האם לאירן "זכות בסיסית" להעשיר אורניום?

מאמרים המתפרסמים בתקשורת האירנית בנושא הגרעיני חוזרים ומדגישים את "הזכות הבסיסית" של אירן להעשיר אורניום על-פי האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני ((NPT. אירן טוענת שכחברה ב-NPT הקהילה הבינלאומית נוהגת בה בדרך לא הוגנת כאשר מעמידים בפניה תביעות להשהות את פעילותה בתחום העשרת האורניום. אירן חוזרת על המנטרה הזו לעתים כה קרובות עד כי מומחים רבים ומעצבי מדיניות, גם אם הם ביקורתיים ביחס לתוכנית הגרעין של אירן, מודים שבהיותה חברה ב-NPT אכן יש לה הזכות להעשיר אורניום. ערב סבב חדש של משא-ומתן עם אירן, שעשוי להיפתח לאחר הבחירות לנשיאות בארצות הברית, חשוב לבחון את אמיתותה של טענה זו.

מאז 2006 נשללה למעשה טענתה של אירן מעצם העובדה שהתקבלו שש החלטות מחייבות במועצת הביטחון של האו"ם, אשר מורות לה להשהות פעילויות הקשורות להעשרת אורניום, החלטות שאותן אירן מפרה בצורה בוטה. החלטות אלו של מועצת הביטחון גוברות על כל פריבילגיה שניתנה לאירן מתוקף ה-NPT, כפי שהובהר בפרשנות שפורסמה על-ידי מכון קרנגי1 Carnegie Endowment. התביעה שאירן תשהה כל פעילות הקשורה להעשרת אורניום, היא תביעה מחייבת מבחינה חוקית.

אלא שעל הכף מונחת סוגיה יסודית יותר. הזכות של אירן - או של כל מדינה לא-גרעינית אחרת - לפעול להשגת אנרגיה גרעינית, כולל פעילויות הקשורות להעשרת אורניום, אינה זכות מוחלטת (אבסולוטית). על-פי תנאי ה-NPT, זכות זו הינה במפורש זכות מותנית. טענתה המתמשכת של אירן לזכות מוחלטת מבוססת על קריאה חלקית בלבד של הפסקה הרלוונטית בסעיף IV של אמנת ה-NPT. המשך המשפט הקריטי מבהיר שהזכות לאנרגיה גרעינית, כולל פעילויות של העשרה, תלויה בקיום סעיפים I ו-II של האמנה, הכוללים את התנאי שמדינות לא יפעלו לייצור נשק גרעיני.2 במילים אחרות, אם מדינה עוסקת בפעילויות הקשורות בפיתוח יכולת גרעינית צבאית, הזכות אינה תקפה עוד.

מאמצי הסתרה

עיקרה של השאלה ביחס לזכותה של אירן להעשרה, לפיכך, הוא, האם זו הייתה מעורבת בפעילות גרעינית צבאית. היות שאירן לא ייצרה עדיין התקן גרעיני, ומשום שהיא עושה כל מאמץ להסתיר את תוכניתה הגרעינית הצבאית, לא קל לתת תשובה לשאלה זו. מה ייחשב כראיה קבילה? יש צורך להגדיר קריטריונים לקביעת זו, לפני שמדינה מגיעה לנשק גרעיני ממשי, שאז השאלה הופכת ללא רלוונטית. להלן כמה רעיונות שמבוססים על המקרה האירני, אך הגדרת קריטריונים ברורים יותר לקביעה שמדינה "עובדת על תוכנית גרעינית צבאית", חיונית על-מנת לעצור מדינות נוספות שינסו לפתח נשק גרעיני בעתיד.

קריטריון חשוב נוגע לראיות באשר למאמצי הסתרה מצדה של המדינה החשודה בפעילות גרעינית צבאית. במאמר שהתפרסם לאחרונה ב-ניו-יורק טיימס מזכיר הכותב, ריי טאקייה, ששני המתקנים להעשרת אורניום באירן, בנתנז ובפורדו, החלו כ"מתקנים חשאיים שנתגלו מאוחר יותר על-ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א)."3 אכן, הפרת הסכמי הפיקוח של אירן עם סבא"א, היא הסיבה שבגללה המקרה האירני דווח למועצת הביטחון של האו"ם מלכתחילה.

הראיות בהקשר לאירן אינן עוצרות שם; קטגוריה חשובה אחרת מתייחסת לפרטים שנראים לסבא"א כחשודים ביותר. בפברואר 2008, אוֹלי היינונן, שהיה אז המשנה למנהל הכללי של סבא"א, כינס אסיפה מיוחדת של מועצת הנגידים של הארגון, כדי להציג את הראיות שהיו ברשותו באשר לתוכנית הגרעינית של אירן. הוא צוטט כמי שאמר, שחלק מהראיות "לא תאמו אף שימוש אחר זולת פיתוח נשק גרעיני".4 הסוגיה התגלגלה לדיון ארוך ביחס לגורלו של התיק המלא שבידי סבא"א אודות הפעילות הגרעינית של אירן, שהמנהל הכללי דאז, מוחמד אל-בראדעי, סירב לכלול בדוחות הגלויים שלו. הסוגיה נפתרה רק אחרי שאל-בראדעי הוחלף על-ידי יוקיה אמאנו בשלהי 2009, ונספח מלא נכלל בדוח של אמאנו על אירן מתחילת נובמבר 2011.

חשדות ממשיים

התפתחות זו הבליטה קריטריון נוסף הקשור לעניין: היעדר שיתוף פעולה עם סבא"א. הדוח על אירן מ-2011 הכין את הקרקע לדרישות מחודשות של סבא"א לבקר במתקן הצבאי בפרצ'ין, שנחשד על-ידי סבא"א כאתר שנערכו בו ניסויים בחומרי נפץ לצורכי נשק גרעיני. בחודשים הראשונים של 2012, אירן גרמה פעמיים לפקחים להאמין שהיא תאפשר להם לבקר בפרצ'ין, ואז שללה מהם כניסה למתקן. במקביל, צילומי לוויין בחודשים האחרונים הראו אינדיקציות למבצע ניקיון יסודי במתקן. זו לא הפעם הראשונה שאירן מעלימה ראיות מחשידות: ב-2004, לאחר שעלו חשדות מצד סבא"א ביחס לפעילויות גרעיניות בעייתיות ב-לוויזן (Lavizan), שאירן לא הודיעה עליהן, הרסה אירן את האתר עד היסוד כדי לשבש נטילת דגימות מהקרקע.

קריטריון אחרון רלוונטי בהקשר זה ניתן לכנות "ההיקש האנאליטי". ראיה שמתאימה לקטגוריה זו היא העובדה שבמתקן בפורדו יש מקום רק ל-3000 צנטריפוגות בקירוב, מספר שאינו מתקרב לכמות הצנטריפוגות הדרושה במסגרת תוכנית גרעין אזרחית, אולם בהחלט יכול להתאים למתקן סודי שבו מלאים של אורניום מועשר בדרגה נמוכה ((LEU מועשרים בסתר לרמות הגבוהות, הדרושות להתקן גרעיני. סוגיה אחרת היא העשרת האורניום המתבצעת באירן לרמה של 20 אחוזים. הטענה של אירן שהדבר נעשה לצרכים אזרחיים היא חלשה, משום שלאירן הוצע דלק עבור הכור שלה בטהרן במסגרת עסקה מטעם מדינות ה- 1+P5 באוקטובר 2009, ואשר נדחתה על-ידי אירן. לעומת זאת, ההסבר הצבאי - לפיו ההעשרה לרמה של 20 אחוזים מקדמת את אירן במידה משמעותית לעבר הרמה הגבוהה הנדרשת לפצצה גרעינית - הוא הרבה יותר סביר. אפשר להוסיף לקטגוריה זו את דוח הערכת המודיעין הלאומית של ארצות הברית National Intelligence Estimate שפורסם בשלהי 2007 לפיו, לפחות עד 2003 - כלומר, במשך קרוב ל-20 שנה - אירן עבדה על תוכנית גרעינית צבאית, בהכוונת הממשלה. אין בסיס הגיוני להאמין שהתוכנית חוסלה.

החשדות שהתעוררו ביחס לתוכנית הגרעינית של אירן הינם חזקים בכל הקטגוריות שהוזכרו לעיל, ומשום שהמתנה עד אשר תהיה ראיה לפצצה גרעינית פירושו להמתין עד שיהיה מאוחר מדי, זה סוג הראיות שיש להישען עליהן כמסבירות-מוכיחות שאירן עבדה על תוכנית גרעינית צבאית, וממשיכה בדרך זו כיום. אם אירן תעצור את פעילות העשרת האורניום שלה, לא ייחשב הדבר לפיכך כצעד בונה אמון מצדה. אם בכלל, זוהי דרישה, עד אשר אירן תנטוש את תוכניתה הצבאית. אירן אינה מופלה לרעה בהקשר זה - אין לה זכות בסיסית/מוחלטת להעשיר אורניום.

ולבסוף - מומלץ לפתוח במאמץ בינלאומי לגיבוש קריטריונים להוכחת קיומה של "עבודה על נשק גרעיני", על-פי הקווים ששורטטו לעיל, כולל ייחוס משקל יחסי לקטגוריות השונות. הדבר יסייע לקהילה הבינלאומית להעריך טוב יותר מקרים עתידיים בהם מדינות חותרות לפיתוח יכולת גרעינית צבאית, ולהתעמת עם מדינות אלה ביעילות רבה יותר, ובתקווה שבשלב מוקדם הרבה יותר, מאשר במקרה של אירן.