מר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל הכריז לאחרונה על "בחירות חדשות לכנסת ה-19" כשהתאריך המוצע הוא בעוד שלושה חודשים לערך, משום שהגיע להערכה שחברי הממשלה הנוכחית המייצגים מספר מפלגות שונות, לא יגיעו להסכמה על "תקציב מדינה מאוזן ומקובל לשנת הכספים 2013". בעקבות כך, בתחילת השבוע הזה, "כנסת ישראל" המונה 120 חברים קיבלה ברוב קולות, 100 חברי כנסת את "חוק התפזרות הכנסת ה-18", חוק שאותו יזמה הממשלה.
מאז ועד לרגע כתיבת שורות אלה, כלי המדיה הכתובים, הנקראים והנצפים, כמו גם אתרי אינטרנט ובלוגים שונים מוצפים במאמרי מערכת, בכתבות שער, בפרשנויות שונות ועוד בהצגת המועמדים חדשים כוותיקים, בהצגת מפלגות חדשות כישנות, בהצגת השקפות עולם וכו'. לצערנו, גם הכפשות אישיות, השמצות ושאר "מרעין בישין" תופסים מקום של כבוד (מפוקפק) בכל "התהליך הדמוקרטי העובר על המדינה" ולדעת רוב הפרשנים "העסק יתפוס תאוצה ככל שנתקרב אל מועד יום הבחירות".
לחפש ולמצוא המשותף
אין לנו כל ספק שזכותו הבסיסית של כל אזרח במדינה לא רק "לבחור ולהיבחר" אלא אף להביע עמדות תהיינה אשר תהיינה, להתווכח, לא להסכים עם דרך ועוד. אולם, מכאן ועד לגרימת פירוד בעם, שנאה, איבה ומשטמת הזולת, הדרך רחוקה. אשר על כן, חובה על כל אדם לכבד את דעת האחר אף היא נוגדת ואינה מתיישבת עם דעתו. יש לעשות כל שלאל ידינו לחפש ולמצוא המשותף, הקרוב והמפרגן כדי שהבסיס יהא על "אושיות האחדות" (מדרש גם). אחד מן הכלים לכך, הוא לימוד ועיון בסיפורי המקרא - בכלל ובשני סיפורי מקרא המופיעים בפרשתנו. סיפורים שיש בכוחם ובמסרם, ודווקא ברוח הימים הללו, לשמש כמשען וכמקור לא אכזב בעידון וריכוך "אווירת הבחירות השלילית והלא נאותה".
וגם אמנה, פרשת השבוע, פרשת "נח" המונה קנ"ג פסוקים (וסימנך: "בצלאל") פותחת בפרק ו' וחותמת בפרק י"א בסיפורים טראגיים, בסיפורי עונש וחורבן בעטיים של חטאים כלפי האל, ובעיקר, כלפי החברה. שני הסיפורים כוללים עבירות ועוולות חברתיות שנעשו בידי קבוצות אנושיות, הגם שהיו אלה קבוצות בני דור שונה: "הדור של נח" (ו') ו"הדור של אנשי הפלגה" (י"א). לשניהם היה משותף עגום וכואב גם אם דורו של נח חטא בעיקר נגד החברה האנושית שנאמר: "ותמלא
הארץ חמס" ולכן, "גזר דינם נחתם על הגזל", והדור של אנשי הפלגה חטא בעיקר נגד האל היוצר.
מכל מקום, שתי קבוצות אלה נענשו באופן גורף וקשה מנשוא. הדור של נח נענש באופן קולקטיבי, בחורבנו הטוטאלי של העולם ושל היקום עד כדי "שלושה טפחים של עומק המחרשה נימוחו וניטשטשו" והדור של אנשי הפלגה נענש אומנם באופן לוקאלי, מקומי ובמספר עונשים שונים (על-פי התלמוד והמדרש), ברם, עיקר עונשם הלזה היה במה שציינה התורה:
"ויפץ י-ה-ו-ה אותם משם על פני כל הארץ".
מדוע הדור של נח נענש באופן הקשה ביותר, עונש של חורבן טוטלי וכל מה שנשתייר הימנו היו: נח, אשת נח, שלושת בניו ושלוש כלותיו יחד עם "נציגי" בעלי חיים (טהורים וטמאים) ואילו דור אנשי הפלגה לא נענשו ב"כליה טוטאלית"? - תשובות רבות תורצו במהלך הדורות על שאלה שאלתית זו. חושבני, שמן המדרש שיובא להלן, יהיה ניתן לדלות את התובנה הנכונה, הנכוחה והרלוונטית לימינו: הדור של נח אומנם לא חטאו "בגדול" כנגד הקב"ה. אבל, משום שחטאם היה בעיקר חטא חברתי, אין הקב"ה מוכן לסלוח ולמחול כי "לא תוהו בראה, אלא לשבת יצרה". הקב"ה לא בורא עולם בשביל כאוס חברתי.
הקב"ה בורא ויוצר עולם כדי שבני אדם ישבו יחדיו, יישבו את המחלוקת ביניהם וייצרו עולם הרמוני, פורה ומפריח וכשהקב"ה ראה את בני טיפוחיו "מפספסים" את "הנקודה החשובה" ביותר, הענישם בחורבן טוטלי. לעומתם, אנשי דור הפלגה הגם שמרדו כנגדו, כנגד האל, משום שעשו זאת במשותף, ביחד ומתוך "דיבוק חברים" ומתוך שהיו בחינת "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", אחדות זו הצילתם וגוננם עליהם מעונש של חורבן טוטאלי. זהו כוחה של אחדות והגם שהיא אחדות שלילית ואשר אינה מומלצת כלל ועיקר.
