"כנגד כל האויבים" - מותחן טוב

אברהם זהר בספרו "לוחמי קו המים והאש" נותן סקירה מעמיקה של מלחמת ההתשה בזירת התעלה בשנים 1967 עד 1970. ראשית יש לברך על ההחלטה להוציא ספר לתקופה שאינה כל כך פופולרית אפילו בקרב היסטוריונים צבאיים ובוודאי תקופה שגורמי הביטחון בישראל לא ששים לחזור אליה בערגה. הסיבות רבות כאשר אולי המרכזית בהן היא שהמלחמה כשמה הייתה מלחמת "התשה", לא מלחמת תנועה וכיבוש אלא מלחמה סטטית של חילופי אש מעמדות ומביצורים שבדרך כלל הילה אין בה.

ויש בספר שקיקה רבה. נראה בעליל כי היא לא שבה משם כשם שהלכה, וכי רטטים של התפעמות כשל פעמונים מצאו בה משכן, חרישיים ואולי עשויים מנייר אך צליליהם מפליאים להדהד בתוכה, כאותו הד מופלא ובלתי נשמע שמשלחים כנפיהם של פרפרים. אין בי היומרה להקיף או לחקור את כל המוטיבים שבספר, גם לא לכתוב על השירה הסינית אשר ניכרת כאן בצניעותה, בחסכון המילים. שאם פעם כתב המשורר עומר כיאם את ה"מרובָּעַת" שלו בארבע שורות הנה כאן אנו קוראים שירה בשתי שורות. שירה, אמרתי, אבל הגיגים הם אלה, שהמטען הרגשי שבהם והריחוף שבתוך המילים וביניהן עושים אותם שירה.

מלחמת יום הכיפורים השאירה את חותמה על הצבור בארץ ובראש ובראשונה על משפחות הנופלים וחבריהם. אחד מחללי המלחמה בחזית הדרום היה מפקד טנק בשם אברהם רוזנברג שנפל ביום השלישי למלחמה בהתקפה על גשר הפירדאן בעת שהצטרף מיוזמתו להסתערות של גדוד טנקים שלא היה שייך אליו. במהלך ההסתערות נפגע ונהרג יחד עם שאר חברי צוות הטנק שעליו פיקד.

אני מדינה בלי צבא

מחברת הספר היא חניתה הלוי, ושמו של הספר: "דרקוניאריה ואנשי החלל". אודה שהתקשיתי לבטא את המילה הראשונה של שם הספר, עד שלבסוף הגיתי אותה בשתי מילים: דְרַקוֹנֵי-אַרְיֵה.