לפיד באולפן שישי
קישור לראיון שבועיים אחרי
שלי יחימוביץ, התארח גם
יאיר לפיד באולפן שישי בערוץ 2, ונדמה היה שהאולפן הזה חזר לפרוח שוב. אחד אחר השני עלו מולו חברי הפאנל שישבו בעבר לצידו כמגיש, וניסו את כוחם כחולבי כותרות. יאיר, שמכיר את המגרש, מכיר את החוקים, מכיר את השחקנים, התנועע בו בחופשיות יתר הרבה יותר גדולה מזו שנצפתה כאשר מישהו חילץ מאיזו ארכיון נידח את קטע האיגרוף המפורסם. יאיר אולי אינו מתאגרף סטייל רוקי בלבואה, אבל באולפן טלוויזיה הוא מסוגל להדגים נוק-אאוטים בשרשרת.
יד ביד עם ההנאה הצרופה מעצם הצפייה באמן הנוק-אאוטים הזה, מתעוררת גם אכזבה מרה. זהו סופו של קרב ידוע מראש, והנוק-אאוטים הם תולדה של דפוס פעולה רדוד, צפוי וידוע מראש. קושמרו יודע מראש שהוא לא יוכל לחלץ מלפיד שום דבר שלפיד לא תכנן לומר מראש, אז הוא עובר לנוהל "המראיין האוטומטי", לא מקשיב לתשובות ומפספס הזדמנויות לשאלות מצויינות. כמו כל המראיינים הטלוויזיוניים של העת הזו, רשימת השאלות שהכינו מראש נזרקת לאוויר ברצף, כמו מכונת אימון של טניסאים - יורה לכל כיוון בלי קשר לתשובה. זה לא ראיון - זה מרתון שאלות מוכנות מראש.
כך פספס קושמרו ממש עם תשובת לפיד על השאלה הראשונה את האייטם החשוב ביותר שיצא מהראיון הזה, ומשם זה רק הלך והידרדר.
נתניהו חסר כשירות או חסר אחריות?
כאשר נשאל לפיד כשאלה ראשונה על הנושא האירני, הוא העלה לבסוף את הסברה על דרך ההיתכנות הלוגית, לפיה, התנהלות
נתניהו בניגוד לדעת ראשי מערכות הביטחון והמודיעים הישראלים בעבר ובהווה, וההחלטה של נתניהו לנהוג אחרת מכפי שהמליצו לו כל המומחים, מצביעה על 2 אופציות בלבד. או שנתניהו חושב שהוא יודע טוב יותר מכולם (למרות דעת כל המומחים), או שהוא עושה שימוש בעניין האירני לצרכי בחירות.
החל מהרגע הזה, כל הנסיונות של צוות הפאנל להוציא מלפיד כותרת עלו בתוהו, בעיקר משום שהכותרת כבר הייתה שם אבל איש לא שם לב אליה. לפיד האשים את נתניהו בהתעלמות מופקרת מדעת מומחים (חוסר כשירות לקבל החלטות בעניינים גורליים), ולחלופין (או במצטבר), בשימוש בעניין ביטחוני כה גורלי לצורך ניהול הקמפיין של נתניהו (חוסר אחריות וזלזול באינטרס הלאומי הישראלי).
איש לא הרים את הכותרת הזו מן הדלפק. קושמרו אפילו לא שמע את הנאמר כי הוא הביט מהר בדף של הבמאי כדי להעביר את הדיון לקטע הארכיון המצולם, שבו ראיין קושמרו את לפיד בעבר בנוגע לשאלה האם הוא ירוץ בעתיד לפוליטיקה.
לפיד מגיש serve, קושמרו מפספס
השאלה אם לפיד ירוץ לפוליטיקה חשובה בכלל? הרי הוא כבר עשה את ההסבה הזו, והרי הוא יושב כעת באולפן כמי שמוביל מפלגה שכל הסקרים (גם אלה המחמיאים פחות), כבר צופים לה משקל משמעותי בכנסת הבאה. אילו היה מדובר בדיני ראיות בביהמ"ש, הרי שהבאת הראיון המצולם מן העבר הוא בעל משקל ראייתי של אפס. הראיון אינו מעלה ואינו מוריד דבר מן הסיפור שבפנינו.
ושוב, קושמרו מחמיץ את המתנה שמעניק לו לפיד בהקשר לראיון הסתמי והמיותר הזה שצץ מן האוב של הארכיב. לפיד: "כנראה שאנשים רואים עלי גם דברים שאני לא ראיתי על עצמי באותה תקופה. זה נכון גם היום..."
קושמרו מחמיץ את הפרט החשוב שמציע לפיד כתובנה לגבי היכולת שלו לשקף לעצמו את עצמו בנאמנות, וקושמרו אץ רץ אל הפרט החשוב הבא לפי התוכניה של הבמאי - הטור בידיעות, והשאלה האם לא הגיע הזמן שלפיד יפסיק לכתוב את הטור השבועי שלו בידיעות אחרונות. הרי לפני שניה אחת בלבד, הודה לפיד שייתכן שהתפיסה העצמית שלו לוקה בחסר, ושכנראה שאנשים סביבו מעריכים טוב יותר ממנו את מעשיו, את יכולותיו ואת התובנות שלו. עוד לא עברה דקה מאז ניתח לפיד את מעללי נתניהו בהקשר האירני והעלה סברה לפיה נתניהו אינו כשיר לתהליכי קבלת החלטות, ולחלופין שנתניהו עושה שימוש בלתי ראוי בעניין בעל חשיבות קיומית לישראל.
פאנל בנאלי
אמנם קושמרו אינו עורך-דין החוקר עד על דוכן העדים, אך ראיון עיתונאי ראוי ומקצועי הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לסוג כזה של אינטראקציה בין חוקר ונחקר.
את מי מעניין הטור של לפיד בידיעות אחרונות, במיוחד כאשר לפיד מציע להחליף את נתניהו באדם ראוי יותר, שכפי הנראה ניחן באותה יכולת שיקוף עצמי כמו נתניהו עצמו?
זה לא שקושמרו אינו נמצא שם, או שהוא המום מרצף האייטמים שמספק לפיד והוא בוחר באייטם הפחות רלוונטי מבין כולם. קושמרו נמצא אבל הוא בוחר שלא לבחור בשום אייטם, וללכת רק על התסריט שקיבל מהבמאי ורק על השאלות שהכין מראש. רק לקראת סוף הראיון קושמרו מתחכם, ושואל את לפיד: "לפני 10 חודשים ישבת כאן. איזו שאלה היית שואל את הפוליטיקאי יאיר לפיד?"
למעשה, אם לא היה ברור שגם השאלה הזו היא חלק מהתסריט שהוכן מראש, אפשר היה לטעות ולהאמין שקושמרו מודה: לא הצלחתי בראיון הזה. אתה מוכן לספק לי שאלה שתוביל לתשובה שתספק לי כותרת?
אבל לא רק קושמרו לא מצליח לשאול שאלות ולנהל ראיון ראוי. כל הפאנל הזה נמצא ביישור קו עם המודל העיתונאי של "ראיון קשוח" במקום ראיון פתוח שמתנהל כמשחק שחמט בין מראיין ומרואיין. כל משתתף הכין שאלה, ולפיד (כמו יחימוביץ לפניו) - מיירט אותן בלי לקחת אוויר בכלל. הראיונות האלה נראים כמו משחק אימון ידידותי בין נבחרת לאומית לקבוצה אקראית מהליגה למקומות עבודה. לא רק למועמד מגיע מראיין מעמיק ופאנל מוצלח. גם לצופים זה מגיע. לחלופין, תביאו לאולפן פיצוחים ופלטת פירות העונה, כדי שרמת הראיון תתאים יותר לשיח חברים בערב שבת.
הייתה גם מהות?
בעניין האירני, הכותרת שסיפק לפיד הייתה בכלל על נתניהו והחשד שהוא לא ראוי לקבל החלטות.
בעניין הסקרים, וויכוח עקר ומיותר על כמה מנדטים צופים הסקרים. בעניין החברות עם אולמרט, אותן שאלות שנשאלו כבר אלף פעם, ואותן התשובות. כצפוי.
בעניין מפלגות מדף,
רינה מצליח ניסתה את שיטת מצליח וזה לא הצליח. בעניין ההתמודדות על תפקיד ראש הממשלה, סוף כל סוף עולה השאלה המכריעה, והצוות מסתפק בתשובה: "אני לא נכנס לשאלה איזה תפקיד יקבל מי". "רינה, אני כבר מספיק זמן פוליטיקאי כדי לדעת שזה לא יהיה חכם לנהל משחקי קואליציה וירטואליים..."
לפיד מרים לצוות להנחתה, אבל הצוות פשוט לא על המגרש. "...רק 35% חושבים שנתניהו מתאים להיות ראש ממשלה..."
אם מדברים על מהויות, אז לפיד הוא האדם לשאול אותו על מהויות משום שהוא אדם שאוהב מהויות וזה מה שהפך אותו לכותב מוכשר, למראיין מוכשר, לנואם מוכשר וכפי הנראה למנהיג מוכשר. לפיד אסף בהינף יש יותר מנדטים מכפי שאסף
אריה דרעי כילד הפלא של הפוליטיקה הישראלית לפני 2 עשורים. לפיד עדיין לא חשף את שמות האנשים הבכירים שירכיבו את הרשימה שלו, ועדיין לא התחיל את קמפיין הבחירות שלו, והרשימה שלו כבר נראית כמו מפלגת ה"בום" הבאה. לפיד הוא האדם לראיין אותו על מהויות.
לפיד רצה לדבר על מהויות אבל הצוות חיפש כותרות שטחיות עם אולמרט, או עם הממון האישי של לפיד, או עם השאלות המיותרות על "כן או לא תשב עם חרדים".
לפיד מנהל את השואו וקורא לעימות
אם המראיין והפאנל לא ידאגו לצופים, לפיד יעשה זאת. הוא מכיר את האולפן, יודע לאיזו מצלמה עליו לפנות ברגע הנכון, וכמו אמן טלוויזיה מיומן הוא גונב את ההצגה, וטוב שכך. הראיון הזה היה נראה רע, נשמע רע, והניב תנובה משעממת ונטולת ערך עיתונאי.
לפיד הוא התגלמות הסיבה לזיעה הקרה של נתניהו. לפיד לא מחשבן לפופולריות של נתניהו. להפך. לפיד מחפש את הפופולריות של נתניהו כדי להכות בדיוק שם. כמו באמנויות לחימה. הנקודה שבה יפול נתניהו מגולמת אצל לפיד, והוא מתכוון לעשות בה שימוש, ועוד איך.
את האימרה המפורסמת "היידה שרה", הפך "
גלובס" לכותרת "היידה יאיר", ואת הברווז העיתונאי הזה הופך יאיר לפיד לאווזה של ביצי זהב עם "היידה עימות". לפיד הוא איש תקשורת מיומן, והוא עולה על נתניהו עשר מונים בהבנת התקשורת וכוחה.
לפיד פונה אל המצלמה ומרים אל על את האתגר הגדול שכל המתמודדים על ראשות הממשלה ברחו ממנו מאז ימי העימות בישראל בין
שמעון פרס ל
בנימין נתניהו.
אהוד ברק פחד לעמוד מול נתניהו, אבל לפיד לא מחשיב את נתניהו בעימות כזה. עם כל גימיק של נתניהו בעימות הוא יפגוש את לפיד הכי נוכח שאפשר, עם יכולות העולות על האקרובטיקה של נתניהו בהרבה.
מזל שלפיד היה באולפן, אחרת הצוות המראיין היה מצליח לשעמם את עצמו. מזל שלפיד נכנס לקרב הפוליטי וקורא לעימות, כי דבר אחד הוא כבר מחזיר לנו עוד לפני הבחירות - את הזכות לראות את המועמדים מדברים על המהות.
