צלילי פעמוני הבחירות מתגלגלים בחלל בעוצמה רבה, עוד לפני שההכרזה הרשמית הושמעה. נציגי אינסוף המפלגות שהתפצלו כאמבות למפלגות זעירות של שלושה-ארבעה נציגים, כבר שואגים ברמה על הסיכויים הענקיים שיש למפלגות שלהן ש"הציבור", לדבריהם, מעוניין בהן בטירוף. ביבי לא צריך להכריז על בחירות. הרפש שהוא זורק על ברק, בן-זוגו וחברו האינטימי בשנתיים האחרונות, מדבר בעד עצמו.
ביבי פתח את הקמפיין לקראת מה שנראה לו שתהיה הקדנציה השלישית שלו, במסע השמצות מפתיע (למי שלא מקורב לאינפורמציה הפנימית) נגד אהובו, בן-בריתו וחברו לחזון להתקיף את אירן. מכל "ידידיו", מוקיריו וה"מקורבים", יחסיו עם ברק היו בשנתיים האחרונות - לפחות במה שיכולנו לראות בעיניים אנושיות רגילות - זוגיות מפוארת, התאמה חריגה, מסירות האחד למען השני, אינטימיות שאין כמותה, הבנה ובנייה משותפת של חלומות-גדולה שרבים ידעו איך היא תתרחש אבל לא איך היא תסתיים. האהבה והמשיכה הזוגית נראו יוצאות דופן עד שמשהו נפגם בזוגיות הזו וטיפול זוגי כבר לא יעזור.
נתניהו מאשים את ברק ראש ה
ממשלה יודע שבקמפיינים המתקרבים הוא יותקף בין השאר על חבלה ביחסי ישראל-ארה"ב. ביבי יואשם על-ידי כל המפלגות כי השתחצן כאילו לפחות ישראל היא אמריקה ולא להפך, על כך שקלקל יחסים עם נשיא ארה"ב אובמה. על כי הוא מתערב במערכת הבחירות באמריקה, בגלוי ובלי להסס, כאילו ברור לכולם שאובמה לא ייבחר לנשיא הבא. השחצנות הביביסטית בלטה לאורך הקדנציות המקבילות של ביבי ואובמה. לבבו של ביבי גבה מחודש לחודש והוא האמין כי הוא קינג ביבי, כמו שכינה אותו "מגזין טיים". ומכיוון שקינג ביבי חושש כי אולי, חלילה, אובמה הוא שייבחר לקדנציה הבאה, הרי הגיע הזמן להוריד מעצמו את האשמה הברורה לעולם כולו של חבלה ביחסי ישראל-ארה"ב ויחסים גרועים עם הנשיא.
עבור קהל הבוחרים הישראלי, ולפי המסורת של לספר מעשיות בתקופת הבחירות ו"לעבוד" על הציבור, מן הראוי להציג לפני הקהל ה"תמים" כי ביבי בכלל לא קשור ליחסים הגרועים עם ארה"ב, ומי שאשם פה הוא ברק, בן-זוגו (לשעבר?), שגרם לכך שיחסי ישראל-ארה"ב עכורים בתכלית (מה שלא היה ולא נברא).
לצרכי הבחירות המתקרבות תמיד טוב למצוא אשמים. למשל - ברק. ללכלך אותם ולהלבין את דמותו של ביבי נתניהו. מכיוון נתניהו מאשימים את ברק גם בסירוב לוותר על מיליארד שקל מתקציב הביטחון. בקיצור, ברק אשם גם בכך שאין תקציב, שהמצב הכלכלי קשה והמחירים והמיסים עולים, וכאמור גם בעניין אובמה.
הלכלוך המאפיין תקופת בחירות לא חדש לנו. זה לא חדש גם במדינות אחרות. גם זוגיות מאושרת שמשנה כיוון לא הומצאה על-ידי נתניהו. אבל תודו שהלכלוך במקרה זה מפתיע, דוחה ומבשר, כמו הנחליאלי, את הסתיו, מערכת בחירות בשיניים חשופות, בצחצוח חרבות, בזיהום האוויר, בכיעור, בשנאה ובגועל נפש.
מערכת בחירות לוהטת זו תהיה מערכת בחירות מעניינת וסוערת. קרבות רציניים בין אלף מפלגות קיקיוניות ובקושי שתי מפלגות "גדולות", הפצצה באירן, להתקיף או לא להתקיף? צדק חברתי בגלגול הזה או לכשיבוא המשיח? זכויות היתר של עשירי ישראל בתמיכת ראש הממשלה - עד מתי? מדינת המחירים בשמיים - עד מתי? שחיתות שלטונית וחינוך ברמה נמוכה - למה? זכויות היתר של החרדים שחיים על חשבון המדינה ולא משרתים בצבא - למה? מדיניות רווחה או מדינת בעלי ההון אלופי התספורות?
והשאלה הגדולה: האם בישראל בבחירות האלה יחליפו את השלטון כמו שעשו בכל ממשלה מכהנת באירופה ובמזרח התיכון, או שהישראלים המקטרים למרות כושרם להפגין ולמחות, ימשיכו להתנהג ככבשים כנועות, אשר בשבילם מה שהיה הוא שיהיה ויאמצו את המשפט העלוב: "זה מה יש"?
