עופרת רבה בדפוס מעריב וגם זו הוחלפה עם הזמן בבייטים דיגיטליים, כמו גם הסלוגן 'העיתון הנפוץ ביותר במדינה', שהפך למשהו קליל ומבטיח: 'תראו מה קורא במעריב'. מה, אם כן, קורא מאז במעריב? עורכי הסקר פילחו את קהל המשיבים לארבע קבוצות אוכלוסיה, וזה מה שהעלו: בקרב המגדירים עצמם מסורתיים, מעריב נתפש הכי פחות ציוני (17% בלבד סברו שהוא עדיין ציוני; אפילו את הארץ וידיעות מיקמו מעליו) והם הציבו אותו בתחתית המדרגה; בקרב ציונים דתיים הגיע מעריב למקום שלישי מהסוף עם 23% (גרועים ממנו רק הארץ ו-ynet); בקרב חרדים הוא במקום הרביעי מלמטה (עם 15%, אחרי ערוץ 10, הארץ, ערוץ 2 ו-ynet); ובקרב חילוניים במקום ה-5 מלמעלה (עם 52%).
|
|
|
|
|
במרוצת השנים הבית חדל להיות בית – לא לקוראיו הנאמנים ולא לעובדיו. העובדים ספגו צמצומי שכר בזה אחר זה, והקוראים קיבלו עיתון שלא לו ייחלו. הציבור, שברובו מצוי במחנה המרכז-ימין השפוי, קיבל עיתון שמבטא קו שמאלני, פוסט-ציוני | |
|
|
|
גילוי נאות: כותב השורות הללו עשה את (כמעט) כל הקריירה העיתונאית שלו ב מעריב, במרוצת תקופה משמעותית בת למעלה מארבעים שנה. מעריב היה לי לא בית שני, אלא ראשון. נדרשו ויתורים אישיים רבים מספור, כדי לשמור אמונים לבית, למעריב. אבל המחויבות לא פסקה לאורך 24 שעות היממה (מזל שפעם בשבוע, באה שבת באה מנוחה), וכללה משימות שגבלו לעיתים בסיכון חיים ממש (למשל, נהיגה לבד ברכב פרטי, ללא ליווי, ממטולה לכיכר המוזיאון המרכזית בביירות, ולעיתים עד כביש ביירות-דמשק – אם כי, יש לציין, שהגיזרה אז הייתה שקטה וחיזבאללה טרם בא לעולם). התגמול לכל ההשקעה, הפיסית והנפשית, היה אז השכר ההוגן מאוד והיחס האנושי הנכון. ההנהלה והבעלים התייחסו לעובדים לא רק במונחים של כוח-אדם טכני, אלא ראו בהם בני-בית ב'משפחת מעריב'. אך במרוצת השנים הבית חדל להיות בית – לא לקוראיו הנאמנים ולא לעובדיו. העובדים ספגו צמצומי שכר בזה אחר זה, והקוראים קיבלו עיתון שלא לו ייחלו. הציבור, שברובו מצוי במחנה המרכז-ימין השפוי, קיבל עיתון שמבטא קו שמאלני, פוסט-ציוני.
|
|
יודקובסקי. קרא את רוח הזמן [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
העיתון ששש על כל ישוב ביו"ש, על כל בית בגולן, על כל אירוע נוסף של התיישבות והגשמת החזון של ארץ ישראל לעם ישראל, פנה עורף לכל העקרונות שהינחו אותו בימיו הגדולים, וניסה לחקות את עיתוני השמאל | |
|
|
|
אבל אם להודות על האמת, צריך לומר שהמפולת החלה כבר בשלהי שנות ה-70, כשהעורך המיתולוגי של הקונקורנציה דב יודקובסקי, ידע לקרוא את רוח הזמן ולהמציא יוזמות עיתונאיות גאוניות, שנועדו לעקוף את מעריב. למשל, הנחייתו שאין לפרסם בידיעות ידיעה עיתונאית שאורכה עולה על 150 מילה, ואין להדפיס משפטים ארוכים מ-8 מילים; או הפעלת משכתבים מחוננים שהפכו כל ידיעת זבל לפנינה עיתונאית, ועוד. המתחרה האליטיסטי לא דיבר בשפתם של בני הדור הצעיר והמוני העולים החדשים. הוא משום מה הסתפק בציבור קוראים מבוגר, ותיק, אשכנזי. הקפיאה על השמרים הולידה אז את הבדיחה העצובה שנשמעה במסדרונות כל אימת ששירת הסירנה של אמבולנס חלפה ברחובות בדרך לבית החולים: ברגע זה ממש מעריב מאבד עוד קורא, או לחלופין נולד עוד קורא לידיעות... וכך נמשכה ההידרדרות: פעם היו אלה השפה והעריכה הארכאיות של מעריב לעומת העכשוויות של ידיעות, ואחר כך באה ההתנערות הסוחפת מן הקו היהודי-לאומי לטובת אימוץ הנראטיב הפלשתיני השקרי. ה עיתון ששש על כל ישוב ביו"ש, על כל בית בגולן, על כל אירוע נוסף של התיישבות והגשמת החזון של ארץ ישראל לעם ישראל, פנה עורף לכל העקרונות שהינחו אותו בימיו הגדולים, וניסה לחקות את עיתוני השמאל. הדאגה הכנה והאמיתית מאין כמוה של העורכים והכותבים בעשורים הראשונים של העיתון לגורל המפעל הציוני ולעתידו, שלא מנעה ביקורת מתופעות שליליות אך עשתה זאת ביד אוהבת, בבחינת 'נאמנים פצעי אוהב', נעלמה לטובת מאמץ סיזיפי לחקות עיתונות אחרת – נשכנית, עוינת, פוסט-ציונית ולעיתים פרו-פלשתינית. בנוסף לכך נסחף מעריב אחר הסתלקות דור המייסדים לפרסומים בלתי אחראיים עד תום, בלתי מבוססים, בלתי בדוקים ומוצלבים מכל כיוון, שהיו בבחינת שקר וכזב. כותבי הכזבים הללו האמינו, כי תפקידם לעצב את המציאות בצלמם כדמותם, ולא רק לשקף אותה כמות שהיא. כך מאס קהל הקוראים במעריב, ברח ממנו וחדל לפרנס בכספו תפישה עיתונאית מעוותת. כך זה נמשך עד שהגיעה ההתרסקות הבלתי נמנעת.
|
מדהים כיצד לא תפס מעריב שהטיה חזקה שמאלה רק תוביל אותו אל עברי פי פחת. לכן נקלטו בו עובדים כמו האנרכיסט הפרובוקטור חגי מטר, סרבן שירות ידוע שנכלא בשל סירובו ללבוש מדי צה"ל, ואינו חדל מלהתעמת נגד חיילי צה"ל בבילעין, ואף קורא לעולם הנאור להחרים את ישראל בשל "זוועות הכיבוש"; או פעיל השמאל ומקורב לקרן החדשה יואב ריבק שאף הופיע בשמה בכנסת, שכתב בדף הפייסבוק שלו: "תדע כל אם עבריה: זו חבורת האפסים שמכנה עצמה 'ממשלת ישראל'"; או סגן עורך מעריב שי גולדן, שהתבטא אחר הטבח באיתמר: "החדווה בה אנשים מתקבצים סביב פולחן האבל על משפחת פוגל, היא כמו סדנת גיבוש לאומית לפני היציאה לסיבוב שפיכות הדמים הבא. רק בדם אנחנו מבינים". או הפרשן הבכיר בן כספית, שפרט למעידותיו הרבות בענייני אמת ושקר, סובל מאובססיה חריפה שעניינה תיעובו של ראש ה ממשלה, עד כדי התייחסות אליו בכל מאמר שני כאילו היה אחרון הבאסטונרים במחנה יהודה (ולא שאנו מחסידיו של נתניהו, אבל יש גבול להשפלתו של מי שהוא ראש הממשלה של כולנו); ועוד רבים אחרים שלא כאן המקום לפרט שמותיהם. עיתונאים שחלקם היו מתקבלים בברכה בבטאון החמאס 'אל ריסאלה', או ביומון אש"ף 'אל אייאם', גזרו על עיתונם מוות ידוע מראש. השאלה הייתה רק מתי זה יקרה. במעריב הצטרכו להבין שאי-אפשר לרמות את כל הציבור כל הזמן עם כותבים ועורכים הראויים ל'אל קודס' ו'אל פלשתין'. מעריב המתרסק לא הבין שני עקרונות שהבין בשעתו המייסד והעורך הראשון של מעריב ד"ר עזריאל קרליבך: האחד - שה עיתון אמור להיות ציוני, יהודי, לאומי; והשני - העיתון הוא מוצר צריכה שעצם קיומו תלוי בראש ובראשונה אך ורק ברצונם הטוב של קוראיו. ירצו יקנו, לא ירצו לא יקנו. קרליבך הבין זאת היטב. יום אחד הוא תקף במאמר מערכת בעיתונו מהלך מדיני מסוים של ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון. 'הזקן' השתולל מזעם, הזעיק אליו את קרליבך לשיחת מוטיבציה, ובמהלכה הלם באגרופו על השולחן: "מי שמנהל את המדינה זה אני ולא אתה, קרליבך". העורך המיתולוגי לא נבהל: "זה נכון, אדוני. אבל אתה נבחר רק פעם אחת בארבע שנים. אני צריך להיבחר על-ידי הקוראים יום-יום מחדש"... אם יבין מעריב המתחדש את העיקרון הזה, ויסלק משורותיו את השמאל הרדיקלי; יחזור למסלול שקול, אחראי ואמין; ויהפוך כלי ביטוי למאוויי הרוב הציוני בעם, יש לו עדיין סיכוי. אל תמהרו להספיד. אם יידע לחזור לדרך המלך, יש לו תקומה.
|
|
תאריך:
|
27/09/2012
|
|
|
עודכן:
|
27/09/2012
|
|
מנחם רהט
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ניר 1234
|
27/09/12 10:20
|
|
2
|
|
דרור5
|
27/09/12 10:34
|
|
3
|
|
עובד מעריב
|
27/09/12 10:59
|
|
4
|
|
חובשי כיפה
|
27/09/12 11:50
|
|
5
|
|
לינקולן
|
27/09/12 12:01
|
|
6
|
|
הצדיקה
|
27/09/12 13:09
|
|
7
|
|
רון1
|
27/09/12 13:44
|
|
8
|
|
ורד
|
27/09/12 13:44
|
|
9
|
|
הניה
|
27/09/12 13:52
|
|
10
|
|
אבי קול
|
27/09/12 14:23
|
|
11
|
|
מצפה לעוד נפילות
|
27/09/12 16:16
|
|
12
|
|
בקרוב ידיעות יסגר
|
27/09/12 16:23
|
|
|
|
שון 2
|
28/09/12 09:08
|
|
13
|
|
איר דקל
|
27/09/12 21:14
|
|
|
|
קישון
|
28/09/12 09:16
|
|
14
|
|
אהוד פרלסמן
|
28/09/12 02:07
|
|
15
|
|
בן עזוז
|
28/09/12 04:36
|
|
16
|
|
םהרבא
|
28/09/12 16:05
|
|
17
|
|
לסגור וזהו
|
28/09/12 16:06
|
|
פורום: מעריב - הקריסה
|
כתוב הודעה
|
|
שוב זה קרה. כנראה משהו באסרטיביות שלי. כך לפחות הנחתי בתחילתו של המשבר, עד שקלטתי (הרבה-הרבה מאוחר מדי ועם קילה 1), שלאסרטיביות אין שום קשר לעניין. זהו אותו כוח עתיק, קסום ולא מוסבר, שהכניע וממשיך להכניע אותנו עוד מימי קדם: אני גאה להציג במלואו את "כוחה של הסבתא"!
|
|
|
לאחרונה התפרסם דוח החינוך השנתי של ארגון ה-,OECD דוח המראה כי קצב גידול ההוצאה הלאומית לחינוך לתלמיד בישראל היה בין הנמוכים במדינות המפותחות בעשור האחרון. מנתוני הדוח מתברר כי בתקופת המשבר הכלכלי באירופה, שיעור האבטלה של חסרי השכלה גבוהה, היה גבוה יותר וכך גם פער ההכנסה. כך מתברר כי יותר ממחצית הצמיחה בתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) במדינות החברות ב-OECD קשורה ישירות לעליה ברמת ההכנסה בקרב בעלי השכלה גבוהה.
|
|
|
לאן עומדים להוביל את היהדות אנשי הארגון הרפורמיסטי "צוהר" אם וכאשר אנשיהם כדוד סתיו, יובל שרלו וחבריהם "יפסקו הלכות" וידרשו ב"דברי תורה" הזויים מליבותיהם, למדתי השבוע - בין כסה לעשור, מזעקת כאב של אב דתי מבירת ניו-זילנד, אוקלנד.
|
|
|
זמן לא טוב הוא ל עיתון שהיה "הנפוץ ביותר במדינה". אלפיים איש ואישה עומדים כעת בפני סכנת פיטורין ללא פיצויים, וללא תקווה של ממש למצוא מקום עבודה חדש. ודפי העיתון מלאים בסיפורי קינה: מאחרון כתבי המקומונים ועד בכיר הפובליציסטים מתגייסים ב מעריב לספר על אלפיים המשפחות שתיפולנה.
|
|
|
לשכת "הורדים" מס' 52 ברמת גן של בונים חופשים קדמונים ומקובלים במדינת ישראל אבלה על מותו של נשיאה לשעבר האח מרדכי (מוטי) בלזר ז"ל, אשר הלך לעולמו ב-23 באוגוסט 2012. מרדכי בלזר ז"ל הובא למנוחת עולם ב-26 באוגוסט בבית העלמין הישן בהרצליה, שם ספדו לו נציגת משרד המשפטים וראשי מסדר הבונים החופשים במדינת ישראל, חבריו וילדיו. עשרות רבות מחבריו הבונים החופשים נפרדו ממנו בטקס מרשים וייחודי.
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
|
רפאל בוכניק
מאז אסון ה-7 באוקטובר 2023, ניכר כי המושג "הפקרה" נחרת בשיח הציבורי כתיאור מצב המייצג את אשר פקד אותנו ביום המר והנמהר ההוא - קלות הבלתי נסבלת של ייחוס אשמת "הפקרה" לממשלת ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|