רעיון לפתרון זמני לפליטים שבקרבנו

הסוגיה של הפליטים בניגוד למסתננים שהם מהגרי עבודה הינה סבוכה ולא נראה כי ימצא פתרון מיידי ולכן הפך לדיון טעון, רווי בגזענות ובהסתה ושנאה עד השלכת בקבוקי תבערה על בתי הפליטים ובניסיון לגרוף הון פוליטי על חשבון קבוצות שהן ללא קול ואפשרות ייצוג. מה עושים עם הפליטים? שאלה זו צריך לשאול את עצמו כל ישראלי שחרד מכך.

סוף סוף גמרו לבנות את הגדר בין ישראל למצרים, נשאר עוד קטע קטן ובכך ייסגר הרמטית הגבול (נושא כאוב שהוחלט עליו הרבה לפני כן ולא בוצע משום מה) וכעת יש להתעקש ולא לתת לאף מסתנן לחדור ארצה.

הממשלה היא זו שלמעשה עד כה העבירה את הפליטים לדרום תל אביב ובכך ייצרה מצוקה ועליבות הן לתושבי השכונות והן לפליטים עצמם. כאשר קבוצות מסוימות, לאחר שחרורם ממעצר בקציעות, חיים זרוקים כנטל על תושבי דרום תל אביב, ללא יכולת לעבוד ולהתפרנס וללא בדיקת מעמדם - אם הם פליטים או שמא מהגרי עבודה- הם נמצאים במצב שבו אין להם אופק העלול להביא להתפוצצות ולתוצאות הרסניות.

יש להקשיב למשטרה ולמפכ"ל, דנינו, בתשומת לב על עמדתם האמיצה שיש לאפשר לפליטים לעבוד ולהתפרנס באין מוצא אחר בשלב זה. המשטרה יודעת על מה היא מדברת.

כל אלה שמדברים על להעיף אותם מהארץ לארץ מוצאם במקרה הרע, או במקרה הטוב, כליאה מסיבית של בין 10.000-20.000 איש במתקני כליאה שיוקמו, או העברת חוק שכל מסתנן יכלא ל3 שנים, כל אלה מעידים על פתרונות קצרי טווח שלא בטוח שניתן ליישמם והשאלה שנשאלת היא - ומה לאחר מכן?

פתרונות ביניים

ומה עושים בינתיים? לפחות עם הפליטים שבהחזרתם נשקפת סכנה לחייהם, צריך לחשוב קצת מחוץ לקופסה ומאחר שאת הפליטים שכבר הגיעו לא ניתן לגרשם והם לא ייעלמו מעצמם, צריך לתת פתרון. בשלב זה צריך למצוא פתרונות ביניים אשר העקרונות המנחים בהם צריך להיות:

א. פיזורם בארץ תחת מנגנון פיקוח הדוק.

ב. להפסיק עם ריכוזם, שכן זה אבי כל הרעה ומזמין צרות וחטאים.

ג. לאפשר העסקתם למחייתם.

כל זאת כאשר יודגש שהפתרון הוא זמני בלבד, כלומר הנחת היסוד לפליטים (ולא מדובר כאן במסתננים שהם מהגרי עבודה בהם יש לטפל אחרת) שבשלב זה לא ניתן להחזירם לארץ מוצאם ויש למצוא להם מקום על-ידי פיזורם וליישבם באופן זמני.

למשל, לבחון אפשרות לפיזור הפליטים בהתיישבות העובדת. הקיבוצים שהם אנשי הישוב בארץ נרתמו בעבר לא אחת למשימות בינלאומיות והפעם מדובר על חילוץ פליטים ממרכזי הערים החיים בצפיפות ובדוחק ובתנאים כמעט בלתי אפשריים. לעומת זאת קליטת פליטים באופן זמני, יש בה גם יתרונות לקיבוצים עצמם.

בעבר הלא רחוק וגם כיום, מי שיודע על תופעת המתנדבים בקיבוצים, הם לרוב צעירים יהודים ולא יהודים, אשר מגיעים מכל רחבי העולם לקיבוצים בישראל כדי להיות שותפים לפרק זמן מוגבל בעבודה בענפי הקיבוץ השונים. המתנדבים בדרך כלל מגיעים לישראל לתקופה קצרה של שניים עד שלושה חודשים ב"אשרת מתנדב", ומשתתפים בעבודה בכל ענפי הקיבוץ (כגון: תעשיה, חקלאות, שירותים, מטבח, גינון). המתנדבים מקבלים לרוב דמי כיס מן הקיבוץ של כמה מאות שקלים לרווחתם ומקבלים מגורים, מזון ופעילויות חברתיות אותם מספק הקיבוץ המארח בתמורה.

בתום תקופת ההתנדבות, תקופה שתקבע הממשלה, הבה נאמר שנה עד שנתיים, יוחלט מה ייעשה עימם, או שימצא פתרון להחזיר אותם לארץ מוצאם, או למדינות אחרות, או להשאירם תקופה נוספת, אך רק במעמד של זמניים ורק עד שימצא להם פתרון מחוץ למדינה.

היתרונות ברעיון זה הם: פיזור די מהיר של אוכלוסיית הפליטים, הקלה על מרכזי הערים, ומניעת תופעות שליליות, תוספת משמעותית של ידיים עובדות לכל מטרה. תמיד יימצא מבנה קיים וישן, או צריף למגורים ראויים לכמה פליטים בחדר גם בקיבוצים שהפכו ברבות הזמן לישובים קהילתיים.

רעיונות נוספים: לפזר אותם, בנוסף, במרכזי קליטה קיימים באופן זמני, או להקים מרכזי קליטה ייחודיים בפיקוח הראשיות עם רישיונות עבודה זמניים. אפשר להקים להם מודל של קומונה כלשהי. לפזר אותם בהסכמה זמנית גם במושבים ובישובים קהילתיים בדרום ובצפון, בקבוצות בודדות או כבודדים. כל אופן הכל יהיה זמני עד שתמצא כל דרך אפשרית להחזירם, אך המצב הנוכחי לא יכול להימשך.

צריך רק רצון טוב לפתור את הבעיה. לחוקק מספר חוקים לעניין זה, להקים מנהלת מיוחדת לעניין הפליטים, ויפה שעה אחת קודם כי המצב הקיים מזמין רק בעיות וצרות בהיבט הפנימי והחברתי ובהיבט הבינלאומי.