ריבלין אינו האיש המתאים עיניו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין נישאות כבר מזמן לתפקיד הרם של נשיא המדינה, ובימים אלו אף פורסם ההסכם בינו לבין נתניהו שעשוי לאפשר ליו"ר הכנסת הנוכחי להגשים את חלומו.
אין לי דבר אישי נגד ריבלין, אך האם זה
האדם שעיניהם של ישראל מסתכלות בו בהערצה? האם הוא האדם שכל מסכת חייו הייתה רצופה בעשייה שהביאה את אזרחי ישראל להזדהות ולאהדה? האם הוא האיש שריגש רבבות? מה יודע עליו האיש הממוצע ברחוב פרט להיותו יו"ר הכנסת, היותו אחיו של הבדרן
ספי ריבלין ועל היותו אדם חמוד בעל חוש הומור שאף שיתף פעולה כשחקן אורח ב"הפרלמנט של שאולי" ב"ארץ נהדרת"?
לא יתכן שתפקיד הנשיא ישמש כפרס פוליטי לחבר כנסת מהשורה, גם אם שימש בעבר או בהווה כיו"ר הכנסת. מה הופך את חברי הכנסת רובי ריבלין ו
דליה איציק לראויים לתפקיד? ריבלין לפחות אדם די חביב, אך איציק, [אם בכלל נשארה לה תקווה], וודאי תקבור סופית את אמון הציבור במוסד זה הנראה גם כך לרבים כמיותר.
כיצד לבחור את הנשיא אני בספק אם זה ראוי בכלל שהכנסת תבחר את נשיא המדינה, בעיקר כשהדבר מחייב שיקולים והתחשבנויות פוליטיים שאינם ראויים למעמד התפקיד. לפי דעתי נשיא המדינה צריך להיבחר ע"י כלל העם באמצעות ממוצע של סקרי דעת קהל שיתבצעו ע"י מיטב מכוני הסקרים בישראל כאשר הבחירה צריכה להיות בין מועמדים שונים אשר יעברו את אישורה של ועדה מיוחדת בעניין, אשר תכריע על-פי קריטריונים מוסכמים כמו מידת העשייה הציבורית והגיל [כן. אינני חושב שהתפקיד ראוי לאדם צעיר שטרם הגיע לגיל 70 ואשר חשוד בפתיחת קריירה חדשה בתום תפקידו כנשיא]. הסקרים צריכים להתבצע באופן פתאומי ללא הכנה מראש כאשר גם רשימת המועמדים תישאר חשאית ולצורך כך חלק מהסקרים ישמשו כסקרי דמה והמועמדים אשר יוצגו בהם לא יועמדו באמת לבחירה. כל זה נועד בכדי למנוע תעמולת בחירות וניסיונות שכנוע. המועמד שיזכה בממוצע תוצאות הסקרים לא תמיד יהיה המועמד שהגיש בכלל בקשה להתמודדות ולכן השלב האחרון בהליך זה הוא בפנייה מכובדת של הנשיא היוצא, יו"ר הכנסת או ראש הממשלה לאדם הנבחר בבקשה להיענות לרצונו של העם. הסכמה זו בלבד תחתום את הליך בחירת הנשיא החדש.
לדעתי האישית, את תפקיד הנשיא יש להעניק לדמות ציבורית אהודה על הכלל ולאו-דווקא מתוך הפוליטיקה [כמו למשל לרב לאו] ואם כבר לאיש פוליטי, אז לפחות למועמד שעבר תקופת צינון רצינית וממושכת כמו שר החוץ לשעבר
דוד לוי.
דוד לוי האיש המתאים דוד לוי היה הסמל ליוצאי עדות המזרח אשר הצליח להתקדם ולעלות לדרגה מכובדת ולהתמנות ליותר מפעם אחת לתפקיד שר החוץ אותו מילא בצורה מכובדת ביותר ולכל הדעות. דוד לוי היה אדם מוערך ע"י רוב העם גם אם רובם לא ראו בו כאדם הראוי לתפקיד ראש הממשלה. לדעתי, אפילו מתנגדיו הפוליטיים מבין אזרחי ישראל אשר תמכו במפלגות השמאל חיבבו אותו ואף ישמחו לראותו שב במגרש התודעה בדמות אבהית של נשיא המדינה. אלו יזכרו לו את האומץ שהיה לו כאשר היה השר היחיד מהליכוד בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 שהצביע בעד היציאה מלבנון, החלטה אשר עברה על חודו של קול בממשלה. כמו-כן הם יזכרו לו את העובדה שהיה רגיש בזמנו גם לעניין החברתי.
אני חושב שרבים מאוהדיו ישמחו לסגור מעגל ולהעניק לאדם היקר הזה את הזכות לסיים את תפקידו הציבורי בצורה מכובדת לה זכה גם הנשיא הנוכחי
שמעון פרס לאחר שנים של פספוס ההזדמנות לשתות מהמעיין אליו הוא הגיע בדומה לדוד לוי. דוד לוי מבחינות רבות היה הכפיל של פרס בליכוד וגם לו מחכה ציבור גדול של מעריצים. אומנם ציבור אוהדיו התייאש מזמן אך לעולם לא מאוחר להפתיע.
נוסטלגיה ההזדמנות לייצג בצורה מכובדת את עדות המזרח, [ובעיקר לאחר המקרה המצער עם הנשיא לשעבר קצב שהרשעתו עדיין שנויה במחלוקת, למרות עמדתם האיתנה של שופטי בית המשפט], ההזדמנות לסגור מעגל אצל אדם מוערך אשר לא זכה להגיע לפסגה, ניסיון החיים וגילו המבוגר [אשר מוסיפים בהחלט כבוד לתפקיד], תקופת הצינון הממושכת המוציאה אותו מחזקת אדם פוליטי, קצב דיבורו האיטי המשדר התנהלות של אדם שקול עם קולו הנעים ויכולתו להתבטא בצורה המעוררת הדים שיהוו ודאי כערך מוסף לנאומיו הרשמיים באירועים החגיגיים, ניסיונו המדיני הרב כשר החוץ לשעבר והמסר לאזרחי המדינה כי לכולנו ההזדמנות להתפתח ולהתקדם, גם אם לא נולדנו עם כפית זהב בפה, כאשר היכולת להגיע רחוק אינה חייבת להתממש בדרכים המקובלות [אפשר למשל להיות שר חוץ מוצלח ולא לשלוט בשפה האנגלית]. כל אלו הופכים את דוד לוי למועמד המתאים.
ואם אפשר להוסיף משהו קטן, אז גם אם זה לא הכי הכי חשוב. עדיין, גם הגעגוע והנוסטלגיה עושים את שלהם: הימים של פעם, הענקים של פעם [גם אם הם היו רחוקים מלהיות מושלמים]. כולם הגיעו לטופ: בגין, שמיר, רבין, שרון, פרס ועכשיו, פנו דרך לדוד לוי.
