יריב לוין מעלה ארסנל של טיעונים משפטיים ובעיקר מוסריים וערכיים די משכנעים נגד חזרתו של ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, לקדמת הזירה הפוליטית. בצדק הוא יוצא חוצץ נגד האפשרות, שאהוד אולמרט יתמודד במסגרת אחת המפלגות על מקום בכנסת ישראל.
אודה, שאני חותם על כל הנימוקים המשפטיים ובמיוחד על שלל הנימוקים המוסריים והערכיים, שמעלה יריב לוין בכל ראיון בתקשורת נגד האפשרות שבכנסת ישראל יכהן אדם שהורשע בפלילים כדוגמת אהוד אולמרט, הגם שמבחינת החוק הקיים דרכו סלולה, ולכן יש להתנגד בכל דרך לחזרתו לבית המחוקקים.
מסתבר, שאני מוצא עצמי תומך בכל טיעון של יריב לוין, אך אני תמה מדוע כל הטיעונים האלו מתגמדים ונעלמים כלא היו כאשר מדובר בשובו של
צחי הנגבי לבית המחוקקים. יריב לוין "שכח", שגם צחי הנגבי הורשע בפלילים. אך צחי הנגבי עשה את הדרך מקדימה לליכוד, לכן דממה בלתי מובנת משתלטת על הרטוריקה של יריב לוין, שלעתים יותר מדי רבות יודעת להתלהם.
סלחנות וחומרה אני גם חותם על כל אמירה של חברת הכנסת
ציפי חוטובלי, שחברה ליריב לוין באמירה נחרצת נגד חזרתו של אולמרט לזירה הפוליטית. לצערי, כל הטוהר המשפטי והערכי נעלם כלא היה גם אצל ציפי חוטובילי. גם הרטוריקה שלה היודעת לעלות על טורים מתלהמים, לפתע כל מנועיה הרטוריים דממו, כאשר עומדת שאלת חזרתו של צחי הנגבי.
יריב לוין וציפי חוטובילי, שני חברי כנסת בעלי השכלה משפטית, האחד חפץ להיות שר המשפטים הבא והשנייה לפחות שרת המוסר והצדק, הוכיחו שיש שתי אמות מידה למשפט ולמוסר.
אמת מידה סלחנית ואף התעלמות מוחלטת מהרשעה בפלילים של מי שהיה חבר כנסת והוא תומך כיום בליכוד, כמו צחי הנגבי. אמת מידה שנייה מתייחסת בחומרה רבה להרשעה בפלילים של מי שהיה חבר כנסת והוא מתנגד כיום לליכוד, כמו אהוד אולמרט.
אני פוחד משתי אמות המידה של המשפט והמוסר מצד מי שרואה עצמו מועמד להיות שר המשפטים הבא של ישראל, חבר הכנסת יריב לוין. יריב לוין, אם לא הבנת, לזה אני קורא ביב שופכין של הפוליטיקה, ובצחנת הביבים הזו, מסתבר, שאתה נגוע. הרשה לי להביע את תחושת הקיא שלי מהצחנה העולה מכפל הלשון שלך ושל ציפי חוטובלי.
