ראש הממשלה החליט שנמאס לו מכל מיני משחקים והכריז על בחירות. כצפוי, כתוצאה מכך החלה התקשורת להשתולל ללא הכרה. פרשנים שונים רצים לימין ולשמאל, ממלאים את חלל האוויר בעליזות ובאושר, בורסת השמות עולה ויורדת, אולמרט הלך חזק כמה ימים, גם
ציפי לבני וכל מיני גרסאות של שילוב ביניהם. סקרים נזרקים לחלל האוויר כאילו היו אלה דברי אלוהים חיים. אחרי אולמרט, הולכים חזק מאוד
יאיר לפיד, וגם שלי יחמוביץ'. ואז כל מיני ענייני שס ו
אריה דרעי.
ואחרי זה חוזרים לשלי וליאיר, ומנתחים ברצינות יתירה את רשימת שחקני-החיזוק של כל מפלגה, כאילו על כך תקום ותיפול המדינה כולה. ההוא התפטר וזה פרש, האחד הצטרף ומיד האחר צירף אליו מישהו בתגובה. תוך כדי כך, גדודי כתבים מנסים לדלות כל שמץ רכילות על-מנת להפוך את העניין לדרמטי יותר ויותר, וביטויים כמו "הוא התחנן על חייו", "מלחמות היהודים", וחמור מכך מתגלגלים בקלות על כל לשון פרשנית שמֵחה לאיד.
במילים אחרות, הנה אחד בא ומיד צץ מישהו להחליף אותו, הלהיט של האתמול נמחק כאילו מעולם לא היה, והלהיט של היום ייעלם מחר באותה המהירות.
אתם האזרחים תסבלו בשקט ובכן, כל המהומה על לא מאומה הזו היא כבר חלק מההסכם הכפוי בין התקשורת לבין אזרחי המדינה: אנחנו נבלבל לכם את המוח, נמציא, נלכלך על כולם, נאסוף פיסות זבל מהרצפה, נקרא לזה "מקורות יודעי דבר", "מקורבים", "לחישות במסדרונות", "רשימות חיסול", "דילים מלוכלכים", ועוד פנינים, ואתם האזרחים תסבלו בשקט. כך היה וכך הווה.
ואז, אחרי שהמפלגות יתארגנו, כל אחת לפי דרכה והבנתה, יתחיל שלב שתיים שעיקרו הוא כזה: אם עד עכשיו לכלכנו על כולם, הגיע הזמן להתחיל להתמקד - או במילים אחרות, חבר'ה שימו כתף, הגיע הזמן להרוג את ביבי.
ואיך אני יודע את זה? זה די פשוט למען האמת. ראשית, התקשורת כבר עושה את זה למעלה מ-10 שנים ברציפות. שנית, יש אחד שקוראים לו אלדד יניב. כן, כן, ההוא החברתי, האיכותי, הבכיין עלוב הנפש, מי שהיה יועץ של כולם והכיר את כולם, ובין היתר היה אחראי לחלק מהמניפולציות המכוערות ביותר ומהספינים העלובים ביותר, מחבר מסמך שטנה שמאלני קיצוני - חש חובה למרק את חטאיו אל מול פני האומה ולהקדים את שלב שתיים.
ובכן, במסגרת מירוק החטאים, החליט אלדד יניב שהוא מעלה סרטוני תדמית ליו-טיוב שבהם הוא חושף את כל המחדלים והלכלוכים של אנשי השלטון. עד כאן זה נשמע אפילו סביר: מי מאיתנו האזרחים הפשוטים לא היה רוצה לדעת מה "באמת" קורה במסדרונות השלטון, ועוד ממי שהיה שם באופן אישי...
שחיתות עמוקה עם קריצה לעתיד ובכן, לא אכביר במילים. בתמצית, אלדד יניב טוען שביבי מחזיק בגרביים דולרים. אלא מה, לו רק זאת הייתה הטענה, הייתי רואה את הסרטון בשוויון נפש. אבל הצורה שבה מר יניב מציג את הדברים הופכת את כל העניין לדוחה ומגעיל ומרמזת (חס וחלילה להגיד משהו שיכול לאפשר לביבי בסיס לתביעת דיבה) על שחיתות עמוקה עם קריצה לעתיד.
ולכן, אטול לעצמי את החירות להצהיר כך: האזרח הישראלי כבר אינו ילד יותר. הוא מבין ומכיר את פעולת התקשורת, את ההשמצות, את הלכלוכים, את חוסר ההגינות, את הספינים ואת הטריקים. האזרח הישראלי, שלא כמו התקשורת, יודע להבדיל בין דעות לעובדות, יודע לחפש לעצמו מקורות מידע אמינים יותר מאשר ערוץ 2, ערוץ 10,
גלי צה"ל,
מעריב,
ידיעות אחרונות,
הארץ וחבריהם. ולא, לא יעזרו לכם כל שיטות התעמולה הוותיקות הלקוחות מימי "פרבדה" העליזים. האזרח הישראלי נגמל מהאמונה ב"אנשי הרוח", ב"אמנים", ב"פרשנים", ובכל אותם מניפולטורים.
הוא יגיע לקלפי עם מצפונו שלו, עם תבונתו האישית, עם הבנתו את העובדות, ויטיל את הפתק הנראה לו רלוונטי. ולכם רק יישאר שוב להיראות מופתעים.
