המשנה לראש הממשלה והשר חברה טובה סיפרה לי פעם שכאשר היא פוגשת מישהו באיזה בר והוא מספר לה מה הוא עושה כמקצוע, היא יודעת בוודאות שהוא מנסה להרשים אותה באמצעות הקריירה שלו כדי להגיע איתה למיטה. בין האבחונים הללו נמצאת גם תובנה שלה לגבי הדרך שבה אדם מציג את הגדרת התפקיד שלו, ובמהותה - ככל שהגדרת התפקיד מפוצצת יותר ומורכבת מאינספור מילים, כך האדם העומד לפניה הוא יותר חסר ביטחון עצמי, ופחות ראוי להמשך תשומת ליבה.
למרות מה שנהוג לחשוב, אין הבדל אמיתי בין הפסיכולוגיה של בני האדם ביום ובלילה. הנוסחאות הפסיכולוגיות המכתיבות את דרכי ההתנהגות של אדם ביום, מכתיבות גם את חיי הלילה שלו. אם מיישמים את התובנה של חברתי הבליינית על פוליטיקאים, מגלים שהתואר הארוך טומן אישיות קצרה, והברברת המושמעת על-ידי בעל התואר הארוך, אינה אלא ניסיון סמוי להכניס את המאזין למיטה. במקרה של פוליטיקאי - המיטה היא הקלפי, וגבולות חדר המיטות הן הפרגוד.
הפלא של "סטיבי" (וונדר) חבר-הכנסת
סילבן שלום, הוא המשנה לראש ה
ממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה איזורי. סילבן שלום מכונה בפי חבריו בכינוי "סטיב" משום מה. האדם שהתיימר, לא פעם בעבר, להיות הצלע החברתית (רחמנא לצלן) של הליכוד, פשוט, כי הוא "מזרחי/עממי", בחר לעצמו כינוי הלקוח פחות מתרבות המגרב, ויותר מתרבות המערב.
בשירות העממיות עובדת אשתו, ג'ודי ניר-מוזס-שלום, וקושרת את הקשרים הנדרשים כדי לקדם את "סטיב" העממי. שלמה מדמון, איש מרכז הליכוד האגדי,
מסביר: "שכבת האוכלוסיה הזאת אוהבת את המהילה שלה עם החבר'ה. הם רואים בה חלק מהחבר'ה ואז כשיש בחירות מרגישים את החברותא הזאת וזה תורם המון לסילבן. שכבת האוכלוסיה הזאת הם אנשים מאוד עממיים ומאוד נקשרים מבחינה מנטלית ואז כשאתה מחבב בן-אדם יש לך כבר התחייבות מוסרית אליו, ולא משנה איך הוא עושה את העבודה שלו".
"סטיב" הוא פלא פוליטי של ממש. התיוג המזרחי תמיד נרמז שם ברקע, אבל ל"סטיב" אין שום קשר למעמדות החברתיים הנחשלים או לענייני קיפוח. הדירוג של
"פורבס", ממקם את "סטיב" במקום הראשון בין הפוליטיקאים העשירים בישראל, עם הערכת הון של 167 מיליון שקל.
מזרחי בוודאי, חברתי ממש לא!
יש סיפור ויש סיפור בראיון שהעניק "סטיב" לאראל סגל בתוכנית
"ערב חדש", מסביר המשנה לראש הממשלה והשר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה איזורי, כך: "קודם כל צריכים להבטיח את החיים, אחרי זה את רמת החיים".
לכאורה, אמת. אפילו פירמידת הצרכים של מאסלו מבוססת על ביטחון לפני מימוש עצמי. אבל העובדות (מה לעשות?) שונות בתכלית.
בתפקידו כשר האוצר בממשלת שרון, הוביל "סטיב" העממי/חברתי
תיקונים חקיקתיים שהובילו לקיצוץ של 4% ברבות מקצבאות וגמלאות של המוסד לביטוח לאומי (מה שלא בהכרח פגע בשכבות העשירות ביותר שעליהן נמנה "סטיב"), והוביל קיצוץ בהקלות המס לתושבי ישובי-ספר, ישובי פריפריה ואפילו לתושבי התנחלויות. הסטיב החברתי הוא סטיב אוסטין (האדם הביוני) ולא ברור אם השתלים הקפיטליסטיים הושתלו בגוף "חברתי", או אולי להפך - הגוף הקפיטליסטי מארח שתלים קפיטליסטיים.
סטיב אוסטין "סטיב" הוא פוליטיקאי ככל פוליטיקאי. הוא מוכר תדמית והקונה משלם עבור הרכישה הזו את מלוא המחיר. ובמקרה של "סטיב", המחיר גבוה בעיקר משום הפער בין ההבטחה והמימוש. אחרי ככלות הכל, ולמרות כל הסיפורים המזרחיים/עממיים המבטיחים מוצר "חברתי", "סטיב" הוא בסך-הכל אדם אמיד העושה שימוש בפוליטיקה כדי להתפרנס ולהגשים את שאיפתו להיות יום אחד ראש ממשלה בישראל.
האידיאולוגיה היא שוב כיסאולוגיה, וזו באה לידי ביטוי מודגש בערב ההסכמה שלו להיכנס לממשלת נתניהו, לאחר שערב קודם לכן, על-מנת להעלות את מחירו בבורסת נתניהו, עוד האשים את נתניהו עם
"מרוב פחד, נתניהו אינו מסוגל למנות אדם בעל השפעה, מעמד וכוח לצידו", ובהמשך, לאחר שהבין שתיק האוצר יינתן ל
יובל שטייניץ, וכל הטיעונים המעולים על חולשות נתניהו לא הועילו, החליט "סטיב" למהר לעלות על הרכבת היוצרת ו
זחל פנימה אל תוך התואר המפוצץ של משנה לראש הממשלה ושר לענייני...
"סטיב" הוא סטיב אוסטין. באמצעות עין ביונית הוא מזהה הזדמנות, ובאמצעות רגל גסה הוא קופץ על הרכבת לפני שיהיה מאוחר מדי.
ספרד, יוון ואירן כיום, כאשר ההערכות של "סטיב" הן שנתניהו יישאר ראש הממשלה גם בסיבוב הבא, הוא ממהר להתייצב לצידו ולתמוך במדיניותו. כל הטענות על אופן ניהול מדיניות החוץ של ישראל, נעלמו כלא היו. בקדנציה האחרונה הבין "סטיב" שהטענות על כך שהליכוד מתנהל כמו מפלגת הבעת' הסורית,
כפי שטען (בצדק), לא הטיבו עם הקריירה שלו כפוליטיקאי.
את ההבל הלאומני-קפיטליסטי העושה שימוש בהפחדות כדי להשליט את עצמו על הבוחרים, אימץ "סטיב", והרי הוא ביישור קו מלא עם טענות שטייניץ ונתניהו לגבי ספרד ויוון, והנה כי כן הוא מצדיק את המצב הכלכלי-חברתי בישראל לנוכח המשבר העולמי, ומסביר את המידרג הליכודי: "קודם כל צריכים להבטיח את החיים, אחרי זה את רמת החיים".
או, אם נניח כתוביות לעממית על מסך השקר הפוליטי הזה: קודם נבטיח את המשך שלטוננו באמצעות הפחדת הציבור מפני הפצצה האירנית, ונסתיר את העובדה שמצב יחסי החוץ של ישראל הוא בשפל חסר תקדים, ורק אחרי שנבטיח את המשך שלטוננו - נמשיך לבסס את מעמדנו כאליטה כלכלית, ונקצץ קצבאות וגמלאות של הביטוח הלאומי, ונמכור את התיאוריה שהליכוד הוא "חברתי".
ובפשטות, בניסוח קליל והרבה יותר "עממי" מאשר הניסוח הפתלתל והכוזב של "סטיב" - קודם נבטיח את שלטוננו באמצעות פחד, ואז נקח מכם את המעט שנותר.
אז תבחרו, בשיטת המקל והמקל, באיזה מקל אתם בוחרים שנכה אתכם ביום שלאחר הבחירות, באמצעות ספרד ויוון או באמצעות אירן?
