המשבצת החברתית של הליכוד

פתאום קם אדם בבוקר ומבין שהוא עממי, ומחליט ללכת. לתדהמת צמרת הליכוד, החלום הרטוב שלהם התגשם, והאדם המוערך ביותר בציבור הישראלי מתוך הצמרת של הליכוד – הלך. ובדיוק על זה נאמר "היזהר במה שאתה מבקש, כי אתה עלול לקבל זאת".

כחלון עוטף את פרשת הפרישה הזו בצמר-גפן רך וענוג, ודואג לפרסם שיחסיו עם נתניהו טובים, ושהוא לא ביקש דבר, ועוד כהנה וכהנה הכחשות המעודדות בחישות ולחישות. אבל את האמת לא צריך לצעוק כדי שהיא תישמע מבעד לתיבת האתרוג של נסיבות הפרישה הזו. סיפור הפרישה הזה אינו תיבת אתרוג, כי אם תיבת פנדורה של יחסים עגומים עם ראש ממשלה פחדן, שהפופולריות של כחלון הדאיגה אותו הרבה יותר ממצב הרייטינג של "חברתיות הליכוד", או מהמצב החברתי בכללותו.

השר משה כחלון, מי שהיווה את עלה התאנה החברתי של הליכוד בקדנציה האחרונה, קם והשאיר מאחוריו הרבה אחוריים שמחפשים לעגן את עצמם בכנסת הבאה. אבל כחלון השאיר מאחוריו לא רק מקום פנוי, אלא משבצת פנויה, "הפינה החברתית".

על המשבצת החברתית הזו מתחרים עכשיו המון חברי כנסת מכהנים, בעיקר משום שמודל הבחירה בפריימריז אמור להשאיר רבים מהם מחוץ לרשימה הבאה לכנסת. לפי כל חשבון, לפחות 8 מחברי הכנסת המכהנים יעזבו אותה, והמשבצת החברתית היא בבחינת "שרשרת חסינות" שיכולה להרחיק אותם מגלות על אי-המתים.

בפינה הימנית-קיצונית, הראשונה להתייצב על הזירה בקרב על הפינה החברתית לשיפוטכם, היא חברת-הכנסת-בשבילכם ("תגיד לי אתה סתום"), הגברת מירי רגב. מי שעשתה קריירה כדוברת צה"ל, ועברה הסבה לנואמת שווקים בענייני שחורים בכלל וסודנים בפרט, נכנסת עכשיו למשבצת החברתית לקרב הישרדות על כיסא בכנסת הבאה.

כחברת כנסת הצביעה באדיקות כנגד חוקים חברתיים, אבל כמטפחת עיוותי עובדות סדרתית ומקצועית, זה לא מפריע לה להתמודד על המשבצת החברתית, כשם שזה לא יפריע לה להתמודד על כך משבצת אחרת.

אבל לא רק בהצבעות חברתיות היא הצביעה נגד הנושא החברתי. גם בדיונים בוועדת הכספים עשתה "חברת הכנסת בשבילך" מירי רגב נפשות לטובת שינויי מדיניות בנושא הפחתת ההיטל על רווחי חברות הגז, באופן שכל אחוז מופחת הוא שווה ערך להפחתה בהכנסות המדינה בשיעור של 3 מיליארד שקלים. אני מפנה למאמרו של איתן קלינסקי מיום 22.03.2011. אין ספק שפעילותה זו של רגב היא "חברתית", במיוחד כאשר מדובר בחברתיות שלה עם טייקונים, ובהעדפה של קשרי הון-שלטון.

אמנם חברת-הכנסת-בשבילך-מירי-רגב דואגת לחברים שלה, וברוני המשק אכן יכולים להחשב "חברים", אך אין בחברויות האלה דבר כדי להוות מודל חברתית. ההיפך הוא הנכון. החברויות עם ברוני המשק הם בדיוק הדבר ההפוך למודל החברתי.

אז בדיוני הוועדות עובדת רגב בשירות טייקוני המשק ודוחפת למתן הנחות ענק בסכומי עתק למי שחולב את משק האנרגיה הישראלי, ובראיונות באולפני הטלוויזיה עוטה על עצמה רגב את הגלימה החברתית, ומאשימה את שר האוצר בהתנהלות מנותקת מתחושות הרחוב.

אבל ההתנהלות המנותקת היא של רגב, עם התנהלות מתוך מחשבה שהציבור מטומטם ולא רואה, לא מבי ולא יודע להבחין במעשה הנוכלות הפופוליסטי הזה, של מצב שווא באולפני הטלוויזיה אל מול המעשים ההופכיים בפינה "החברתית" של קשרי הון-שלטון.
חברת-הכנסת-בשבילך-מירי-רגב, עושה במסגרת "הפינה החברתית" את כל מה שאינו "חברתי" בעליל, ומנגד רצה לאולפני הטלוויזיה ועוטה את גלימת אחד-העם.

אחד העם הוא משכנו של עגל הזהב של הישראליות החדשה, הבורסה למסחר בניירות ערך, והמקום בו סוחרים מופקדים על יצירת ערך באמצעות מסחר קר ומנוכר.

אך רחוב אחד העם, משכנו של עגל-הזהב, קרוי על שמו של הוגה דעות ציוני בשם אשר צבי (הירש) גינצברג, מי שבחר לחתום את מאמריו תחת הכינוי "אחד-העם", מתוך כוונה להדגיש את המרכיב העממי בהגותו.

במאמרו "לא זו הדרך", יסד אחד-העם את זרם הציונות הרוחנית, וטען כי "לא רק בצרת היהודים יש לעסוק, כי אם גם בצרתה של היהדות", ומשום כך גרס אחד-העם כי מדינת היהודים צריכה להיות בעלת תכנים רוחניים שיצדיקו את קיומה, בבחינת אור לגויים, מגדלור מוסרי אוניברסלי.

אם לשפוט את המגדלור המוסרי (הכפול) של חברת-הכנסת-בשבילך-תגיד-לי-אתה-סתום- הגברת-מירי-רגב, אזי המגדלור הזה מזכיר יותר את אסון התאומים מאשר את חזונו של אחד העם. הסרטון שערכו עבור פועלה כחברת-כנסת-ישראל אנשי הסרטונים של Youtube מדגיש את הפרדוקס הטמון בריצה של רגב על המשבצת החברתית.