את מירב תשומת הלב משך הקו האדום שראש ממשלתנו שירטט על דף לבן בנאומו בעצרת האומות המאוחדות ואשר הדיו התפשטו ברחבי העולם. לא מעטים לגלגו על ה"הצגה" שהוא ערך, אך הדבר החשוב יותר היה הצפי הרב לנאום בפרט בקרב המתמודדים לנשיאות ארה"ב והעניין הרב שגילו בתוכנו מנהיגי העולם. התכונה לפני הנאום והתגובות אליו הראו את מידת חשיבותו של ראש ממשלת ישראל וכמובן מדינת ישראל במארג האסטרטגי העולמי.
לקו אדום זה חשיבות רבה בהיבט האסטרטגי של מדינת ישראל. לעומת זאת שר הביטחון,
אהוד ברק, מתח בימים אלו "קו אדום" המתייחס לרשות הפלשתינית ובו נאמר כי אם, תוך זמן סביר, לא יחל מו"מ ענייני בינינו וביניהם על גורל יהודה ושומרון, הרי על מדינת ישראל לפעול באורח חד-צדדי לקביעת גבולות המדינה באזורים אלו ולקביעת ההתייחסות לתושבים הפלשתינים הגרים שם.
קו אדום זה הוא בגדר מהלך טקטי בלבד, אך חשיבותו לקיום המדינה עולה על הקו האדום שמתח ראש הממשלה כלפי פיתוח פצצת אטום באירן.
רוב יהודי אני גורס כי הביטחון האמיתי של מדינת ישראל הוא בהיותה מדינה יהודית בעלת רוב ברור של לפחות 75% יהודים מתוך כלל תושבי המדינה. כך היה בעת קום המדינה וכך המצב גם כיום בגבולות 67'.
אם נוסיף למניין תושבי המדינה גם את הפלשתינים שחיים ביו"ש נגיע ליחס של 60%;40%. במצב זה, לפי הלך הרוחות כיום בדעת הקהל העולמית, יוכל המיעוט בארצנו לדרוש "זכויות מיעוט" (שפה, תרבות, היסטוריה וכו') כפי שדורשים כיום בחבל קוסובו, צ'צ'ניה, אצל הכורדים, הקטאלונים, הבאסקים, הצרפתים בקוויבק שבקנדה ובעוד מקומות אחרים. מאחר שרוב מוחץ של תושבי המדינה רוצים לשמר את אופייה היהודי, הרי עלינו לעשות מאמצים בכדי לשמור על הרוב שקיים כיום במדינת ישראל על-ידי "הקטנת" המיעוט לשיעור סביר.
הדרך הסבירה והמעשית ביותר היא מתן עצמאות מדינית לאותם הפלשתינים החיים בתחומי יו"ש ואשר גריעת מספרם מכלל תושבי המדינה ישמור על יחס של 75%;25% יהודים לעומת אחרים.
מאז שנחתם
הסכם אוסלו נעשו מספר ניסיונות רציניים להגיע להסדר הגיוני ומניח את הדעת עם הרשות הפלשתינית, אך כולם כשלו. בשנים האחרונות אנו אפילו חוזים במצב שהרשות הפלשתינית נמנעת מלנהל עימנו משא-ומתן.
קביעה חד-צדדית של גבולות מבלי להיכנס עכשיו לניתוח הסיבות והגורמים לכך, שר הביטחון מציע לדלג על שלב המו"מ ולקבוע חד-צדדית מהן הגבולות הרצויים לנו, ומיתר השטח לסגת בשלבים תוך כדי פינוי ישובים שנמצאים שם.
יש יתרונות רבים למהלך כזה וישנם גם חסרונות. הדוגמה של הנסיגה החד-צדדית מחבל עזה היא עדיין בוויכוח ציבורי, כאשר חלק רואים בכך מקור רציני לצרותינו וחלק רואים בכך מהלך חכם מאוד. כמובן שזה תלוי בתכנון ובאופן הביצוע. אני חושב שמהלך כזה הוא חיוני מאוד למדינתנו וכל דחייה בביצועו עשויה להיות בכייה לדורות.
ראשית לכל יש לקבוע, בפורום רחב שיכלול מומחים מכל תחום, את התוואי באופן שיכלול מקסימום רצף דמוגרפי יהודי עם מינימום של סיפוח פלשתינים (דבר שהוא כנראה בלתי נמנע). אם למשל הכללת ישוב עם רבבת מתיישבים יהודיים דורשת גם מתן אזרחות ל-5,000 פלשתינים, הרי, לדעתי, יש לוותר על הכללת היהודים ולהימנע מתוספת חמשת אלפים "זרים".
לאחר קביעת התוואי תוך התחשבות בגורמי ביטחון ותשתיות, יש ראשית לכול, לבנות במהירות
גדר הפרדה בתוואי שנבחר. אני גורס שאת התוואי שנבחר יש לקבוע במסגרת חוק כך שיהיה מוגן בפני עתירות לבג"ץ.
עם השלמת הגדר יש, בתיאום מירבי אפשרי עם התושבים, להתחיל בפינוי ישובים מבודדים ומרוחקים והעברת השליטה בשטחים שהתפנו לרשות הפלשתינית.
מובן שמיד עולה השאלה כיצד מדינת ישראל תגן על תושביה מפני ירי והתנכלויות אחרות מצד הפלשתינים. ניסיון עשרות שנות קיום המדינה הראה כי רק כוח ההרתעה של צבאנו הביא לשקט בגבולות. כך יהיה עלינו לפעול גם הפעם. אם נגיב בנחישות ונגבה מחיר כבד על כל פעולה אלימה, החל מזריקת אבן ועד טיל, הרי יהיה שקט בגבולנו. אם לא, השקט לא ישרור גם אם נמשיך לשלוט ביו"ש.
אני מאמין שבהצגת העניין בצורה נאותה אנו גם נזכה בדעת קהל חיובית, בעיקר באירופה וצפון אמריקה. מעיון בהצהרות שונות של מנהיגי המפלגות, בהזדמנויות שונות, ניתן להבין כי מהלך כזה תואם את עמדות כל המפלגות הציוניות, מלבד האיחוד הלאומי מימין ומר"צ משמאל. דהיינו: כ-70% מתושבי המדינה.
בידודה של אירן חזרה לנושא אירן. מאחר שמתברר שהנשיא אובמה, בשום מקרה, לא יפעיל כוח צבאי למניעת פיתוח נשק גרעיני באירן וסביר להניח, לפי המצב כרגע, שייבחר מחדש ואז גם ימנע ממדינת ישראל לתקוף באירן, הרי הדבר הטוב ביותר שעשוי לקרות מנקודת ראותנו הוא נפילת משטר אסד בסוריה, הקמת ממשלה בהשפעה טורקית ומצרית, דבר שיביא לצמצום ניכר ביכולת הפעולה של חיזבאללה.
במצב כזה אירן תהיה מבודדת לחלוטין (אולי חוץ מוונצואלה וצפון-קוריאה) ויש להניח שתיאלץ לתת מחשבה נוספת ליתרונות ולחסרונות של פיתוח פצצה העומדת בניגוד לעמדתם הנחרצת של רוב אומות העולם.
הצבת קוים אדומים, הן בנושא האירני והן בנושא הפלשתיני דורשת אומץ ונחישות לממש אותם בבוא הזמן. זה יהיה מבחנם האמיתי של ראש הממשלה, שר הביטחון וכלל שרי הממשלה.
