בניגוד לרושם שעלול אולי להצטייר משמה,
"טור אחד לחלום" איננה דרמה טליוויזיונית מרגשת ומעוררת השראה על עלייתו, נסיקתו, פריחתו, צניחתו והתרסקותו של לאנס ארמסטרונג - שהמורשת שהשאיר אחריו תתמצה באחריות לאחד מפשעי האופנה החמורים ביותר שבוצעו נגד המין האנושי. יבוא יום ונבוא דין עם ממציא צמיד הפלסטיק.
"טור אחד לחלום" הוא שיעור מתודי ומעלף לריאקציה שמתרחשת בחיבור שבין הרגולציה האנכרוניסטית לבין הקרנות בעלות הכוונות הטובות. הרגולטור מתעקש ומכריח את הזכייניות להפיק דרמות חד-פעמיות, פורמט שאין לו שום קשר לאופן ניהול של תחנת טלוויזיה במאה העשרים ואחת.
הקרנות בעלות הכוונות הטובות רוצות לקדם ערכים יפים של רב-תרבותיות, ייצוג לפריפריה חברתית וקירוב לבבות, באמצעות הקדשת זמן מסך לקהלים שבדרך כלל מוזכרים בהקשרים שליליים. אלה הם הספיחים של המכרז לערוץ 2 ושל שיטת הניקוד שבזכותה מקבלות הקרנות תמיכה מהמדינה, שמובילות ליצירות אוריינטליסטיות כמו המשפחה המרוקאית שבלב עלילת "טור אחד אל החלום".
עמוס תמם - מרשים כשהיא לא קורסת תחת הצורך למלא את כל הצרכים שאינם הכרחיים לעלילה, מנסה הדרמה להתמקד בדמותו של שבי (עמוס תמם בנוכחות מרשימה). שבי הוא נהג מונית לא רציני בן 31, שבסוף השבוע שלפני המהפך של 77' בטוח שהוא הולך לזכות בטוטו. ואיך יודעים שהמהפך מתקרב? כי שבי אומר את זה. הוא אף משתמש במילה המפורשת 'מהפך' שבוע לפני שהפכה להיות שגורה. אולי במקום להשקיע בפיתוח עלילתי, הלך כל התקציב לשחזור כרזות של "אמת" ו"מחל", שתלויות כמעט בכל פריים פנוי.
לפני אותו סוף שבוע מתרחשת החינה של אשתו לעתיד של אחיו של שבי, אל הטקס מגיעות אסתר ובתה היפה עד מאוד (כלומר לירז צ'רכי). הכתף הקרה שהן זוכות אליה מצד אם השבט מבהירה לכולם לאן העלילה הזאת ממשיכה להתגלגל ושההפתעה היחידה שנקבל כאן היא שאת תפקיד הסבתא לא משחקת גילה אלמגור, אלא דווקא ריימונד אבקסיס האסלית.
העובדה שבחירות 77' מוזנות אל תוך גרונו של הצופה כאילו היה אווז לפיטום, לא מסייעת גם היא. השימוש בהן ובאלמנטים אחרים של שנות השבעים (גיליון של עולם הקולנוע וחלקים מ"שש עשרה מלאו לנער" האובליגטוריים מופיעים) הוא גחמתי לחלוטין. מעבר לכך שתושבי השכונה כולה זועקים בקריאות "בגין לשלטון" בכל הזדמנות אפשרית, אין בין העלילה לבין הזרמים התת-קרקעיים והגלויים ששררו לפני המהפך דבר וחצי דבר. באותה מידה הדרמה הייתה יכולה להתרחש לפני טביעתה של הטיטאניק ושבי היה הופך לצ'רלי שמהמר על סוסים, אך שום דבר במערך הכוחות של הדמויות לא נראה מושפע מהאירועים.
שאלות ללא תשובות גם התעלומה שניצבת כעלילת משנה, מדוע שבה אסתר לאחר עשרים וחמש שנה, כפי שחוזרים שוב ושוב הדמויות להסביר זה לזה, לעצמם ולצופים, לא נפתרת בכלל. כל מה שאנחנו יודעים הוא שאסתר היא כלבה נוירוטית ובוגדנית. מדוע שבה? מדוע עכשיו? איפה בעלה הנוכחי? מה הבת שלה רוצה? כל השאלות האלה לא מקבלות תשובה.
לולא המשחק המצוין של תמם, אלי אלטיניו,
יעקב כהן ואלברט אילוז, הייתה הופכת "טור אחד לחלום" לקטסטרופה מביכה. הצוות הזה מצליח להרים אותה לדרגת שעה סבירה מינוס, שסביר להניח שתמשיך להתנגן באחד מערוצי הכבלים והלווין בכל יום עצמאות, ללא הפרעה, על-רקע המנגל המעשן.
