יורדים אל העם

הקרנבל הגדול של הדמוקרטיה והפוליטיקה התחיל בהופסטרה בשעות הבוקר המוקדמות של יום העימות. משעולי הקמפוס נצבעו בצבעי הכחול הדמוקרטי והאדום הרפובליקני ("כדי שלא תתבלבל מי הכחולים ומי האדומים", מלמדת אותי כתבת CBS, "תחשוב על השמלה האדומה של אן רומני").

הסטודנטים חשו אף הם שמדובר ביום גדול, גורלי להכרעה במערכת הבחירות העשויה לקבוע את דמותה של ארה"ב בארבע השנים הבאות. ברחבי הקמפוס התקיימו עצרות, אספות וויכוחים פומביים בנושאים המרכזיים העומדים במוקד ההתמודדות: "איך צריך הנשיא הבא לקדם זכויות אדם, לאזן את תקציבי הספריות הציבוריות ולנהל את הביטחון הלאומי?" או "כיצד צריך הנשיא הבא לנטרל את פצצת החוב הסטודנטיאלי?" ועיקר העיקרים: "מהי שיטת ביטוח הבריאות הנכונה לאמריקה?" גם נושא מדיניות החוץ לא נעדר. ויכוח קולני ועתיר אמוציות בהשתתפות סטודנטים ומרצים התנהל בשאלת סיוע החוץ ו"מדיניות הנשיא להשבת מעמדה של ארה"ב בעולם".

הוויכוחים גלשו מאולמות האוניברסיטה אל רחבות מרכז הסטודנטים הגדול. קבוצות קבוצות עמדו, הניפו שלטים וצעקו "אובמה צריך ללכת!" לעומת "ארבע שנים נוספות!"

"אובמה קיבל מבוש מדינה 'על הפנים' וחייבים לאפשר לו עוד ארבע שנים כדי להשלים את מלאכת השיקום", מכריזה מישה אינה ג'וסף, סטודנטית שחורה בת 24. אבל היו לו 4 שנים לעשות זאת, אני מקשה. "נכון אבל רק בשנתיים האחרונות הקונגרס היה איתו. בקדנציה אחת אי-אפשר לתקן את כל מה שנהרס".

אז אולי, אני מציע, צריך לשנות את החוקה ולקבוע שקדנציה תהיה בת שמונה שנים? היא מצטחקת. "אולי, אבל אני לא בוטחת ברומני. הוא חושב שאת המדינה צריך לנהל כמו עסק. ומדינה היא לא עסק. הוא לא יכול להוציא מהעם האמריקני 47 אחוזים שלא חושבים כמוהו. כולנו אמריקנים", היא מתייחסת להדלפה מדברי רומני בפגישה הסגורה עם התורמים.

"חס וחלילה", נזעק צ'רלס מק-הון, בן 25 מניו-יורק. "ברק אובמה רק הבטיח ולא קיים. הייתה לו הזדמנות ארבע שנים. כעת שיזוז וייתן למישהו אחר לתקן". אני מבקש מצ'רלס לשים את האצבע על הבעיה האמיתית של המדינה. "ביטוח הבריאות, 'אובמה קייר'", הוא עונה. "זה עולה הרבה כסף. 65 אחוזים מהציבור מתנגדים לכך וזה לא חוקי. מנין ניקח כסף? נלווה מסין?! הדולר בשפל. אמריקה בביב השופכין". צ'רלס מבחין הבחנה ברורה בין האישים באשר למדיניות החוץ: "רומני עומד לצד הידידים האמיתיים שלנו, כמו ישראל, שאובמה מתכחש אליה ונוטש אותה. ההתנהגות שלו כלפי נתניהו היא מבישה".

כידוע, אין חגיגה בלי תקשורת. כ-3,000 עיתונאים נרשמו לסקר את העימות. רשת MSNBC הציבה ניידת בלב הקמפוס ושידרה בשידור חי את תוכניתה Stand Up עם פיט דומיניק. גם רשת FOX NEWS הקימה אולפן רדיו עבור השדרן הפופולרי הרלדו ריברה, ששידר במשך 3 שעות רצופות את תוכנית האירוח שלו, ומדי פעם בפעם הצטלם עם סטודנטיות נרגשות מההתחככות ב"סלב" שהפציע אל חייהן.

"הילדים", כך קורא להם ריברה, "נרגשים מאוד. מעניין מאוד לשמוע את הפילוסופיות השונות שבפיהם". אתה חושב שאובמה מגיע למגרש ביתי כאן בהופסטרה, אני שואל אותו. "נסאו היא דווקא רפובליקנית. ביל אוריילי בא מכאן. אבל המפסטד היא דמוקרטית. ללא ספק, תהיה לנו הצגה מצוינת בערב". ניבא ולא ידע מה ניבא.

האווירה המחשמלת הדביקה גם את הרב מאיר מידלמן, לשעבר רב האוניברסיטה (כן, יש בהופסטרה תפקיד כזה). "לפני ארבע שנים הגיע לכאן אובמה, עורר תקוות גדולות וסחף את כולם. עכשיו הוא עדיין זוכה לאהדה אבל ההתלהבות פחתה. הבעיה היא שגם רומני לא מצליח לעורר טירוף חושים, ובכל זאת, יש הרבה קולות רפובליקניים בקמפוס".

בשעות שלפני העימות נשלחים בכירים בשתי המפלגות אל התקשורת למשימות ריכוך. מי שכבר היה בסרט הזה, ניסה לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית ב-2004 אך פרש מהמרוץ, הוא מושל ורמונט הווארד דין. "ללא ספק אובמה הוא האנדרדוג הערב", הוא אומר לנו. "אני אישית חשבתי שהוא לא הובס בעימות הקודם ושלמעשה הוא יצא בתיקו, אבל מתברר שרוב העם האמריקני לא חושב כמוני... הפעם הוא מגיע קשוח יותר, לאחר העידוד ששאב מעימות סגני הנשיא בשבוע שעבר".

דין משוכנע שהעימות השני יוביל למהפך נוסף. "ידעתי שהמגמה תשתנה עוד כשאובמה הוביל בבטחה בשיעור ניכר. ידעתי שהתקשורת לא תנוח ולא תשקוט ושהמצב יתהפך ואכן כך קרה. אני יודע שכעת זה יקרה שוב ואובמה יחזור להוביל וינצח בבחירות".

ג'ורג' פטאקי, מושל ניו-יורק לשעבר, אומר לנו כי בין שני האישים יש הבדל תהומי באשר למדיניותם כלפי ישראל. "רומני תומך ללא סייג בעם בישראל וסבור שישראל היא ידידת אמת של ארה"ב, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לעומתו, הנשיא אובמה הרחיק עצמו מהעמדה המסורתית הזו של ארה"ב. זו לא אכזבה רק לישראל אלא לעם האמריקני כולו".

האם יש לרומני תוכנית לקדם את השיחות בין ישראל לפלשתינים בדרך כלשהי, אני שואל אותו. פטאקי לא מתבלבל: "אחד התנאים לקדם שלום הוא חוזקה של אמריקה ולא חולשתה", הוא עונה. "המדיניות צריכה להיות ביטחון בערכים שישראל חולקת אתנו ולא התנצלויות בלתי פוסקות על תפקידה של אמריקה בעולם".

הרכב הקהל היה 80 אזרחים מניו-יורק, שהצהירו שטרם החליטו עבור מי להצביע אך נרשמו להצבעה, ו-20 סטודנטים שבחר מכון הסקרים 'גאלופ'. הפעם נציגי הקהל הם אלה ששאלו את השאלות, ולא המנחה. לראשונה נבחרה אישה להנחות את העימות הנשיאותי, קנדי קרולי, מנחה ותיקה ב-CNN. קרולי ניהלה את הדיון בקפדנות ולא אפשרה למועמדים לחרוג משמעותית מהזמן שהוקצב להם.

כבר בתחילת הערב ניכר היה שאובמה משתלב היטב בתפקיד ה'אנדרדוג' שייעד לו הווארד דין. לא היה זה כבשׂ הנימוסין וההליכות מהסיבוב הקודם. הפעם היה זה זאב מחודד שיניים שלא היסס לנסות לנעוץ אותן בצוואר יריבו. הוא היה חריף, ממוקד, לעתים גם בוטה. הרי לדבר אל קהל אובמה יודע. כל אחד מהמתמודדים ביקש להשתלט על מרכז הבמה, להפגין שליטה וכוח, לנסות לכפות על השני להשיב לשאלות שלו.

אובמה פנה לג'רמי, הסטודנט שנבחר לשאול את השאלה הראשונה, הישיר מבט וענה. כשסיים, הוא ניגש לשולחן הקטן שלו, התיישב, הניח רגל על רגל וניסה לנעוץ מבט משועשע ביריבו. לא משנה מה הנושא, אובמה יתקוף את רומני על אי אמירת אמת, על זגזוג או על הטעיית הציבור והסתרת תוכניותיו האמיתיות. הדבר חוזר על עצמו כמעט בכל נושא: מדיניות המיסוי כלפי העשירון העליון, מצוקת מעמד הביניים, מדיניות האנרגיה, האבטלה שאינה יורדת מרף שמונת האחוזים, ההיתר לשאת אקדחים, קיפוח שכר הנשים ומה לא. רק בהתחממות כדור הארץ לא האשים אובמה את רומני.

רומני התקשה לעבור ממגננה למתקפה אבל הוכיח שגם הוא אינו עשוי מאבקת ביצים. "אני יודע איך לנהל כלכלה גם במשבר. אני יודע כיצד למסות את האזרחים, אני יודע איך להשתית את המשק כולו על נפט שלנו, אני יודע איך לסחור עם סין". כשהנשיא לעג לו על הצהרותיו בדבר הקשחת המדיניות כלפי סין, רומני התעקש: "אדוני הנשיא, האם בדקת לאחרונה את נתוני הפנסיה שלך?" אובמה התחמק אך רומני לא הרפה. הוא התקרב לנשיא ושלח לעברו את אצבעו: "האם בדקת את נתוני הפנסיה שלך?" אובמה לא נשאר חייב: "היא קטנה מזו שלך". הקהל צחק. הונו של רומני ושיעורי המס שהוא משלם יעמדו במרכז התקפותיו של אובמה עוד כמה פעמים במשך הערב. "אז דע", מסכם רומני, "שגם כספי הפנסיה שלך מושקעים בסין".

הרגע הדרמטי ביותר נרשם כאשר עלתה לדיון סוגיית רצח השגריר האמריקני וארבעת הדיפלומטים בבנגזי שבלוב. רומני תקף את הנשיא והאשים אותו שביום הרצח נסע ללאס-וגאס, שהתעלם מדרישת הדיפלומטים להגביר את ביטחונם ושנדרשו לו שבועיים להכיר שמדובר בהתקפת טרור.

אובמה שוב לא נשאר חייב: "אני אחראי למה שקרה. אלו לא רק נציגים של ארצות הברית. הם הנציגים שלי, אני שלחתי אותם לשם. ברגע שגילינו שבנגזי הותקפה העברתי הנחיות להגביר את האבטחה, לא רק בלוב אלא בכל השגרירויות, לחקור מה קרה ולגלות מי עשה זאת. לרומני הייתה תגובה אחרת לגמרי. כשעדיין התמודדנו עם האיום יצא רומני בהודעה לתקשורת וניסה להרוויח נקודות פוליטיות. כך לא עושה מפקד עליון! יום לאחר ההתקפה בלוב עמדתי בגן הוורדים של הבית הלבן והצהרתי שמדובר בהתקפת טרור".

רומני קם בדרמטיות, הישיר אצבע מול פרצופו של הנשיא ונעץ בו מבט נזפני: "אתה הצהרת שמדובר בהתקפת טרור?! אדוני הנשיא, אתה אמרת בגן הוורדים שזו הייתה התקפת טרור? זה מה שאמרת?"

אובמה סירב להשתתף במשחק: "בבקשה תמשיך, אדוני המושל". הקהל נדהם. מי שנחלצה לעזרת אובמה הייתה קנדי קרולי, שאישרה את דברי הנשיא אך מיד הבחינה בשגיאתה וגמגמה משהו על כך שבאמת עברו 14 יום.

זה היה שקר קטן ובלתי חשוב, אבל שקר. האמריקנים לא אוהבים שמשקרים להם, אפילו שקר קטן לבן. משום מה לא ניצל רומני את הסיטואציה הדרמטית הזו כדי לחתום בניצחון גדול. הרגע החשוב הזה התמסמס והלך לאיבוד כאשר הדיון חזר למסלולו והשואל הבא התבקש להציג את שאלתו. מן הסתם יושבים עכשיו יועצי רומני מול הקלטת ומורטים את שערות ראשם.

רומני המשיך לתקוף את מדיניות ממשלת אובמה המתרחקת מישראל ומתקשָה להבין אל נכון את המתרחש במדינות כאירן, סוריה או לוב. אובמה לא טרח לענות. תחת זאת ביקש מהמנחה לעבור הלאה, ורמז לעבר הקהל הממתין לתורו לשאול שאלה.

הבוטות של אובמה תאמה את ציפיותיהם של תומכיו, שנהנו לראות אותו החלטי ותקיף. "השאלה היא מה יאמר האזרח הבלתי משוחד, זה שעדיין לא החליט", אומר פרופ' ריצ'רד הימלפרב, מומחה למדיניות אמריקנית במחלקה לפוליטיקה באוניברסיטת הופסטרה. "רבים מהם מן הסתם לא אהבו לראות את אובמה קוטע את יריבו, מעיר למנחה ומתנהג באגרסיביות. הוא היה תקיף במידה רבה מהדרוש וזה עלול להיות לו דווקא לרועץ בקרב הנשים. גם רומני התנהג בגסות מיותרת".

יש בכך אירוניה, מכיוון ששני המועמדים הבטיחו במשך דקות ארוכות לשפר את שכר הנשים ולהעמידו על בסיס שוויוני יותר. הם עשו זאת תוך שימוש באמצעי סחיטה רגשית אמריקני מקובל. השניים הזכירו זה את סבתו הזקנה וזה את אמו שעבדו קשה וקופחו בשכרן.

העימות התקרב לסיומו, והנה החלה במרכז העיתונות תכונה שהזכירה במידה רבה את מגרשי הכדורגל אצלנו. המשחק טרם הסתיים והקהל החל לעזוב את המגרש. התברר כי למרכז העיתונות נכנסו אנשי הקמפיין של הדמוקרטים והרפובליקנים, סנאטורים, מושלים וחברי קונגרס שהחלו מיד בניתוחים ופרשנויות אל תוך הלילה, וכל אחד מהם ניסה להוכיח כי הצד שלו הוא שניצח.

אובמה ורומני, שלא היו מודעים למתרחש במרכז העיתונות, לחצו בינתיים ידיים בנימוס ופרשו אל משפחותיהם ואל נשיהם, מישל ואן (שאגב, לבשו שמלות בצבע זהה לחלוטין. איש לא בודק שם מה קורה בצד השני?).

בטלוויזיה המשיכו לדון כל הלילה מי ניצח. האחוזים נוטים לאובמה. נראה לי שאפשר להתפשר על תיקו. האם הדבר יחולל מהפך בסקרי הבחירות? ספק רב. רומני לא הובס. אובמה חזר למגרש. ממילא ההפרשים קטנים. ביום שני בפלורידה היה העימות האחרון, ובעוד שלושה שבועות - המון זמן במונחים של שברי אחוזים - הבחירות.