בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הייתכן שבלוחות השבורים היו אותיות שלא הופיעו בלוחות השניים? אם כך, בהר סיני התרחש מעין גירוש שני מגן-העדן
|
סטיבן פריי. פניו מזכירות את אמנון דנקנר
|
|
|
|
|
מילים אינן רק פוחלץ של המציאות
|
|
|
|
כה גדול כוחן של האותיות שכן נמסרו לנו, עד כי העדפתי להישאר בבית עם גיבור ספרותי מיוסר-תבונה ומחובט-נפש של סול בלו, במקום לחגוג את ראש השנה | |
|
|
|
|
בין היום והלילה יש חוזה הסגרה של האור, אך האור מעדיף להתאבד כל יום מחדש ובלבד שלא להשתעבד למלכוּת השחוֹר. בין המציאוּת והסִפרות, לעומת זאת, אין חוזה הסגרה, משום שהקוראים משתעבדים מרצונם (החופשי כביכול, ואף כביכוליים) למלכוּת השחוֹר של האותיות. למעשה, אני תוהה אם שערי שחור מרוב קפאין או משום שהוא שורץ אותיות, אלה שידועות לנו ואלה ש... האם זה ייתכן? הייתכן שלא כל האותיות נתגלו לנו, וזהו סוד אי-התאימות בין העולם למילים? (אי-תאימות שעליה רומזת המילה 'המילה', שהיא היפוכה של 'הלימה'). הייתכן שבלוחות השבורים היו אותיות שלא הופיעו בלוחות השניים? אם כך, בהר סיני התרחש מעין גירוש שני מגן-העדן. שהרי אם במעמד ההר נשללו מאיתנו חלק מהאותיות - נשללה עימן האפשרות להרמוניה גן-עדנית בין העולם והמלל. אינני יודעת אם תורת הסוד גורסת את האפשרות הנ"ל, אך ברור לי שהאותיות שכן נמסרו לנו, כוחן עצום והן יכולות לדחוק אדם מתוך חייו. הנה דוגמה של מה בכך. בערב ראש השנה עמדתי בדלת ביתי מלוּבשת לבן עם עוגת דבש שאפיתי, והנה חלף בי כֶּסֶס, הרהורון-לב הנחמץ אל מזח האי-אפשר: חבל שאינני יכולה להישאר בבית ולהמשיך לקרוא ב'הרצוג' של סול בלו. אומנם קראתי את הספר אי-אז, אך לאחרונה שרבבתי אותו בשיחה וזה עורר בי חשק לרעות שוב בכר התודעה הפורה של הגיבור, פרופסור יהודי מבולבל אך חריף, חולמני אך מפוכח, המצוי במשבר גירושים משפיל אך נחוש לא לשקוע בצער. "האם צער הוא סוג של עצלות?", הוא תוהה. ואני תוהה אם חשק-העוועים שלי להישאר בבית עם גיבור ספרותי מיוסר-תבונה במקום לחוג את ראש השנה היה מתקבל בהבנה (הוריי היו מעדיפים שאבשר להם שאני ילדה מאומצת). אם לא אגיע לעיקר, יגיע העיקר אליי. והעיקר הוא הסדרה 'כוכב המילים' בכיכובו של סטיבן פריי הבריטי (פניו מזכירות את אמנון דנקנר, אך באירוניה העצמית ובסקרנות הוא דומה יותר ללונדון וקירשנבאום). סדרה זו מתחקה אחר תולדות הכתב מהפיניקים (שהמציאו את הא"ב) ועד הפינוקים (ספר מוחשי אך אינטרנטי שהקוראים יכולים להוסיף לו תוכן; כמה טרחנית היא הקִדמה כאשר אינה עסוקה בלהיות מסוכנת ואכזרית). לא תמיד הסדרה מחדשת לנו, הרי די ידוע שלא גוטנברג המציא את הדפוס אלא הסינים. אבל סטיבן פריי שוקק נלהבוּת, מקפץ בין מגילות קומראן, סופרים וחוקרים, וקשה שלא להצטרף למסע שלו, העשוי בחינניות מוקפדת. ובעודי ישובה אל שולחן ראש השנה, מילותיו של 'הרצוג' שכבו לְמַעֲצֵבָה. כי מילה חכמה שאין קוראים בה, הולכת חֲשֵׁכִים וְאֵין נוֹגָה לה. לך תסביר למילה שהיא רק פוחלץ של החיים, ולא החיים הם פוחלץ שלה. לך תסביר את זה לי.
|
תאריך:
|
03/10/2012
|
|
|
עודכן:
|
03/10/2012
|
|
חגית כהן
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
יהוידע
|
3/10/12 12:13
|
|
2
|
|
יהודה הר
|
4/10/12 12:44
|
|
|
|
כאילו דא
|
4/10/12 19:28
|
|
3
|
|
אורי מן
|
17/01/13 18:50
|
|
בספר "דבר זיכרון" מתייחס הסופר הרוסי ולאדימיר נאבוקוב לשני המעברים הגדולים ביותר בחייו של אדם - הלידה והמוות, כנצחים של אפלה. לדבריו:" קיומנו אינו אלא סדק צר של אור בין שני הנצחים האלה ואף על-פי ששניים אלה תאומים זהים, ישקיף האדם תמיד על התהום שלפני הלידה ביתר שלווה מאשר על זו שלקראתה הוא מתקדם...".
|
|
|
חול המועד כבר כאן ומבשר שהחגים אוטוטו נגמרים ואיתם גם השידורים החוזרים והספיישלים שמריחים מחלטורות זולות. בהשפעה ישירה מהאחות הגדולה באמריקה, גם בארץ מתייחסים לעונת הסתיו כנקודת השקה ללוח שידורים חדש. למרות מצבה העגום של תעשיית הטלוויזיה המקומית שעלול להידרדר עוד יותר בחודשים הקרובים עם האיום המתמיד על סגירת ערוץ 10 והמשבר הכלכלי, הצליחו זכייניות ערוץ שתיים ורשתות הכבלים והלוויין לייצר יבול נאה של תוכניות חדשות ועונות נוספות לסדרות מצליחות. בתקווה שהחורף הנוכחי יהיה עתיר ממטרים כמו קודמו, כל התוכניות שיהיה שווה להיצמד בשבילן למרקע בערב גשום:
|
|
|
בובת העץ השובבה, פינוקיו, גיבורת ספר הילדים הקלאסי והדמות שעליה גדלו דורות של בני-נעורים בעולם כולו, זוכה בימים אלה לעדנה מחודשת. להרפתקאותיה של הבובה, שאת עלילותיה גולל הסופר האיטלקי קרלו קולודי לפני 129 שנה, מתווסף עכשיו גם לחן מלודי מופלא של הקומפוזיטור האיטלקי פינו וורטיס, שאותו פגשתי בפרוס חג הסוכות בבודפשט. היה זה במסגרת מסע הסברה שעורך המלחין ברחבי הגלובוס כדי לעשות נפשות למנגינה הערבה שלו, שתודות ליוזמתו כבר תורגמה ומושרת ב-13 שפות, ועוד היד נטויה.
|
|
|
מה עושה בעלים ומו"ל של עיתון כשהוא מבקש להביא לידיעת הציבור את דעתו בנושא מסוים? בשנים שניווט את ספינת הדגל של העיתונות האמריקנית, ה"ניו-יורק טיימס", לא הרבה ארתור אוקס סולצברגר (שהיה מוכר בכינויו מילדות פאנץ') להתערב ישירות במתפרסם בעמודי העיתון. כשחש צורך עז להשמיע את דעתו, שיגר לעתים מכתב למערכת בשם עט. תחת הפסבדונים "א' סוק, ניו-יורק", נהג מדי פעם המו"ל להעיר הערות קצרות לנושאים שעל סדר היום.
|
|
|
"להפתעה", נוהג לומר יעקב עמידרור, "יש נטייה להיות בלתי צפויה. אפילו שהתכוננת לכל התרחישים והאפשרויות, תמיד יהיה משהו שלא חשבת עליו". היועץ לביטחון לאומי מבין משהו בהפתעות, כמי שבין היתר עמד בראש יחידת האיפכא מסתברא באמ"ן.
|
|
|
|
|
|
אלי אלון
תלמה חתומה על שירים רבים שהפכו לקלסיקות בתרבות הישראלית ונמנית עם יוצרי פס הקול המוכר והאהוב על רבים מילדי ישראל בעבר ובהווה
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
|
ראובן דינור
כאשר צבא מוקם להגן על אזרחי המדינה בהגדרתו וזו מטרתו העיקרית, אינו יכול שהגנה זו תיסדק והאזרחים עליהם הוא מגן יחטפו ההגנה היא באחריותו ושומה עליו כגוף מבצע למנוע חטיפת אזרחים
|
|
|
יעקב אחימאיר
ישראל נמנעת מהכרה ברצח העם הארמני, למרות ששליש מבני הארמנים נרצחו האירוע האסוני שפקד את העם הארמני במלחמת העולם הראשונה לא יוזכר בנוכחות נציג רשמי של ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|