ויש בספר שקיקה רבה. נראה בעליל כי היא לא שבה משם כשם שהלכה, וכי רטטים של התפעמות כשל פעמונים מצאו בה משכן, חרישיים ואולי עשויים מנייר אך צליליהם מפליאים להדהד בתוכה, כאותו הד מופלא ובלתי נשמע שמשלחים כנפיהם של פרפרים. אין בי היומרה להקיף או לחקור את כל המוטיבים שבספר, גם לא לכתוב על השירה הסינית אשר ניכרת כאן בצניעותה, בחסכון המילים. שאם פעם כתב המשורר עומר כיאם את ה"מרובָּעַת" שלו בארבע שורות הנה כאן אנו קוראים שירה בשתי שורות. שירה, אמרתי, אבל הגיגים הם אלה, שהמטען הרגשי שבהם והריחוף שבתוך המילים וביניהן עושים אותם שירה.