ראש העין היא אחת הערים בישראל, אשר בהיותה סמוכה לכפר ערבי, "סובלת" מן הסתם מקולות המואזין. סובלת? וואלה, כן. ממש. בואו נעשה סדר בדברים. המואזין קורא את קריאתו במשך 3-2 דקות, 5-4 פעמים ביום, לזמן קצר וקצוב. הוא מרוחק, שומעים אותו בקושי, רק כשממש שקט, בדרך כלל, אם קמים ב-4 בבוקר כשהכל שקט מסביב (ובראש העין, 4 בבוקר זה בערך הזמן היחיד שנורא שקט). רוב הזמן לא שומעים כלל את המואזין.
מסיבות הקריוקי הקולניות של ראש העין אינן מאפשרות לשמוע את המואזין. או שיחה בתוך הבית, או את הטלווזיה או את הרדיו. יש בעיות הרבה יותר בוערות, מבחינה אקוסטית, בראש העין, ממואזין שמצוי מעבר לכביש 5, והוא לא תמיד סימפטי כי הוא קצת מרים את הווליום, אבל זאת בדיוק הנקודה. המואזין קורא בקול מוגבר, במידה מסוימת. איכשהו המואזין אינו מגיע לקרסוליים של זמרי הקריוקי בחצרות הבתים הפרטיים בראש העין, ככל שמדובר בעוצמת הדציבלים. לגבי המואזין, אנו לפחות יודעים שהוא קורא בקול 5-4 פעמים ביום בלבד, בשעות קבועות ולזמנים קצובים.
בכל הכבוד, המואזין שקריאתו נמשכת לכל היותר, וגם זאת הפרזה, 3 דקות, לא באמת מפריע לך לנהל שיחה. גם אם אתה רגיש מאוד לרעש וקול המואזין אינו מאפשר לך לנהל שיחה טלפונית בזמן קריאתו, כל שעליך לעשות הוא להמתין 3 דקות בדיוק, וזה עובר. למעשה, אתה יכול לשבת בביתך ערב שלם, לנהל שיחה פנים-ביתית, שיחה טלפונית, שיחה פלאפונית, אתה יכול לקרוא, אתה יכול ללמוד. מידת והיקף ההפרעה של המואזין מסתכמים ב-3 דקות בזמנים קצובים וקבועים ביום.
גם אם יש לך ילד קטן, המואזין לא אמור להפריע לך להרדים אותו. קריאת המואזין נמשכת 3 דקות לכל היותר, ואין ילד שלא ילך לישון בגללו. אין סטודנט שלא ילמד למבחן בגלל המואזין. 3 דקות. אין בעל מקצוע חופשי שלא יבצע את עבודתו בשל המואזין. אין רואה חשבון שלא יסיים להגיש דוח, אם משרדו ממוקם בביתו, בשל המואזין. אין עורך דין העובד מביתו - וכיום רבים עובדים מביתם, שלא יוכל לכתוב צו מניעה דחוף למחר בבוקר בגלל המואזין - 3 דקות.
המואזין מהווה מטרד רעש קל-ערך וזניח. לעניות דעתי - כשהוא לא מפריז בדציבלים, יש בקולו משהו ערב ואף שובה לב. אלא אם אתה ממש שונא ערבים כך שכל דבר שקשור אליהם מעורר בך צמרמורת. כמטרד רעש, המואזין הוא מטרד זניח וחסר חשיבות. ובכל זאת, כל זה לא מנע מ
משה סיני להתייחס למואזין כאל מטרד הרעש היחיד בראש העין.
5-4 שעות של רעש נוראי משה סיני, אשר אני מתקשה להבין כיצד הוא יכול לנהל את ישיבות מועצת העיר עם כל הקריוקי מסביב, יצא במלחמת חורמה נגד המואזין.
זה כולל התכתבויות נמרצות עם המשרד לאיכות הסביבה, ומשלוח תכוף של הודעות לעיתונות (שהרי פעולותיו נגד צלילי המואזין מפורסמות במספר עיתונים), ודרישה מראש עיריית כפר קאסם, נאדר צרצור, "לעשות משהו" ואפילו (כך!) לדווח לו באופן "שבועי" (כך!) "מה נעשה בנדון (כפי שניתן לקרוא על כך בכתבה בידיעות אחרונות, ושימו לב לתגובה 59 לכתבה). משה סיני מרעיש את הארץ, ופונה למשרדי ממשלה ולחברי כנסת כדי ש"משהו ייעשה".
בואו נודה על האמת, ככל שהמואזין מהווה מטרד רעש, מדובר במטרד קל-ערך, שאינו משתווה להיקף ולעוצמת מטרדי הרעש שמיוצרים בידי יהודים בתוככי ראש העין. "מטרד הרעש" של המואזין מעולם לא מנע ממני להתכונן לבחינה באוניברסיטה, לכתוב צו מניעה דחוף במסגרת עבודתי המשפטית, לקרוא, לצפות בטלווזיה, או לנהל שיחה טלפונית ולשמוע מה הצד השני אומר. כן, המואזין עוצמתי אבל זה עובר אחרי 3 דקות.
לעומת זאת, שורה של מטרדי רעש שמבוצעים בידי יהודים בתוככי ראש העין אינם מאפשרים לקיים שגרת חיים - המדובר במסיבות קריוקי קולניות, אשר כמותן מתקיימות בתדירות ממוצעת של 5-4 פעמים בשבוע, כאשר - שגרתן של מסיבות קריוקי אלו היא שאדם אחד מזייף, או אפילו שר (בקול לא ערב), וכל השכונה אנוסה לשמוע, לרוב גם אם סוגרים את החלונות, התריסים, הרשתות והדלתות, ומפעילים את כל מערכות המיזוג האפשריות בבית. עדיין הקירות רועדים מהבומים והבאסים. מדובר במסיבות קריוקי שכל אחת מהן נמשכת 5-4 שעות, מסיבות שנמשכות אל תוך הלילה, ולמעשה מסיבות שמשתקות את פעילותו של האזרח למשך ערב שלם.
חמור מכפייה דתית היום החלטתי לעשות כברת דרך ברגל בתוככי ראש העין, בשביל הספורט והאוויר הצח, רק כדי לגלות כי בארבעה מקומות שונים, בו-זמנית, התקיימו מסיבות קריוקי קולניות. מסיבות שהן למעשה אלימות אקוסטית ברוטלית כלפי הסביבה (שלא לדבר על ארבע מכוניות שנסעו בדרך משה דיין, בבחינת דיסקוטק על גלגלים, ובזה נתקלתי במשך 2 דקות של חציית הרחוב).
האם עלה בדעתם של זמרי/זייפני הקריוקי שמישהו אינו רוצה לשמוע אותם? האם לא ניתן לקיים מסיבה פרטית למספר חברים באוויר הצח בחצר, בלי מכשירי הגברה? האם זייפני הקריוקי ובריוני הרעש באמת משוכנעים שבתי אב שלמים, ברדיוס של מאות מטרים ואף קילומטרים מהם, מעוניינים לשמוע את הזיופים שלהם?
מדובר בכפייה ברוטלית, פי אלף יותר מהכפייה הדתית, שאינה מגיעה לרמת ברוטליות שכזו. אף אחד עדיין לא דחף נרות שבת לתוך ביתי, לא אנס אותי לעטות כיסוי ראש, ולא כפה עלי ללכת בשרוולים ארוכים, אפרופו הכפייה הדתית שהמלחמה בה כל-כך טרנדית.
עם זאת, 5 פעמים בשבוע בממוצע אני אנוסה לשמוע זיופים, לא משנה עד כמה אני סוגרת את החלונות, התריסים, הרשתות, הדלתות, ולא משנה כמה מערכות מיזוג אני מפעילה כדי לעמעם את הרעש. עוצמת והיקף הכפייה האקוסטית שעיריית ראש העין מעודדת במחדל, חריפים פי כמה מאותה כפייה דתית שעל בסיסה מפלגות שלטוניות קמות ונופולות (ראה ערך שינוי של טומי לפיד ז"ל). איש לא אנס אותי לשמור כשרות, ואף אחד לא גרר אותי בכוח למקווה. אבל למקווה הקריוקי אני נגררת בעל-כורחי מדי ערב, לפחות 5 פעמים בשבוע בראש העין.
לא חופשי בראש העין מסיבות הקריוקי, להבדיל מהמואזין המסכן שמר משה סיני נתלה עליו כמקור כל הצרות של תושבי ראש העין, יכולות לקלקל ערב שלם. אם יש לי בחינה בשבוע הבא, לא אוכל ללמוד אליה, אם חמישה זייפנים יחליטו שהשבוע תורם הם לזייף. חשוב להבין שמסיבת קריוקי אחת שמתקיימת בחצר וילה אחת, נשמעת בבתים ברדיוס של קילומטרים משם. כלומר מאות בתי אב לא יכולים לעסוק בענייניהם מעוצמת הרעש. מסיבת קריוקי יש בה פוטנציאל לסיכול תוכניות של ממש, כי היא נמשכת על פני ערב שלם, כי עוצמתה גבוהה פי כמה מקול הענות החלושה של המואזין (ביחס לעוצמת מסיבות הקריוקי - קולו ה"חזק" של המואזין הוא כמעט לחישה), וכי היא ספורדית ומתקיימת בשעות בלתי צפויות.
אם אתה בעל מקצוע חופשי כגון עיתונאי, משפטן, עורך דין, רואה חשבון, והכנסתך החודשית והשנתית נשענת על קיום התחייבויות חוזיות כלפי לקוחות - אתה יכול לשכוח מלקוחות. רואה חשבון לא יכול להכין דוחות ללקוחותיו בראש העין, מסיבות הקריוקי יכולות לתפוס אותו באמצע, ולשתק את פעולתו לימים שלמים. רואה חשבון שמנסה לכתוב דוחות בזמנים האקוטיים - מרס, אפריל, מאי, יוני, יולי, לא יוכל לעשות כן. עורך דין בראש העין אינו יכול להתחייב בפני לקוחו לטפל בצו מניעה דחוף או בכל פעולה משפטית דחופה אחרת, כי מסיבת קריוקי יכולה לתפוס אותו באמצע. עיתונאי בראש העין אינו יכול להתחייב בפני עורך העיתון שלו לכתוב חדשות, והדבר הכי "בוער" שעיתונאי בראש העין יכול לכתוב עליו זה ארכיאולוגיה או היסטוריה. שום דבר לא יקרה אם הוא לא יגיש כתבה בזמן.
בראש העין אינך יכול להיות בעל מקצוע חופשי. בראש העין אינך חופשי - אתה אנוס בכפייה להשתתפות במסיבות קריוקי, שמפריעות פי כמה לתושבים בעיר מאשר המואזין המסכן שלא שומעים אותו בכלל, בגלל הקריוקי. אני חושבת שאנשי הדת האומללים בכפר קאסם אינם מצליחים לישון בגלל הקריוקי שמגיע מראש העין, וזו הסיבה שהם צועקים בקול - הם פשוט הפכו חירשים;
היטפלות קטנונית וגזענות הגיעה העת לשים מראה אל מול עיני ראש העיר ולהציג את העובדות כהוויתן, ולא את הדמגוגיה הגזענית של ראש עיריית ראש העין משה סיני - אם ישנה עיר מאחד הצדדים של כביש 5 המייצרת מטרדי רעש סדרתיים - זו ראש העין, לא כפר קאסם. כן, גם המואזין יכול למתן את עוצמת הווליום, אבל זו התופעה האקוסטית האחרונה שזקוקה לטיפול. מטרדי עירך קודמים, ועולה השאלה מדוע ראש העיר משה סיני אינו מטפל בהם? גזענות לשמה.
לא ייתכן שרעש בזמנים קצובים ומדודים, שמגיע מרחוק, ושאין בו כל פוטנציאל לפגיעה באורח חיים תקין או סיכול תוכניות, מפריע לתושבי נווה אפק, גבעת טל, פסגת טל, פסגות טל, או העיר הוותיקה, יותר מאשר מטרדי רעש בלתי צפויים בשעות שונות, שנמשכים על פני שעות ומסבים שיבוש של ממש באורח החיים עד כדי אי-יכולת להיות סטודנט בראש העין או לעסוק במקצוע חופשי כגון עיתונות או עריכת-דין מן הבית.
את ההתעלמות של מר משה סיני מהמואזינים הרבים בתוככי ראש העין, כל אותם זייפני קריוקי שהופכים את החיים לגיהינום, לעומת ההיטפלות הקטנונית שלו דווקא לרעש המואזין שהוא אחרון דאגותינו - כי הוא רחוק, ועל כן מעומעם, שלא לדבר על היותו מידתי וקצוב בזמנים, ניתן להסביר רק בשנאת ערבים ובתחושת גזענות והתנשאות עליהם. רק מי שנפשו נוקעת מאיסלאם או ערבים יכול להיות מוטרד כל-כך מן המואזין בשעה שהוא אדיש עד שווה-נפש למטרדי רעש קשים פי כמה (המבוצעים בידי יהודים) - בעירו הוא.
