מ
גדעון לוי ועד
ברק אובמה, מ
יריב אופנהיימר (הרכש החדש והמפוקפק של
שלי יחימוביץ') ועד איסמעיל הנייה, מ
זהבה גלאון ועד ציפורה לבני - הכל מדקלמים: יש לשים סוף ל"כיבוש". ייתם "הכיבוש" - וייחתם השלום. יגורשו היהודים מלב ארצם - ויבוא לציון גואל. מכאן צץ "הפתרון", שתי מדינות בתוך כבשת הרש הקטנה שנותרה, ארץ ישראל המערבית, לא השלמה.
לא מיותר להזכיר כי אש"ף - הארגון לשחרור פלשתין (כולה!) - הוקם ב-1964, בטרם היות "כיבוש", "גדה", "שטחים" ושאר מושגים פוליטיים שנועדו לנכר את עם ישראל מלב ארצו, מאותם חבלי ארץ שנכבשו - ללא מירכאות - על-ידי הצבא הירדני ב-1948, כיבוש שהוכר על-ידי בריטניה ופקיסטן בלבד, ושהחזיק מעמד 19 שנים בלבד, חצי אחוז משנות עם ישראל. יעדו של אש"ף לא היה שחרור השטחים הכבושים בידי ירדן, שממילא היו בידיים ערביות, אלא שחרור השטחים "הכבושים" בידי מדינת ישראל שבתחומי "הקו הירוק".
היעד נשאר לא מיותר להזכיר שאש"ף מעולם לא הפך את עורו, לא כשחתם על "שלום" עם רבין התמים שהופל בפח שטמנו לו האוסלואידים, ולא כשביטל כביכול את אמנתו. היעד היה ונשאר: שחרור השטחים "הכבושים" בידי ישראל, כלומר מדינת ישראל שבתחומי "הקו הירוק". כך הצהיר אפילו בימים אלה מכחיש השואה "המתון", אבו מאזן.
לעומת זאת, כשהאוסלואידים רימו את רבין ואפשרו לערפאת ומרעיו לבוא ארצה עם צבא המחבלים שלהם (מדינה מפורזת כבר אמרנו?) ועם מאות האלפים השבים תחת דגלם, הם החדירו ארצה במו ידיהם צבא כיבוש. ובהמשך, בחסות ההלם בעקבות רצח רבין הם הזדרזו להסגיר לידי הכובש את ערי יהודה ושומרון, מחדל שכנראה הנרצח לא התכוון לעשות. כך הפכו שטחים משוחררים לשטחים כבושים - ללא מירכאות - על-ידי צבא הכיבוש הערפאתי. במבצע חומת מגן נאלץ צה"ל - שאיננו כובש בארצו - לשלם שוב מחיר דמים יקר כדי לשחרר את לב הארץ מהכיבוש הערבי.
היתר נפשע רובם של ערביי ארץ ישראל היגרו לכאן מהארצות השכנות בעקבות גלי העלייה ארצה, כלומר: הציונות והשגשוג שגרמה הולידו את "העם הפלשתיני". מאז הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה ה-7, ובמהלך מאות שנות שלטונם של כובשים מוסלמים בארץ, אף אחד מהם לא ראה בה אלא מחוז באימפריה שלו. ירושלים לא הייתה בירה של כובש כלשהו, ואף איננה נזכרת בקוראן.
התביעה להעניק מדינה למהגרים הערביים לארץ ולצבאם, המוקם בחסות העיוורון של יהודים מסוימים ושל אומות העולם שאינן יכולות להיות ציוניות יותר מהם, אין לה בסיס. היא מהווה הכשר למציאות שנוצרה בעקבות ההיתר הנפשע לצבא כובש להיכנס ארצה במסגרת תרמית "השלום" ושטיפת המוח התקשורתית שסללה את דרכו.
קץ לכיבוש אם ייערך בארץ משאל עם: בעד או נגד המשך הכיבוש הערבי, אין ספק מה תהיה התשובה, אם יציגו בפני האזרח את הכובש האמיתי וכוונותיו.
תגובות המבקרים צפויות: ומה אתה מציע, שהערבים יתאדו? בניגוד למבקרים הדוגלים באיסור על יהודים לגור ביהודה ובשומרון ובטרנספר גזעני שלהם, אני שולל טרנספר כוחני של אוכלוסיה כלשהי. ייתכן שאין פתרון לבעיה ובוודאי שאין פתרון עכשיו. אבל, אין זו סיבה להתאבד או להקריב את החזון הציוני על מזבח ה"שלום".
אינני רוצה מדינה דו-לאומית. אם קיים פתרון, הוא אינו יכול להימצא בתחומי ארץ ישראל המערבית בלבד. בטווח הארוך, הפתרון יהיה אזורי, בשילוב דמוקרטיה, דמוגרפיה וגיאוגרפיה: ערביי ארץ ישראל ימשיכו לגור במקומותיהם הנוכחיים, יהיו אזרחיהן של ירדן ומצרים (ערביי עזה), ויצביעו לפרלמנטים שלהן. בטווח כלשהו ולא כל כך רחוק, אזרחי ירדן, המהווים רוב מוחץ בעבר הירדן המזרחי, יגיעו ממילא לשלטון ברבת עמון, ושם יימצא הפתרון לזכויות האזרח של אחיהם שממערב לירדן.
אבל, בינתיים, יש לשים קץ לכיבוש, לכיבוש הערבי בארץ ישראל.
