התכנסנו כאן כדי להתפזר

מכובדי
נשיא המדינה,
ראש הממשלה
חברי הכנסת,
אזרחי ישראל,

אני מתכבד לפתוח
את המושב החמישי של הכנסת השמונה עשרה.

ברגעים אלה ממש,
אני מצטרף למועדון המכובד,
של שלושה יושבי ראש
שקדמו לי (יצחק ברמן, שבח וייס ואברהם בורג),
שזכו לפתוח מושב חמישי
של הכנסת.

אין זה עניין של מה בכך,
כאשר כנסת בישראל פותחת את מושבה החמישי.

נדיר עוד יותר
כאשר זה קורה תחת אותה הממשלה.

עד כה בהיסטוריה
הפרלמנטרית שלנו,
רק שלוש כנסות
פתחו את המושב החמישי שלהן,
ורק אחת מהן, הכנסת התשיעית, כנסת המהפך -
תחת אותה ממשלה.


את "מועדון חמשת המושבים",
אני מבקש לכנות
"מועדון המשילות".

מה שמיוחד במועדון הזה,
הוא שהוא מזכה בהטבות לא רק את החברים בו.
אלא ובעיקר, שהוא משרת נאמנה את
אזרחי ישראל כולם.

המשילות הזאת,
שנדירה כל כך במקומותינו,
היא שאפשרה לכנסת
השמונה-עשרה
למלא את תפקידה כמפקחת על הרשות המבצעת,
ולא להתנהל מתוך "סחרחורת בחירות" בלתי פוסקת.

המשילות הזאת,
היא שאפשרה לוועדות הכנסת
השמונה עשרה
לדון בצורה רצינית,
עמוקה ויסודית
בסוגיות המונחות לפתחן;

למלא את תפקידן הקריטי
כחוליה מקשרת
בין הזירה הציבורית,
לזירה הפוליטית והפרלמנטרית
ולזירה הממשלתית.

המשילות הזאת,
היא שאפשרה לכנסת,
וגם למשרדי הממשלה,
לפקידות הבכירה,
ולכל המערכת הציבורית,
לעבוד;
להציב יעדים - ולעמוד בהם.







אני מקווה,
שהמשילות הזאת
שהייתה מנת חלקה של
הכנסת השמונה עשרה,
תהיה גם מנת חלקן
של הכנסת התשע עשרה,
והכנסות שתבואנה אחריה.

---

אבל האמת היא, מכובדיי,
שהתכנסנו כאן כדי להתפזר.

בשעות הקרובות
ינעל המושב שזה עתה נפתח.

אזרחים רבים במדינת ישראל,
שואלים עצמם היום מדוע?
מהי ההצדקה לפיזורה של
הכנסת כעת?
מהו הצורך ביציאה מוקדמת לבחירות?

חלקם אף טוענים,
שהבחירות הללו מיותרות.

במעמד הזה ראוי לשאול,
מדוע רבים מאזרחי ישראל מרגישים כך היום?

יותר מכך,
למה ישנה תחושה
בצבור הישראלי
שכל יציאה לבחירות,
היא בזבוז של כספי צבור;
היא נשף מסכות פוליטי;
היא כפויה,
בלתי רצויה,
ומיותרת?

אני סבור שהתשובה לכך,
נעוצה בסיבות שבגינן יצאנו לבחירות
בעשור וחצי האחרונים.

צריך להודות על האמת:
הציבור הישראלי כבר התרגל להגיע לקלפי
מכורח נסיבות פוליטיות;
מכורח תעלולים פוליטיים;
יותר מדי פעמים הגענו לקלפי,
מהסיבות הלא נכונות.

דיינו להביט
מה ארע בשלושת הכנסות האחרונות.




בכנסת החמש עשרה,
נפל הצבור הישראלי,
(יחד עם נבחריו),
קרבן לבחירה הישירה
(זיכרה לא לברכה),
כאשר מצא את עצמו בקלפי שלש פעמים
בתוך ארבע שנים.

הכנסת השש עשרה
גם היא לא השלימה את ימיה.
המפץ הגדול של ההינתקות,
התפנית החדה
שנעשו על-ידי ראש הממשלה דאז שרון,
הובילו את הצבור הישראלי שוב לבחירות.
זאת, לאחר שראש ממשלה בישראל
מצא את עצמו, שוב,
בלי רוב פוליטי בכנסת.

הכנסת השבע עשרה,
שהתכנסה אף היא אחרי
בחירות מוקדמות,
החלה את דרכה בנסיבות טרגיות
וסיימה את דרכה - בנסיבות קשות לא פחות,
של ראש ממשלה שנחשד בפלילים.



אז מה היה לנו כאן בעשור וחצי האחרונים:
ראש ממשלה שנפל קרבן
לבחירה הישירה;
ראש ממשלה שנפל למשכב;
וראש ממשלה שנפל
בחשד לפלילים.

אם כך, רבותיי,
מה הפלא שהצבור הישראלי,
איבד את אמונו בצדקת
היציאה לבחירות
והפך ציני ואדיש כלפיהן;
מה הפלא שהצבור הישראלי
בחר לתת את קולו למפלגות "אוירה" במקרה הטוב,
ונמנע מלהצביע במקרה הרע.

האירוניה היא,
מכובדיי,
שבמדינת ישראל שלנו
ובמציאות הישראלית שלנו,
יש לנו את כל הסיבות הנכונות שבעולם
לקיים מערכות בחירות איכותיות ובמועדן.





בחירות,
שלא נסיבות שונות ומשונות מכתיבות אותן:
אלא, ויכוח עמוק, מהותי
בשאלות הקיומיות,
בשאלות החברתיות,
הכלכליות, והמדיניות, המונחות לפתחינו.

---

רבותיי,
בניגוד למערכות הבחירות האחרונות,
בחירות 2013
אינן בחירות מיותרות.

הבחירות האלה,
שמתקיימות לאחר שכנסת זו
השלימה ארבעה מושבים,
הן תוצאה בלתי נמנעת של ויכוח דמוקרטי בריא וחיוני.

הכנסת הזאת יוצאת לבחירות,
משום שלא הצליחה להכריע
בשאלות קרדינליות,
הנוגעות בראש ובראשונה
לוויכוח על סדר היום החברתי כלכלי במדינת ישראל.



בסיטואציה כזאת,
שבה לממשלה אין שתפים לדרך להעברת תקציב,
מי שנדרש להכריע בשאלות העקרוניות האלה-
הוא הצבור בישראל,
ובאמצעות ההצבעה בקלפי.

הבחירות לכנסת התשע עשרה
בנגוד למערכות הקודמות,
אינן בחירות שבהן הצבור הישראלי נופל קרבן
לשקולים חיצוניים לוויכוח הדמוקרטי,
אלא הן צומחות מלב ליבו של הוויכוח הזה.

הבחירות האלה מתקיימות,
בגלל כל הסיבות הנכונות.

בליבה של מערכת הבחירות הקרובה
שלושה מוקדים:
סדר היום החברתי כלכלי;
סדר היום הציבורי אזרחי;
וסדר היום המדיני ביטחוני.

לבוחר הישראלי, אם כן,
יהיו את כל הסיבות הנכונות
להתייצב בקלפי בעוד שלושה חדשים;



הוא יידרש להכריע
על אופי תקציב המדינה לשנים הבאות;

הוא יידרש להכריע בקלפי
בסוגית הנשיאה המשותפת בנטל
שתוכרע בכנסת התשע עשרה.

הוא ידרש להשמיע את קולו
בוכוח על סדר היום המדיני,
באשר לסכוייו
של "פתרון שתי המדינות"
במציאות המזרח תיכונית הנוכחית.

בשונה ממערכות הבחירות הקודמות,
הבחירות הללו לא ינוהלו
רק מנקודת מבט אחת,
מדינית ביטחונית.

בבחירות האלה,
הבוחר הישראלי
יעמוד מול אלטרנטיבות כלכליות חברתיות ברורות,
ולא מול ויכוחים קוסמטיים.





הוא יזכה לעמוד מול
בתי מדרש אידאולוגיים שונים, ומובחנים.
לא "גם וגם",
אלא, "או או".

הבוחר הישראלי
כבר לא יסתפק בסיסמאות.

הוא לא יסתפק
בבשורה עמומה המציגה חזון עמום עוד יותר.
הוא יידרש תשובות.

אני מקווה שבמערכת הבחירות הקרובה,
נזכה לראות דיון איכותי ונוקב,
שיותר משהוא "מכובד" או "תרבותי"-
הוא מכבד את הבוחרים שלו,
את האינטלגנציה שלהם,
ואת כושר השיפוט שלהם.

---

מכובדיי,

לא רק אנחנו נעמד למבחן
בעוד שלושה חדשים,
אלא גם הבוחר הישראלי.

בסופו של יום,
ההכרעות הגדולות ביותר
והמשפיעות ביותר על חיינו,
מתקבלות בקלפי.

ולכן, אזרחי ישראל,
אני קורא לכם מכאן:
לכו, להצביע.

אל תטעו:
יש לכם, לכולנו -
את כל הסבות הנכונות לכך.